הצד האפל של האנרגיה החלופית

מיכאל בניץ ראש עיריית שטאופן צילום: אסף אוני

הדבר האחרון שמיכאל בניץ רצה זה להרוס את המרכז העתיק של שטאופן. כמי שעומד בראשה של העיירה הקטנה שבפאתי היער השחור בדרום־מערב גרמניה, הוא יודע היטב שהמרכז הזה הוא מוקד המשיכה של המקום. הבניינים הישנים עומדים על תלם מאז ימי הביניים, משקיפים על אותה כיכר מרוצפת אבנים במשך יותר מ־450 שנה. ב"פונדק האריה" יכולים התיירים לישון בחדר מספר 5, שבו חי ועבד יוהאן פאוסט, האלכימאי המסתורי ששימש השראה למחזהו של גתה על האיש שמכר את נשמתו לשטן. סביבו חיים כ־8,000 תושבים, מבוססים למדי.

כוונותיו של בניץ היו טובות, וידידותיות לסביבה. במסגרת שיפוץ שנערך לשני בתי העירייה ההיסטוריים החליט ראש העירייה להפוך אותם לירוקים יותר, באמצעות אנרגיה גיאותרמית. "היה ברור שנעשה שימוש כלשהו באנרגיה מתחדשת, ואחרי בחינה של מהנדסים וקבלת אישורים מתאימים בחרנו בפרויקט גיאותרמי", מספר בניץ. זה בהחלט נראה הגיוני: כל אזור היער השחור ידוע כמתקדם ביותר בשמירה על איכות הסביבה. בעיר הגדולה באזור, פרייבורג, מפלגת הירוקים זכתה בבחירות האחרונות לשיעור התמיכה הגדול בגרמניה, יותר מפי שניים מהממוצע הארצי (23% לעומת 11%). אנרגיות מתחדשות, לצד אוכל אורגני ושימוש יומיומי באופניים, ממוקמות גבוה בסדר העדיפויות של רבים מתושבי האזור.

הפרויקט הגיאותרמי בשטאופן כלל קדיחת תריסר מחילות לעומק 140 מטר, כדי לנצל את הטמפרטורה הקבועה שבאדמה ולהשתמש בה לייעול החימום והקירור של שני המבנים העתיקים (באופן שאינו מחליף את מקור החשמל אבל מפחית מאוד את צריכת האנרגיה). בסופו של התהליך, מים חמים היו אמורים לזרום לרדיאטור במשרדו של בניץ, המשקיף על הסמטאות הצרות שבין המבנים הצבעוניים של שטאופן. זה לא היה רעיון חדשני: רבבות פרויקטים דומים ברחבי גרמניה כבר חסכו אנרגיה וצמצמו את פליטת גזי החממה בדיוק בדרך הזו. שטאופן רק הלכה בעקבותיהם.

אבל הדברים השתבשו.

כמה שבועות אחרי תחילת הפרויקט, בסתיו 2008, החלו להופיע סדקים בקירות בנייני העיירה. "בכל חודש הסדקים התרחבו והלכו, עד שהבנו שהפרויקט הגיאותרמי גורם לזה", מספר בניץ. התברר שהקידוח פרץ שכבת מים בעומק 35 מטר, שלא אותרה בסקרים הגיאולוגיים המקדימים. המים חלחלו מטה, לשכבה עבה של גבס (ג'יפסום). הגבס ספח את המים, התנפח והחל ללחוץ את השכבות שמעליו. "כל העיר העתיקה נדחפת למעלה", אומר בניץ, שבלית ברירה נהיה סמי־גיאולוג. "בשנתיים האחרונות עלו פני הקרקע ב־22 ס"מ".

