האופציונר
הוא היה הבכיר הראשון שעזב את אולמרט לאחר שהודיע כי לא יתמודד שוב. בתקופתו כמנכ"ל דסק"ש החברה צללה. הוא דילג בין עולמות ההון והשלטון כשסביבו מעלים תמיהות על ניגודי עניינים ועל משכורותיו חסרות התקדים. ובכל זאת, משהו ביורם טורבוביץ' הופך אותו לשכיר הנערץ בישראל, ולמי שכישוריו וקשריו שווים ליצחק תשובה 40 מיליון שקל באופציות. מהו הסוד
"קשה לתכנן בחיים, אבל הדברים איכשהו מסתדרים", אמר לפני 19 שנה יורם טורבוביץ', באחד הראיונות הבודדים שהעניק אי פעם. זה היה כשהיה פקיד ממשלתי והחליף זמנית את הממונה על הגבלים עסקיים דאז. הוא אמר את המשפט כשנשאל מדוע עזב פירמת עורכי דין ניו־יורקית ומשכורת של 170 אלף דולר בשנה, בשביל 4,000 שקל בחודש וחדר קטן ליד השירותים בקומת הקרקע של משרד המסחר והתעשייה."אני מרגיש כאן טוב", אמר.
גם היום טורבוביץ' (51) מרגיש טוב. אתמול בעלי המניות של חברת דלק אנרגיה של יצחק תשובה אמורים היו לאשר את מינויו ליו"ר החברה ואת תנאי העסקתו – שכר של כ־55 אלף שקל בחודש ואופציות בשווי 40 מיליון שקל.
המינוי, וקופון הזהב שמתלווה אליו בדמות חבילת האופציות מנקרת העיניים, מגיעים אחרי שני עשורים שבהם הדברים "איכשהו הסתדרו" לטורבוביץ', שניהל קריירה מזהירה ומחושבת, ונהפך לאחד השכירים המבוקשים, המשפיעים, העשירים - ובעיקר המקושרים בישראל. מאז הראיון שנתן כשהיה בן 33, הקים את רשות ההגבלים העסקיים וניהל חקירות מתוקשרות נגד החברות הגדולות במשק. לאחר עזיבת הרשות הוא דילג במשך כעשור בין עולמות ההון והשלטון, כשמכל מקום הוא לוקח איתו קשרים מעולים ושכר טרחה של מיליונים, ומותיר אחריו מעסיקים וקולגות שמוכנים לספר עליו סיפורים מלאי הערצה שאף דמות כלכלית בישראל לא זוכה לככב בדומים להם.
יורם טורבוביץ' צילום: שאול גולן
התהילה של טורבוביץ' במשק הישראלי נשמעת לעתים מזהירה מכדי להיות אמיתית. כשעזב את רשות ההגבלים העסקיים, חברות שעליהן הכריז כמונופול חיזרו אחריו. כשעזב את דסק"ש, שאותה ניהל בתקופה שבה ספגה הפסדים, הוא נשאר בן ברית וידיד של מעסיקו שם, בעל ההון אודי רקנאטי, ובמהרה נהפך לידיד של נוחי דנקנר, שבתיווכו של טורבוביץ' רכש את עסקיו של רקנאטי. כשעזב ראשון את לשכת ראש הממשלה אולמרט בתקופת פרשות השחיתות, הוא נשאר נערץ על הבוס לשעבר, שעד היום מכנה אותו "המעולה בעוזרים שהיו לי אי פעם". וכעורך דין פרטי הוא קנה לו שם של בכיר פותחי הדלתות ומעלימי הבעיות בישראל, של האדם שמרים את הטלפון הנכון לאיש הנכון, מנהל את המגעים הדיסקרטיים, מסדר את העניין, גובה מיליונים והולך.
כיום הוא גר בצפון הישן של תל אביב ומתואר על ידי מכריו כאדם שאוהב את מנעמי החיים, מבלה במסעדות יוקרה וחובב יין משובח - ומנגד גם חובב חומוס וג'חנון, שאותם הוא קונה בחוף מציצים בתל אביב עם ארבע בנותיו. הוא חובב רכיבה על סוסים ועל אופנוע, ובמשך שנים נהג לנסוע בשבתות עם חברו אלי יונס לאכול חומוס ברמלה.
