מה יש בפנים: בקבוק מי עדן

מים

מי המעיינות שנמכרים בבקבוקים אינם מכילים פלואור וכלור, שחברת מקורות מוסיפה באופן יזום למי הברז. יש מי שחושב ששתי התוספות הללו חשודות, אבל יש בהן תועלת אמיתית: תוספת הפלואור מפחיתה בכ־30% את היווצרות העששת, והכלור הורג וירוסים וחיידקים מסוכנים. מלבד זאת, מי הברז נמצאים בפיקוח ממשלתי קפדני ויומיומי, בעוד שעיקר הפיקוח על מי המעיינות הוא בידיים פרטיות. המים של מי עדן מגיעים ממעיינות סלוקיה שליד צומת קצרין דרום.

מי עדן

פוליאתילן טטרה־פתאלאט

בקבוקי מי עדן עשויים פוליאתילן והמכלים המשרדיים עשויים פוליקרבונט. אלה שני פלסטיקים שקופים, חזקים, ונוחים לייצור ומיחזור. הבעיה היא שפוליקרבונט מכיל ביספינול A, חומר אורגני שמשבש את פעולת המערכת ההורמונלית ועלול לגרום לבעיות ריכוז, השמנת יתר, בעיות במערכת הרבייה וסרטן. פוליאתילן מכיל חומרים דומים, ומפריש אותם לתוך המים בכמות שבטמפרטורות גבוהות במיוחד נהפכת למסוכנת. לכן, כדאי לא לשתות מבקבוקים ששהו הרבה זמן בשמש חזקה או במכונית לוהטת.

מינרלים

במי עדן יש כמה מינרלים שמועילים לבריאות, כמו גם כמה מינרלים מזיקים. מגנזיום, למשל, עוזר לספיחת סידן ומחזק את העצמות, ובליטר מי עדן יש כ־18 מ"ג שהם כ־5% מהצריכה היומית המומלצת של מגנזיום. אבל יש כאן גם גופרות, שמזיקות לבריאות אבל נמצאות בכמות זעומה - פחות מעשירית מהכמות המותרת, ונתרן, שגורם למחלות לב. כמותו בליטר מי עדן: 32 מ"ג, כמאית מצריכת הנתרן היומית בדיאטה ישראלית ממוצעת.