ההשפעה על המבנים הישנים והמפוארים הרסנית. "עד כה, 254 בניינים במרכז ההיסטורי של העיר ניזוקו. נאלצנו לפנות שניים מכל יושביהם, כולל את בניין משרדי העירייה. נראה שנצטרך להרוס אותו. סדקים ברוחב אגרוף חרצו את הקירות במבנה שבו אנחנו יושבים", אומר ראש העירייה. במקום חימום גיאותרמי, את הכניסה למשרדו של בניץ מעטר כעת סדק רחב, ברוחב של כף יד, לכל אורך הקיר.

הסדק בכניסה ללשכת ראש עיריית שטאופן צילום: אסף אוני

הפרויקט הופסק, ורק לאחרונה מתבררים ממדי הנזק. עלותם, נכון לעכשיו, עומדת על 41 מיליון יורו ועתידה להאמיר ל־100 מיליון. "היינו כל כך חסרי מזל", נאנח בניץ. אפילו "פונדק האריה" נפגע קשות, ולמרות שיפוצים חוזרים ונשנים, סדקים עדיין מעטרים את חזיתו. פאוסט - אם נקבר ולא נלקח בידי השטן, כפי שטוענת האגדה - ודאי התהפך בקברו.

הצד האפל של האנרגיה החלופית

ההרס בשטאופן הוא האחרון בשורה של אירועים המעיבים על תדמיתה הירוקה של האנרגיה הגיאותרמית. בחודשים האחרונים בלטו גם המקרים בוויסבאדן שבמדינת המחוז הסן, עיירה שהוצפה כולה למשך ימים לאחר שהפרויקט הגיאותרמי המקומי פוצץ מאגר מים תת־קרקעי גדול; ובשונדורף שבבוואריה, שבה חלק מהשכונות החלו לשקוע במהירות בעקבות הקידוחים הסמוכים.

הנקודה הישראלית באורמת נזהרים אורמת: "יש פוטנציאל גיאותרמי נרחב להפקת חשמל בטכנולוגיות מבוססות, ואורמת מתכננת להמשיך בפעילותה בתחום הן כיזמית של תחנות כוח גיאותרמיות בבעלותה והן כספקית של ציוד" אסף אוני, תגובה אחת לכתבה המלאה 

"האנרגיה הגיאותרמית בשטאופן מתה", אומר בניץ, "הקידוחים שנעשו נחתמו ומולאו בטון. אפילו עכשיו, כשצברנו הרבה יותר ידע על הגיאולוגיה שמתחת לעיר ואנחנו יכולים לעשות את הדברים בצורה מדויקת ואמינה יותר, אף אחד מהתושבים לא רוצה לשמוע על אנרגיה כזו. אנשים פיתחו פחד מהטכנולוגיה, ולדעתי תהיה לזה השפעה על תושבים ברחבי האזור, ואולי אף מעבר לו. כל התקרית הזאת, הקטסטרופה האטית שמתרחשת מתחת לעיר, יצרה תדמית רעה לתחום כולו, ואני בספק אם החברות שמקדמות את האנרגיה הגיאותרמית יצליחו כאן".

עד לאחרונה, האנרגיה הגיאותרמית היתה מבחינת הגרמנים הבטחה גדולה - לחיסכון כלכלי, לשיפור סביבתי ולהובלה בינלאומית בתחום האנרגיות החלופיות. הפרויקטים בתחום שקיימים במדינה נחלקים לשניים, לפי מטרתם: חימום או ייצור חשמל. מערכות גיאותרמיות רדודות (בעומק של 4 מטרים עד 150 מטר) מפעילות משאבות חום כדי לייעל את צריכת האנרגיה לחימום וקירור מבנים. הטכנולוגיה הזו מיושמת כבר עשרות שנים, והופעלה כבר ב־150 אלף פרויקטים ברחבי גרמניה, רובם בבתים פרטיים. הפרויקט בשטאופן אמור היה להצטרף אליהם.