אל דלק אנרגיה הוא מגיע ככוכב. את חבילת האופציות ויתר התנאים יקבל טורבוביץ' עבור שני שלישים משרה בלבד, כשבמקביל ימשיך לשמש כיו"ר חברת הנדל"ן אזורים בשליש משרה. עבור עבודתו באזורים הוא ישתכר 70 אלף שקל בחודש ויחזיק באופציות בהיקף של 2.4% ממניות החברה. בכירים מהמגזר הציבורי והפרטי ששוחחו עם "מוסף כלכליסט" שמחו לומר, לציטוט ובקול כמה שיותר רם, שהאיש הזה, "טורבו", כפי שהם מכנים אותו, שווה כל שקל.
"מפנה את מקומי בשמחה"
"מי שמכיר אישית את כל עוזרי הנשיאים בעולם אינו קוטל קנים", אומר יו"ר דלק אנרגיה היוצא ויו"ר קבוצת דלק, גבי לסט.
אז תשובה לקח אותו בשביל הקשרים?
"כן, וזה לא מובן מאליו. הרבה אנשים במעמדו סיימו תפקידים בלי שיזכרו להם טובה. אצלו זה אחרת, וזה עוד לא כלל את העובדה שהוא משפטן בלתי רגיל ומכיר את העסק אישית. טורבו מחזיק בעצמו יחידות השתתפות בדלק קידוחים ובאבנר, ולא פעם התייעצנו איתו בכל מיני נושאים והחלטות".
מה שיוצא דופן במחמאות של לסט הוא שהוא מעניק אותן לאיש שמזיז אותו מתפקידו. עם כניסתו של טורבוביץ' לתפקיד היו"ר יעבור לסט לשמש כסגנו. "התנדבתי לפנות את המקום", הוא מנמק את הזזתו מתפקידו. "בקבוצה אני ממשיך לעשות את כל מה שעשיתי קודם, אבל לדלק אנרגיה נחוץ מישהו שיהיה זמין לתהליכים יותר מחייבים, יצוא גז לחו"ל, ריצות ופגישות".
התפקיד הוצע לטורבוביץ' בחודש אוקטובר, קצת פחות משנה לאחר גילוי מצבור הגז מול חופי ישראל. המגעים נמשכו כשלושה חודשים, לרוב בביתו של עורך הדין הבכיר פיני רובין.
"דלק אנרגיה יכולה להיהפך לחברת ענק", מסביר גורם המקורב לטורבוביץ' את מהלך גיוסו. "וכשתשובה יצטרך למכור בחו"ל הוא יזדקק ליורם, שמכיר את כל המערכות הרגולטוריות בעולם". "מלשכת אולמרט הוא יצא עם קשרים מעולים עם האמריקאים, הטורקים והמצרים. הקשרים האלה נותנים לבדם תמורה גבוהה יותר ממה שהוא עולה", מוסיף גורם בשוק הפרטי, שמכיר את טורבוביץ'.
עוד ממליץ הוא אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות וחבר של טורבוביץ' מאז שהלה שימש כממונה על הגבלים עסקיים ויונס שימש כחשב הכללי במשרד האוצר. "דלק אנרגיה נהפכת עכשיו מחברה יזמית לחברה ממוסדת שמוכרת ובונה תשתיות. זה דורש התנהלות מול ממשלות וארגונים בארץ ובחו"ל, וזה השטח שלו".
נקלע בטעות לבג"ץ קו 300
טורבוביץ' נולד בנובמבר 1958 להורים שעלו מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, וגר עם משפחתו ברחוב כצנלסון בתל אביב. אביו יצחק, שמאי רכב, נפטר מהתקף לב כשיורם היה בן 11. אמו הפכה למפרנסת. טורבוביץ' עצמו, אומרים חבריו מהתקופה, כאילו התבגר באחת, נהפך לרציני וחיפש תמיד עיסוקים שדורשים אחריות. התפקיד ה"ניהולי" הראשון שלו היה אחראי פינת החי בשבט דיזנגוף בצופים. "הוא היה ילד יקה", מספר עליו חברו מבית הספר היסודי דובנוב בועז שוורץ, כיום מנכ"ל דויטשה בנק ישראל. "תמיד הלך עם פנקס, היה פעיל־יעיל כזה".
לאחר שסיים בגרות בתיכון עירוני א' – שם היה חבר ללימודים של ציפי לבני – טורבוביץ' התגייס ליחידת המודיעין 8200. הוא עזב בדרגת סרן, ודחה הצעה לקריירה צבאית כדי לעבוד באלבקס, משווקת טלוויזיות במעגל סגור שהיתה בבעלות אביה של ידידתו.
יורם טורבוביץ עם הממונים על הגבלים עסקיים (משמאל): דוד תדמור, רונית קן ודרור שטרום צילום: עמית שעל
בצבא, מספרים מכריו, נטבע לראשונה כינוי החיבה "טורבו". במהלך שירותו הוא החל ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית, עשה הסבה למשפטים, סיים בהצטיינות והחל לעשות סטאז' אצל סגנית נשיאת בית המשפט העליון דאז ולימים מבקרת המדינה, מרים בן פורת. לצדו עבדו אצל בן פורת עוד שני מתמחים: רם שמגר, שהוא בנו של נשיא העליון לשעבר מאיר שמגר, ומו"ל מעריב היום עופר נמרודי.
"הם היו שלישייה כזאת, שהיתה ביחד כל הזמן", נזכרת בן פורת, היום פנסיונרית בת 91. "הכרתי את יורם כבחור הגיוני והגון, יעיל מאוד ועם ראש על הכתפיים. כבר בגיל 20 ומשהו הוא ראה הכל בגדול, לא דרך קוף של מחט. ראיתי שיש לו עתיד".
השעות הנוספות הרבות שעשה בתקופת ההתמחות הפכו אותו ב־1986, בצירוף מקרים, לעד לרגע היסטורי בבית המשפט העליון. יום אחד, אחרי סגירת בית המשפט בצהריים, נשאר לעבוד כשהוא ישוב יחף על השטיח בחדרה של בן פורת, הדלת נפתחה לפתע ובן פורת נכנסה לחדר. טורבוביץ' הנבוך מיהר לצאת מדלת לשכתה, ונתקל בשופטים אהרן ברק ומאיר שמגר וביועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, המלווים במזכיר בתי המשפט, כשעוד ועוד שופטים נכנסים בבהילות לחדר. למעשה, הוא היה המתמחה היחיד שהיה נוכח כשהתקבלה ההכרעה בבג"ץ שהוגש נגד החנינות בפרשת קו 300, מהתיקים המפורסמים בהיסטוריית בית המשפט העליון.
את חלקה השני של ההתמחות עשה טורבוביץ' אצל ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל, ראש משרד ש. הורוביץ ומבכירי עורכי הדין בישראל. בתום ההתמחות זכה במלגת לימודים בהרווארד, שם השלים דוקטורט במשפטים והחל לעבוד בפירמת עורכי הדין הניו־יורקית המתמחה במיזוגים, סאליבן אנד קרומוול.
אלא שאז, בתחילת שנות ה־90, חיפשו יועץ משפטי במשרד המסחר והתעשייה, והשר משה נסים הגיע אל טורבוביץ'. "פניתי לפרופ' דוד גליסברג, שהתמחה במיסוי, והוא אמר לי 'אני לא האיש שלך. יש בחור מבריק שהיה איתי בהרווארד, ועשה דוקטורט על הסכמי הסחר עם ארה"ב, דבר איתו'", מספר ל"מוסף כלכליסט" השר לשעבר נסים (75), כיום עורך דין פרטי. טורבוביץ' התלבט, ונראה כעומד לדחות את ההצעה. "כדי ללחוץ עליו התקשרתי לאביה של אשתו ענת, עו"ד מנחם ברגר ז"ל, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין", נזכר נסים. "אמרתי לו, 'נולדה לך נכדה, אתה רוצה לראות אותה? אז תדע שזה יורם שלא רוצה לחזור'". הלחץ עזר, וטורבוביץ' שב ארצה. "בשנה שעברה פגשתי את יורם ובתו, שהיא עכשיו בת 19, בחתונה בירושלים", אומר נסים. "אמרתי לו, 'אז זו הילדה שבזכותה החזרנו אותך?', ויורם צחק".
נשאר מיודד עם נרדפיו
מתחילת הקריירה שלו טורבוביץ' ידע כיצד להרשים. הוא נהפך לכוכב כבר בהופעתו הראשונה מול ועדת השרים להסכמי סחר חוץ. "בלי שום חומר כתוב הוא נתן סקירה מלאה של כל הסכמי הסחר החופשי בעולם. כל פרט קטן הוא ידע, מה ההסכמים בין המדינות, איפה מותר להטיל מס, הכל. חברי הוועדה בחיים לא ראו דבר כזה", מספר נסים.