טכנולוגיה נוספת, שעדיין נמצאת בחיתוליה, אמורה לגייס אנרגיה גיאותרמית עמוקה יותר ורבה יותר לשם ייצור חשמל בהיקפים רחבים. ברחבי העולם כבר קיימות תחנות כוח המבוססות על אנרגיות שמקורן באדמה, בעיקר באזורים שבהם קיימים מאגרי מים חמים תת־קרקעיים גדולים. גרמניה, שאינה משופעת במאגרים כאלה, משקיעה בשנים האחרונות במערכות גיאותרמיות מתקדמות, EGS (Enhanced Geothermal System). ההיגיון מאחורי הטכנולוגיה החדישה הזו אומר שבהיעדר מאגרי מים תת־קרקעיים טבעיים, צריך פשוט ליצור אותם. העניין אינו פשוט, כמובן, ומחייב קידוח מחילות בשכבה לוהטת של סלע, בעומק 5 ק"מ; הזרקת מים קרים בלחץ גבוה לתוך הסלע, כדי שייצרו בו סדקים; ואז הזרמת מים בכל מערכת הסדקים הזו, שבעצם תשמש גוף חימום. הקיטור שייווצר אמור להחליף את הדלק והגז בתור הכוח המניע של תחנות כוח, שיספקו חשמל לאוכלוסייה באזור.

סדקים בחזית פונדק האריה צילום: אסף אוני

היתרונות של הפרויקטים הגיאותרמיים ברורים: זו אנרגיה שזמינה באופן קבוע, בכל עונה ושעה, להבדיל מאנרגיה סולארית או כזו המבוססת על הרוח; והיא אינה דורשת שטחים נרחבים כמו אלו הנדרשים לגידול דלק ביולוגי. לנוכח הפוטנציאל הזה, ממשלות אירופיות השקיעו בתחום כבר עשרות מיליוני יורו, והתגייסו לסבסוד האנרגיה המופקת מפרויקטים כאלה. גם ממשל אובמה השקיע בשנה שעברה כ־300 מיליון דולר בקידוחים גיאותרמיים שונים בארצות הברית, והיד עוד נטויה.

אבל מעל ליתרונות מרחפת שאלה אחת גדולה: האם בשם הניסיון לשמור על האוויר לא גורמים בני האדם נזק אדיר לאדמה? הקשיים בפרויקטים הגיאותרמיים ניכרים. באיסלנד, בטורקיה, באזורים מסוימים במרכז אמריקה ובאלסקה החום התת־קרקעי נגיש יותר וזמין בקלות יחסית, לעתים בעומק של כמה מאות מטרים בלבד. אבל במקומות אחרים — ובהם גרמניה — נדרשים בדרך כלל קידוחים של קילומטרים רבים בדרך אל הסלעים החמים ויצירת מחילות מלאכותיות מרובות. במילים אחרות, הרשויות וחברות פרטיות מנסות להכריח את האדמה לספק אנרגיה גם כשהדבר מחייב מאמץ אדיר. ולמאמץ הזה יש מחיר. אם לא די בהצפות, בהתרוממות או בשקיעת פני הקרקע, שמתרחשות בחלק מהפרויקטים הרדודים, טכנולוגיית ה־EGS הכניסה לתמונה איום גדול ומסוכן יותר: רעידות אדמה.

הסיכונים לא נותחו, האדמה רעדה

ב־6 בדצמבר 2008 טלטלה רעידת אדמה את העיר השוויצרית באזל. הססמוגרפים הורו על עוצמה של 3.4 בסולם ריכטר, והתושבים דיווחו על רעידה שונה משמעותית מאלו שהיכו באזור בעבר. האדמה נעה בתנועה חדה, קצרה, וברחבי העיר נשמע קול פיצוץ, כמו זה המשמיע להק מטוסים ששובר את מחסום הקול. "זה היה יום שישי, קצת לפני שש בערב", משחזר רודולף בראון, מהנדס ממכון התקנים השוויצרי. "היינו במשרד, אחד מעמיתינו עשה מסיבת פרידה. ברגע שהרגשנו את הרעידה, היתה לי תחושה שהיא קשורה לפרויקט ה־EGS. ידעתי שהחברה שמנהלת את הפרויקט התחילה את השלב הרגיש בתהליך רק כמה ימים קודם לכן. הלכתי למשרדי ובדקתי את הנתונים מהססמוגרפים. אחרי שתיים־שלוש דקות ראיתי שמקור הרעידה אכן היה 5 ק"מ מתחת לבאזל, בערך באזור של ה־EGS".

האזור הזה נמצא לא רחוק מנהר הריין, ממש במרכזה של שכונת מגורים רגילה. חברת Geo-Thermal השוויצרית ניסתה ליישם פרויקט חלוצי לעומק רב, וקדחה מחילה בעומק 5 ק"מ. שם, בשכבה של סלע לוהט, היא היתה אמורה להזריק מים קרים בלחץ גבוה, כדי שייצרו פיצוצים בסלע ויפלחו בו סדקים וחרכים רבים. מערכת הסדקים הזו נועדה לשמש לחימום מים לקיטור, שיועלה אל פני השטח ויפעיל שם טורבינה. כתוצר לוואי היה אמור הפרויקט להשתמש במים החמים גם לחימום עשרות אלפי דירות בעיר. אלא שברגע ההזרקה, האדמה רעדה. המומחים הופתעו, התושבים נבהלו, ולמבנים שונים נגרם נזק של יותר מ־10 מיליון יורו.

הפרויקט הופסק מיד, ודעת הקהל נזעקה. ברקע עמדה רעידת האדמה העזה שכבר החריבה את העיר פעם אחת, במאה ה־14. ועדת חקירה מיוחדת הוקמה, והיתה הראשונה בעולם לבחון לעומק את הסיכון לרעידת אדמה בעקבות קידוחים גיאותרמיים. "השורה התחתונה היא שקידוחים כאלה כנראה לא יגרמו לרעידת אדמה עצומה", אומר בראון, שעמד בראש ועדת החקירה. "מצד שני, במשך כל חיי הפרויקט צפויים רעשים שיורגשו על ידי התושבים ויגרמו נזקים למבנים. באזור מאוכלס בצפיפות כמו באזל, הנזק עשוי להיות כמה מיליוני יורו בשנה ולהסתכם בעשרות מיליונים".

כמסקנה ראשונה, רומזים מחברי הדו"ח, יש לפעול לאט יותר ובאזורים מאוכלסים פחות. מתברר שעם כל הכבוד לדייקנות השוויצרית, גם שם לפעמים מרימים פרויקטים חאפריים. "לא היה ניתוח רציני של הסיכונים בבאזל לפני שהתחילו את הפרויקט", מסביר בראון איך זה קרה. "אחד הדברים החשובים הוא לבדוק את הרגישות הססמית באזור לפני שמתחילים להזריק מים קרים לתוך שכבת סלע רותחת בעומק 5 ק"מ". עם זאת, בית משפט שוויצרי זיכה בחודש שעבר את מנהל הפרויקט וקבע כי הוא לא פעל בזדון ואינו אחראי לנזקים.

אם כך, החזון של מפעל כוח גיאותרמי באזורים מאוכלסים אינו ריאלי?

"בעתיד הקרוב הפרויקטים הללו יהיו חייבים להתרכז באזורים מאוכלסים פחות. כמו כן, כדאי לשקול לחלק כל פרויקט לשלבים, כך שהשלב הראשון יהיה הקידוח, ואחריו, רק אחרי בדיקה של הנתונים הססמיים, תתקבל החלטה אם להמשיך".

בניץ: "בכל חודש הסדקים התרחבו והלכו, עד שהבנו שהפרויקט הגיאותרמי גורם לזה" צילום: אסף אוני

מה שמסבך את הפרויקט ומייקר אותו.

"זה נכון, אבל אנחנו חייבים להתקדם לאט יותר. לפני באזל היו רק שישה פרויקטי EGS בעולם, וזה היה הראשון באזור צפוף. זו קפיצה מהירה מדי, בייחוד לנוכח ההיסטוריה של רעידות האדמה בבאזל".