ב־1991 הציע נסים לטורבוביץ' לשמש כמחליפו הזמני של האחראי על היחידה להגבלים העסקיים, שהיתה אז מחלקה קטנה במשרד התמ"ס. הרעיון עלה אחרי שטורבוביץ' ניצח סוללת עורכי דין אמריקאים בבוררות בינלאומית גדולה הקשורה להסכם הסחר בין ישראל וארה"ב. יצרנית מכונות בשם שרנוע לא קיבלה הכרה במוצריה כ"יצוא ישראלי" משום שרכיבי המכונות יוצרו בטייוואן.
"טורבוביץ' ישב על הקייס הזה כמו תלמיד בבית מדרש. במשך ימים הוא קרא וקרא, ואז ייצג אותנו בבוררות בעצמו", מספר ל"מוסף כלכליסט" מי שהיה אז הציר הכלכלי בוושינגטון אמנון נויבך. גורם ישראלי אחרי שהשתתף בבוררות סיפר על תכסיס שטורבוביץ' נקט ערב הבוררות. "הוא העמיד פנים שהאנגלית שלו גרועה, גרם לאמריקאים לחשוב שהגיע אליהם איזה אידיוט, וכך הם אישרו את צירופו כ'יועץ חיצוני'". בבוררות עצמה גברו טיעוניו על טיעוני עורכי הדין האמריקאים, וישראל זכתה. "זו היתה הזכייה הראשונה בתולדות המדינה בבית הדין הבינלאומי הזה", מוסיף נסים.
טורבוביץ', שבן פורת הגדירה אותו שנים קודם לכן כ"אחד שרואה דברים בגדול" לא חשב להישאר "מחליף זמני" של ראש אגף קטן וחסר שיניים. כשנתיים אחרי שהחליף את הממונה על ההגבלים זאב גלמור הוא הפך את היחידה הקטנה לרשות ממשלתית עצמאית, מרובת סמכויות ומשאבים. "הוא זה שנתן לה את השיניים", אומר דרור שטרום, שכיהן כראש הרשות להגבלים שתי קדנציות אחרי טורבוביץ'.
טורבוביץ' עם שרי אריסון. "זכרה לו טובה"
במהרה, שמו נהפך למוכר בכל המשק הישראלי. הוא יצא למלחמה רגולטורית בבזק, תנובה ורב בריח, כמו גם בקרטלי חברות הביטוח, הגז והכבלים ובתחנות הדלק. גישתו הקפדנית התבטאה במשפט שהפך בתקופתו למטבע לשון במסדרונות הרשות: "אני לא מקבל דברים שמודבקים ברוק".
"בשירות הציבורי אף אחד לא חייב לך כלום, ופקידים חדשים לרוב מתנכרים לקודמיהם, בתחושה ש'הוא לא ילמד אותנו את העבודה'. אבל עם טורבוביץ' זה אחרת", מספר שטרום על היחס המיוחד שטורבוביץ' מקבל ברשות ההגבלים מאז שעזב אותה. "יש סוג של כבוד למי שמילא את התפקיד שלו בצורה הכי מקצועית שיש. מקשיבים לו, קוראים את הטענות שלו יותר בקפידה".
וה"כבוד" הזה, מה ערכו בשוק?
"יורם הוא אדם סופר מוכשר. הוא יודע לקחת אנשים ובלי שום אגרסיביות להעביר אותם מעמדה אחת לעמדה הנגדית. מה ששווה הרבה כסף זה ההבנה שלו במערכות האלה. הוא פשוט יודע מה ילך ומה לא. זה כמו שעיתונאי בכיר ייהפך לדובר. הוא יודע בדיוק מה יכוסה, מה לא, וכיצד".
דבר שאפיין את טורבוביץ' בתקופתו ברשות ההגבלים הוא כישרונו להותיר רבים מאלה שתקף ורדף בלא טינה כלפיו. אחד מממליציו החמים מתקופה זאת הוא, באופן מפתיע, שמואל דנקנר, שטורבוביץ' פתח נגדו בחקירת קרטל חברות הגז שהסתיימה בכתב אישום. בינואר השנה, אחרי משפט שנמשך שש שנים, זוכה דנקנר. "על אף התביעה נגדי אני חושב שהגבלים עסקיים זה דבר הכרחי, ויורם העלה את רמת ההגבלים העסקיים במדינה. הוא הגון ומוכשר", אומר דנקנר.
עם זאת, גורמים שטורבוביץ' יצא נגדם בפרשת קרטל חברות הביטוח דווקא מתארים אותו כאויב מר: "הוא פעל בכוחנות, רק כדי להראות מה בכוחו לעשות כממונה על ההגבלים. ברגע אחד הוא החליט להפוך התנהגות שהיתה נורמטיבית למשהו לא נורמטיבי. הוא לקח חוקרים פרטיים בלי סמכות, וההתנהגות שלו היתה בלתי מידתית ולא ראויה". בפרשה ההיא חשף טורבוביץ' שחברות הביטוח בישראל מתאמות ביניהן מחירים באופן לא חוקי. הפרשה הסתיימה בהרשעתם של שמונה חברות ביטוח ושל 13 בכירים בענף, בקנסות של מיליוני שקלים ובעונשי עבודות שירות ומאסר על תנאי.
טורבוביץ עם דוד ליבאי, במו"מ הקואליציוני בן קדימה והעבודה צילום: מיכאל קרמר
כשסיים ב־1996 את הקדנציה שלו ברשות ההגבלים, קיבל טורבוביץ' הצעת עבודה מפתיעה ממנכ"ל בנק הפועלים עמירם סיוון ז"ל, שבתקופת פרשת קרטל חברות הדלק ניסה ללחוץ על ראש הממשלה רבין לפטר את טורבוביץ'. הוא גם כמעט מונה למנכ"ל בזק שעליה הכריז כמונופול, אולם המינוי נפסל בשל דרישה לתקופת צינון וחשש לניגודי עניינים.
יש אומרים שאחד הדברים שבזכותם שמר על יחסים טובים גם עם אלה שבהם נלחם הוא חוש ההומור שלו. בכנס השנתי האחרון של רשות ההגבלים, בפאנל שבו השתתפו ראשי הרשות לדורותיה, נשאלו המשתתפים מה היה הרגע המכונן שלהם בתפקיד. כל הדוברים העלו פרשיות מוכרות, ורק טורבוביץ' אמר שהרגע המכונן שלו היה כשראה לראשונה את הממונה על פניות הציבור יפה נוריאל. "כל הקהל צחק", מספר אחד הנוכחים באולם, "זו השיטה שלו, בבת אחת לשבור את החנוניות ולהתחבר לאנשים".
העסק הפסיד, המעסיק מעריץ
ב־1998 גויס טורבוביץ' על ידי אודי רקנאטי לתפקיד המשנה למנכ"ל חברת האחזקות דיסקונט השקעות. רקנאטי הצליח לשים על טורבוביץ' יד כששכנע אותו לוותר על תוכניות לימודי MBA בהרווארד, שאליה תכנן להירשם בתקופת הצינון שלו. "יש לך כבר מספיק זמן הרווארד בחיים", אמר לו רקנאטי, "אם אתה רוצה ללמוד ביזנס כמו שצריך, סע לגולדמן זקס". וכך, טורבוביץ' עבד בגולדמן זקס במשך ארבעה חודשים ובסופם הצטרף לדסק"ש.
כשהמנכ"ל דב תדמור פרש ב־1999, מונה טורבוביץ' למנכ"ל החברה ולנשיאה. ב־2001 הוא עזב, בתום תקופה שנזכרת ככישלון גדול. דסק"ש סיימה את שנת 2000 עם הפסד של 149 מיליון שקל שנבע בין היתר מהשקעות בחברות תקשורת וטכנולוגיה שנפגעו במשבר הדוט.קום. שווי דסק"ש בבורסה צלל והיא ביצעה מחיקות ערך. ב־2001 טורבוביץ' פרש עם חבילת פיצויים, מענק עבור פדיון אופציות ושנה נוספת של שכר שהסתכמו בכ־5.2 מיליון שקל.
כעבור כעשור, בראש מגיניו של טורבוביץ' מתייצב המעסיק דאז, רקנאטי. "זה היה תענוג לעבוד עם יורם", אומר ל"מוסף כלכליסט" רקנאטי (61), שכיום משקיע באמצעות חברתו הפרטית נפתלי השקעות. "הכל אצלו הגיוני, יש תהליך קבלת החלטות, יש לו תוכנית משלו. זו פשוט היתה תקופה קשה בשוק", הוא ממשיך ומגן על טורבוביץ'. "אני זוכר שהיינו יושבים בשיחות לילה ומנתחים את המצב ומנסים להגיע למסקנות. עד היום הוא חבר קרוב ונאמן שלי. זה אדם מיוחד".