כלומר לא ניתן לבצע פרויקטים כאלה באזורי המועדים לרעידות אדמה?

"ייתכן, אבל לא הייתי קופץ למסקנות. שאלות רבות עדיין פתוחות. אני מאמין שכדי להעניק לאנרגיה הגיאותרמית את ההזדמנות שמגיעה לה, לא כדאי להציב לה מכשולים רבים מדי. למען עתיד אמיתי לאנרגיה הזו, יש ללמוד את הלקחים שלנו באופן גלובלי".

גם בארה"ב לא חושבים קדימה

ההמלצות של ועדת החקירה השוויצרית כבר מהדהדות ברחבי העולם. פרויקט EGS של חברת אלטא־רוק בצפון קליפורניה הופסק בחודש שעבר בעקבות לחץ התושבים, לאחר כמה רעידות אדמה קלות באזור, ומשרד האנרגיה האמריקאי הודיע כי הוא משהה את התמיכה בפרויקט. נוסף על כך, בינואר הטיל המשרד שורה של הגבלות על פרויקטים עתידיים, ובכללן ניטור קבוע של הפעילות הססמוגרפית באזור ואפשרות להפסיק את העבודות מיידית אם היא נהפכת לחזקה מדי.

"יזמי פרויקט אלטא־רוק רצו תמיכה מהממשל, אז הם אמרו שהמקרה בבאזל לא קשור לקידוח שהם מתכננים", מסביר בראון. "לפני שהפרויקט החל, כדי לקבל תמיכה מהממשל, הם אמרו שהמקרה בבאזל לא קשור לקידוח שהם מתכננים. העדיפו להשמיט סוגיות שאולי גורמות כאב ראש בטווח המיידי, אבל יכולות לעזור בטווח הארוך. זו גישה קצרת רואי. הנכס הגדול של הפרויקטים הגיאותרמיים הוא האמינות שלהם והתמיכה הציבורית. אלו משאבים יקרי ערך, וחלק מהחברות מאבדות אותם על ידי עצימת עיניים מכוונת".

בראון מזכיר מקרה נוסף של עצימת עיניים: הקידוח הגיאותרמי העמוק באזור לנדאו, במערב גרמניה. שם, בעמק הריין, מתנהל פרויקט דומה לזה שבבאזל; עלותו כ־20 מיליון יורו, רבע מהם מכספי הממשלה. יזמי הפרויקט כבר החלו בקידוחים לעומק של כ־3 ק"מ, אבל שתי רעידות אדמה בעוצמה של 2.7 בסולם ריכטר שהתרחשו בשנה האחרונה הניבו לחץ ציבורי להפסיק את העבודות. ועדה מיוחדת דנה בנושא בימים אלו ממש.

חייבים לעבוד מהר יותר

הטכנולוגיות שהופעלו בלנדאו ובבאזל, כמו גם בקליפורניה, הן של קדיחות עומק, ויש להן הצרות שלהן. הפרויקטים בשטאופן, ויסבאדן ושונדורף נעשו קרוב יותר לפני הקרקע, ויצרו בעיות אחרות. מבחינת דעת הקהל הגרמנית, ההבדלים האלה לא חשובים, והשורה התחתונה היא אחת: האנרגיה הגיאותרמית היא עניין מסוכן למדי.

"התעשייה הגיאותרמית לא נמצאת במשבר, ויש עוד פרויקטים רבים בתכנון", מתעקש הד"ר הורסט קרויטר, דובר התאחדות החברות הגיאותרמיות בגרמניה. "מה שיש לנו הוא בעיית תדמית, שאפשר להתמודד איתה. קודם כל צריך להבהיר שמדובר במקרים שונים. לגבי שטאופן וויסבאדן, זה רק הגיוני שאחרי עשרות אלפי פרויקטים מוצלחים לאנרגיה גיאותרמית רדודה ברחבי גרמניה, יהיו כמה שיסתיימו בתאונה. זה טבעה של כל טכנולוגיה. הבעיה היא שהתקשורת מנפחת את התקריות הללו ויוצרת תמונה לא מציאותית של הסכנות. הרי עדיין הסיכון לנהוג במכונית גדול הרבה יותר מכל מה שקשור לפרויקט גיאותרמי.