באחת משיחות הלילה האלה הפגין טורבוביץ' את חוש ההומור שלו, בעת דיון בקיצוצי כוח אדם בחברה. כשרקנאטי שאל אותו לתוכניתו אמר: "את מי שרוצה לעזוב אותנו עלינו לשמור, כי הוא חכם ומבין מה קורה. אבל את מי שנשאר איתנו יותר משנה צריך לפטר, כי הוא לא יודע לבחור מקום עבודה".
מה הוא בעצם עשה כמנכ"ל דסק"ש?
"הוא עשה לחברה 'פייסליפט'. החלטנו על ליבת עסקים. החלטנו לצאת מהתעשייה הבסיסית, למכור חברות כגון טמבור וקניאל וללכת על תקשורת והייטק. התקופה של יורם לא היתה כישלון".
ומה הופך אותו לכל כך מבוקש ויקר?
"שני דברים. האחד הוא שהוא מבין דברים אחרת מכל האנשים בשוק. והדבר השני זה הקשרים. הוא דג במים, גם בארץ וגם בחו"ל".
עוד סנגור הוא לא אחר ממחליפו של טורבוביץ' בדסק"ש, עמי אראל, שלימים נהפך לאחד האנשים הדומיננטיים בקבוצת אי.די.בי. "יורם הוא מהאנשים הכי חכמים שאני מכיר, ותשובה עשה נכון כשבחר בו ליו"ר דלק אנרגיה", אומר אראל.
"בראייה לאחור", מוסיף החבר אלי יונס, שטורבוביץ' מינה אותו לתפקיד ניהולי בכיר בדסק"ש, "אין ספק שההשקעות שלו נהפכו לימים לגופי התקשורת המובילים בישראל, הכל פרי העבודה שעשה בדסק"ש". מכרים אחרים של טורבוביץ' אומרים שהוא נוהג להזכיר את החלטתו להשקיע 6 מיליון דולר ראשונים בגיוון אימג'ינג, שנהפכה לחברת מצליחה.
במהלך השנה שלאחר עזיבת דסק"ש כיהן טורבוביץ' בכמה דירקטוריונים, ייעץ לבנק הפועלים בתקופת פיטורי 900 העובדים ולאליעזר פישמן בתקופת המשבר בחברת גילת לווינים, וכעורך דין פרטי שימש כבורר וייצג לקוחות עסקיים מול רשות ההגבלים העסקיים. הוא חזר במהרה לעסוק גם בענייני דסק"ש, הפעם כמתווך במכירת עסקי משפחת רקנאטי לנוחי דנקנר.
טורבוביץ' הכיר את דנקנר עוד מימיו של דנקנר כעורך דין המתמחה במיזוגים, אז העביר עבודות לסטודנט טורבוביץ'. עסקת מכירת אי.די.בי נחתמה ב־2003. דנקנר שילם כ־436 מיליון דולר עבור 52% מהחברה, ושכר הטרחה שלקח טורבוביץ' היה מהגבוהים ששולמו על תיווך עסקה בישראל – 22 מיליון שקל. ועד היום שני הצדדים רק מחמיאים לו על כך. "יורם פירק הרבה מוקשים", אומר רקנאטי. "הוא זה ששכנע בעצמו את כל הצדדים והביא לגמר העסקה". גם דנקנר פרגן לו בעבר, ואמר: "יורם היה מגשר אידיאלי, יצירתי, ולא היה דוגמטי".
בסוף 2003 הציג אותו שר המשפטים דאז טומי לפיד כמועמדו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ועדת הבחירה לא קיבלה את המועמדות, משום שטורבוביץ' לא עמד בתנאי הסף של עשר שנות ניסיון במקצוע. "חסרו לו כמה שבועות", נזכר חבר הוועדה ושר המשפטים בימי ממשלת רבין, עו"ד דוד ליבאי. "תמכתי במינוי שלו, אבל הוועדה החליטה שהיועץ חייב לעמוד בתנאי הסף הזה. רק לאחר שנפסל עלתה המועמדות של מני מזוז".
"גם אני תמכתי בבחירתו ליועץ משפטי", אומרת בן פורת, שהמליצה על טורבוביץ' כשופטת בית המשפט העליון בדימוס. "בדיעבד, אולי טוב שההמלצה שלי לא עזרה. קצת התאכזבתי כשהלך לפוליטיקה. זה הריח לא טוב". חברים של טורבוביץ' מספרים שחרף התסכול שהביע כשנפסלה מועמדותו, הוא בעיקר חזר על המנטרה: בחיים הדברים איכשהו מסתדרים.
הטפלון מלשכת אולמרט
ב־2006 ליבאי וטורבוביץ' שבו ונפגשו, הפעם ליד שולחן המשא ומתן הקואליציוני בין קדימה למפלגת העבודה בעת הרכבת ממשלת אהוד אולמרט – טורבוביץ' מהצד של אולמרט וליבאי מהצד של עמיר פרץ. טורבוביץ' ואולמרט הכירו לראשונה כשאולמרט היה ראש עיריית ירושלים וטורבוביץ' היה נציגם של הורים לילדים שלמדו בגן האנתרופוסופי בעיר. לאחר מכן ייעץ למשרד התמ"ת בענייני הגבלים עסקיים, בתקופה שבה אולמרט שימש כשר. את המשא ומתן הקואליציוני הוא הוביל כחבר צוות "מאה הימים" של אולמרט, שהופקד על ההיערכות לימים הראשונים שאחרי ניצחון קדימה בבחירות. טורבוביץ' גויס לצוות הזה בשיחת טלפון שקיבל מאולמרט באחד הערבים בתחילת 2006, לאחר שאולמרט הודיע כי יתמודד על ראשות הממשלה. השיחה נמשכה שלוש דקות. לאחר מכן מונה לראש לשכתו של אולמרט.
טורבוביץ' (במרכז), בין אולמרט לג'ורג' בוש. "קרא לי מיסטר טי"
"טורבו הוא מקרה מיוחד של אדם שוויתר על ההזדמנויות שהמתינו לו בשוק הפרטי, כדי לעשות שירות לאומי", אומר ל"מוסף כלכליסט" אולמרט, שבשבוע שעבר נפתח משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים. "אני מאמין שאיש מהאנשים ששימשו במשך השנים כעוזרי לא ייפגע אם אומר שטורבו הוא המוכשר והמבריק שבהם. הוא חד, מדויק, נאמן, דעתן, ובקי באין ספור עניינים. הוא היווה בשבילי נכס אנושי, כלכלי ומקצועי שאין רבים כמוהו. אני גאה שהוא הסכים לעבוד איתי ואסיר תודה על תרומתו לעניינים הגורליים של מדינת ישראל".
"הוא היה שקט וקר כמו רוצח שכיר", מספר אסי שריב, בעבר יועץ התקשורת של שרון ואולמרט וכיום קונסול ישראל בניו יורק. "כשהוא נכנס ללשכה היו שם למעשה שתי לשכות, זו של ותיקי תקופת שרון וזו של אנשי אולמרט. טורבוביץ' הגיע לשם לבד, בלי עוזר ובלי כלום, והצליח להפוך למוציא ולמביא של אולמרט, ולהסתדר עם אנשי שרון". עם זאת, אנשים שעברו בלשכה מספרים שקרבתו לראש הממשלה יצרה חיכוכים בינו לבין נאמניו הוותיקים של אולמרט, בעיקר שולה זקן ועובד יחזקאל.
טורבוביץ' שימש כשליחו של אולמרט למשא ומתן עם סוריה בתיווך טורקיה, וריכז את הנושאים האסטרטגיים והמדיניים. חברים במשלחת שליוותה את אולמרט בוועידת אנאפוליס סיפרו ל"מוסף כלכליסט" שכשהמשלחת הישראלית נפגשה עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, קרא האחרון: "הנה מיסטר טי!". "כולם חשבו שהוא קורא לו כך בגלל שמו", מספר אחד מהנוכחים, "ואז בוש אמר שהטי זה בגלל ה'טאפנס' והקשיחות של יורם בזמן משא ומתן".
קור הרוח של טורבוביץ', מספר שריב, בא לידי ביטוי בעיקר במלחמת לבנון השנייה. בלשכה עבדו בסערה ומסביב לשעון, "ויורם נשאר שקט", אומר שריב. מקורביו של טורבוביץ' מזכירים כי הוא היה מהבודדים שזכו לשבחים בדו"ח וינוגרד על תפקודו בעת מלחמת לבנון השנייה.
אך יש גם מי שמבקרים את טורבוביץ'. "הבעיה איתו היתה שלא עניינו אותו הפרטים הקטנים", אומר גורם שעבד בלשכה. "הוא בנה לו נישה של יועץ־על לאסטרטגיה וביטחון, והזניח את הניהול היומיומי של הלשכה והפיקוח על לוח הזמנים של ראש הממשלה, וזה הפריע. לכן כנראה באמת מתאים לו יותר תפקיד של יו"ר דירקטוריון, שמתווה מדיניות מלמעלה, ולא של מנכ"ל שצריך לרדת לפרטים".