"לגבי לנדאו, עדיין לא הוכח כי רעידות האדמה קשורות לקידוח הגיאותרמי. וגם אם הן קשורות, היתרונות עולים על הסכנות. הרי ועדת החקירה השוויצרית קבעה כי לא ניתן לומר שהקידוחים יגרמו לרעידה הרסנית. באזורים בגרמניה שאינם פעילים ססמולוגית ושבהם אין לחץ תת־קרקעי אפשר לקדוח לעומק, להזריק מים בלחץ גבוה, ושום דבר לא יורגש. אפילו באזור הרגיש של באזל קיימות שתי מחילות לעומק 2 ק"מ המשמשות לחימום (ולא לייצור חשמל), ואין להן השפעה על הסביבה. מינכן יושבת על מאגר גדול של מים ב־80 מעלות, ושם אנרגיה גיאותרמית יכולה לספק כמעט את כל צורכי החימום של העיר".

אז אין סיבה לחשש? או לפחות להאטת הקצב?

"אם כבר, אני חושב שהאנרגיה הגיאותרמית צריכה להתקדם הרבה יותר מהר. אנרגיית הרוח והפרויקטים הסולאריים עוקפים אותנו במהירות. כל ניסיון להאט יאיים על עתיד התעשייה".

ומה עם דעת הקהל?

"הטעות של חלק מהחברות היתה שהן לא שיתפו את התושבים בתהליך. בפרויקט עמור שעשינו בעיר פולאך בנינו מרפסת גדולה מעל אתר הקידוח בשביל התושבים. הם היו באים בימי ראשון כדי לראות איך הוא מתקדם. חשוב להבהיר שהסיכון לרעידות אדמה אינו גדול ושאנחנו עושים כל מה שאפשר כדי למנוע אותן".

מי משלם את המחיר

בשטאופן, התושבים כנראה לא ישתכנעו בקלות. "יש שאומרים שהיינו צריכים לדעת שאסור לקדוח כאן. הגיאולוגיה של האזור הזה מאוד מפתיעה ומסובכת", אומר תילו קונלה ממשרד התיירות של העיירה. לדבריו, תושבי שטאופן האמידים חוששים לגורל נכסיהם יותר משהם חוששים לחייהם. "יש בתים שכל ערכם אבד בשנתיים האחרונות", מסביר ראש העירייה בניץ. "אנחנו שולחים ניידת תיקונים כמעט מדי יום כדי להפגין נוכחות בשטח, להראות את הדאגה של העירייה". בעלות התיקונים, בכל מקרה, עוד לא ברור מי יישא - הרשויות, הביטוח של הקודחים או התושבים.

תושביה האמידים של שטאופן הם קורבנות קטנים, כמו תושביה הרטובים של ויסבאדן או האזרחים המבוהלים בבאזל. אבל למירוץ הבינלאומי אחר אנרגיות חלופיות יש השלכות קשות יותר. האנרגיה האטומית זוכה בשנים האחרונות לרנסנס, כחלק מהמאבק בגזי החממה, אבל ההשלכות של שינוע וקבורת פסולת רדיואקטיבית לא מוזערו, והסכנות לתקלות גרעיניות נותרו בעינן. במישור אחר, לפני שנתיים הושם דגש רחב על שימוש בדלק הביולוגי אתנול - ונגרם משבר חמור בענף הדגנים. מחירי הסחורות במזרח אפריקה זינקו, ורבבות עניים נותרו ללא אפשרות לקנות אוכל. את מספר המתים כתוצאה מתת־תזונה ומחלות בעקבות הטרנד הירוק ההוא קשה עדיין לאמוד.