אחרים מספרים על התנהלות קרה וצינית. "יש לו איזה חן, אבל הוא לא מנהל שהאנשים הקטנים ילכו אחריו. עם הגדולים הוא מתעסק באסטרטגיה, אבל עובד שצריך איזו מילה טובה או התייחסות אנושית יתקשה למצוא את זה אצלו", אומר עובד אחר.
המהלך שכולם זוכרים לו היה כשעזב ראשון את לשכת אולמרט בקיץ 2008, בשיא תקופת פרשות השחיתות ויממה בלבד לאחר שאולמרט הודיע כי לא יתמודד בפריימריז של קדימה. זאת אחרי שהקפיד לשמור על פרופיל נמוך בתקופת החקירות ודו"ח וינוגרד. אף רבב מכשלי המלחמה לא דבק בו, אבל בעיני כמה קולגות לשעבר דבק בו דבר אחר: הכינוי "טפלון". העובדה שאולמרט עצמו בירך על החלטתו חיזקה את התחושה שמומחיותו של טורבוביץ' להסתלק באלגנטיות משתווה ליכולותיו האחרות.
מונה על ידי הידיד הוותיק
אחרי הקדנציה בלשכת אולמרט חזר טורבוביץ' לכהן בדירקטוריונים שבהם ישב לפני כניסתו למשרד ראש הממשלה, וכן שב לייעץ לבכירי המשק.
הוא ייעץ ללבייב בסוף 2008, שמונה חודשים לפני מסיבת העיתונאים שבה הכריז האחרון על קשייו בהחזר החוב למחזיקי האג"ח. הוא גם טיפל אישית בהסדר החוב האישי של לבייב לבנקים. "הוא נשכר בגלל הקשרים וההערכה הרבה אליו בבנקים", אומר מקורב. "יורם עבד אישית עם לבייב, סיים ועזב".
מאוחר יותר כפה חברו של טורבוביץ' אלי יונס על בעל השליטה באזורים שעיה בוימלגרין למנות את טורבוביץ' ליו"ר אזורים מטעם מזרחי טפחות, הנושה הגדול של בוימלגרין. כיו"ר, טורבוביץ' הוביל מסע מימושים ומכירות בהיקף מאות מיליוני שקלים.
"יורם הכניס לחברה שקט", אומר יונס, "פתאום הפסקת לראות את החברה בעיתונים, גויס הון, התזרים התייצב". גם מניית אזורים עלתה בשנה שעברה, יחד עם השוק כולו, ואיתה גם שווי האופציות שהוענקו לטורבוביץ', העומד כיום על כ־8 מיליון שקל.
טורבוביץ' גם שב וסייע לבנק הפועלים וליו"ר דאז, דני דנקנר. הוא היה אחד מהמומחים שהבנק שכר כדי לכתוב חוות דעת ש"תלבין" את הליך מינויו של ציון קינן למנכ"ל הבנק ללא ועדת איתור. "לעובדה שהשם שלו היה על הדף היה ערך מוסף", אומר גורם בבנק. "הוא גם הפך להיות דמות דומיננטית בדיונים שהיו בפרשה סביב דני דנקנר, כמו גם סביב פיטורי 900 העובדים לפני כמה שנים. אנשים מכבדים את דעתו הרבה מעבר לצד של ההיבטים המשפטיים".
שרי אריסון ידעה לגמול לטורבוביץ' כשהציעה את שמו כיו"ר הבנק במקום דנקנר, אולם בנק ישראל התנגד למהלך. לאחר מכן הוצע לו להצטרף לדירקטוריון הבנק, אולם הוא דחה את ההצעה. "זה רק היה מגביל אותו בגלל ניגודי עניינים", אומר גורם בפועלים. "תראה כמה כסף הוא מרוויח עכשיו".
בפברואר נכנס טורבוביץ' בפועל לתפקידו החדש כיו"ר דלק אנרגיה. הכניסה היתה מיידית וחלקה, מספרים עובדים בחברה. "זה קרה כבר ביום שבו סגרו את הדברים", אומר גורם המקורב לדלק אנרגיה. "ככה הוא עובד. כשמתקשרים לקבוע איתו פגישה, הוא פותח את הבלקברי וקובע על המקום. בלי גינונים, בלי צינורות. הכל אצלו מאוד ישר ולעניין. זה חלק מהסיפור".
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
