$
דעות

הזדמנות בישורת האחרונה

הצעת החוק של ח"כ משה גפני להעברת קצבאות לחרדים שלומדים בכוללים מקרבת את ישראל לנקודת האל־חזור. הגידול הדמוגרפי של החרדים, עם חוסר היכולת של המדינה להעניק להם חינוך בתחומי היסוד, יוביל לכך שבעוד דור אחד או שניים תתקשה ישראל להתקיים

דן בן-דוד 07:1925.10.10

בעשור האחרון ירד מספר התלמידים בחינוך היסודי הממלכתי ב־3%. באותן עשר השנים בלבד גדל מספר התלמידים בבתי הספר היסודיים של החינוך החרדי ב־51%. עם זאת, זו תהיה טעות להתייחס לסוגיה רק בפן הדמוגרפי. במהלך העשורים האחרונים חלה הרעה משמעותית בנורמות העבודה של גברים חרדים. ב־1979 21% מהגברים החרדים בגילאי העבודה העיקריים (35–54) לא היו מועסקים. היום, כפי שניתן לראות בתרשים, 65% מהגברים החרדים אינם מועסקים - קפיצה של פי שלושה ב־30 שנה בלבד. לשם השוואה, רק 15% מהגברים היהודים הלא חרדים אינם מועסקים. הממוצע בעולם המערבי עומד על 12%.

 

לאחרונה מתרבים המאמרים על חרדים שהחלו להיכנס בשנים האחרונות למעגל העבודה ולצבא. אך התמונה המצטיירת מטעה. את אותם חרדים רואים, וניתן לכתוב עליהם מאמרים, אך בהינתן שכל שנתון חרדי גדול בהרבה מקודמו, המשמעות של יציבות יחסית בשיעורי אי־התעסוקה של גברים חרדים בשנים האחרונות מצביעה על כך שבכל שנה מספר החרדים שבוחרים לא לעבוד גדול פי שניים מהמספר שמחפש עבודה - ואותם לא רואים כדי לכתוב עליהם מאמרים.

 

בלי חינוך אין עבודה

 

ככל שגדלה התמיכה שקיבלה החברה החרדית במהלך שלושת העשורים האחרונים, אם באופן ישיר ככסף ואם באופן עקיף כהנחות וסובסידיות - הלך וירד התמריץ שלה לעבוד. אך גם כאן תקציב התמיכות לא מספר את הסיפור המלא.

ככל שהמשק הישראלי צומח ובונה את עצמו כמשק מפותח, הוא נזקק ליותר ויותר עובדים משכילים ולפחות ופחות עובדים בעלי השכלה נמוכה. מנגד, במערכת החינוך החרדית כל תחומי הליבה ההכרחיים לשוק העבודה המודרני לא נלמדים מכיתה ח' ואילך. המשמעות היא שאותם תלמידים חרדים נידונים מראש לקשיים מרובים במציאת עבודה במשק מודרני גם אם לא יסתפקו בקצבאות שמעניקה להם המדינה וירצו לעבוד בעתיד.

 

 

הקצבאות לא עוזרות

 

היות שבעלי השכלה נמוכה בדרך כלל מקבלים הכנסה נמוכה, גם בקרב מי שאינם חרדים, אין הבדל גדול בין הכנסה זו להכנסה החלופית שמקבלים חרדים שאינם עובדים, מה שמקטין עוד יותר את התמריץ של החרדים לעבוד.

 

יש מי שחושבים שאם החרדים ישוחררו מהחובה לשרת בצה"ל, אז הם ייצאו סוף סוף לעבוד. אך היכן יעבדו כל כך הרבה אנשים לא משכילים במשק שכבר היום מוצף בעובדים לא משכילים? אפשר להכשיר וללמד אנשים בוגרים באופן חלקי בלבד, אך מהיכן יבואו המהנדסים, הפיזיקאים והרופאים העתידיים שלהם תזדקק מדינת עולם ראשון? ואם זאת לא תהייה מדינת עולם ראשון, כיצד תשרוד ישראל מבחינה ביטחונית?

 

בפני הממשלה עומדת הצעת חוק לשלם לחרדים עבור לימודיהם בכוללים. מה אין בפני הממשלה? הצעת חוק לתת לילדים חרדים חינוך בתחומי היסוד שיאפשר להם לעבוד במשק מודרני, להבין מה זאת גזענות בין דתות, קבוצות אתניות ומינים, ולהפנים את המהות והרוח של מדינה דמוקרטית. הדמוגרפיה המאפיינת היום את ספסל הלימודים תאפיין בקרוב את האוכלוסייה הישראלית. אם הילדים של היום יאמצו את מנהגי העבודה של הוריהם, מי יעבוד ומי יגן על המדינה בעוד דור?

 

לפעמים מתקבל הרושם שנהפכנו לכאלה מומחים לנימוקים השונים לגבי מה ניתן או לא ניתן לעשות בזירה הציבורית שאנו לא מסוגלים להתנתק לרגע ולהבין לאן הגענו ועל מה בכלל אנו מוכנים לדון. מי שמשרתים את מדינתם נדרשים לשלם על לימוד על־תיכוני. לא רק שמי שאינם משרתים את מדינתם אינם צריכים לשלם עבור לימוד על־תיכוני, אלא שהדיון היום הוא על כמה המדינה צריכה לשלם להם. האם המלך כל כך התנתק מהמציאות שאינו מבין שהוא עירום לחלוטין?

 

מדינת ישראל נמצאת בישורת האחרונה שתקבע את עתידה. למרבה האירוניה, בעולם מזדקן עם 1.7 ילדים בממוצע למשפחה, ישראל משופעת בילדים. בזמן שבמדינות אחרות צריכים לדאוג מי יממן ויטפל בזקנים ומי יעבוד, אצלנו מספר הילדים במשפחה עומד על 3 בממוצע. השאלה היא מה נעשה עם אותם ילדים? אם ניתן להם את החינוך הטוב בעולם המערבי - מה שבהחלט בהישג ידינו - אז השמים הם הגבול. אך אם הישגי ילדי ישראל ימשיכו להיות הנמוכים במערב ובני החרדים ימשיכו לא ללמוד את הנדרש לקיום במשק מודרני, אז לא ברור איך תוכל ישראל לשרוד כלכלית - משמע לשרוד ביטחונית באזור המסוכן הזה.

 

עדיין ישנם מספיק ח"כים בכנסת היום ליצירת קואליציה שתעניק לישראל חיים בעוד דור. אותה קואליציה לא רק שתוכל לטפל בסוגיות פנים לפני שהמדינה תחצה את נקודת האל־חזור, היא תוכל גם לחלץ את ישראל מהמדרון החלקלק שיוביל אותנו אל מצורעות בינלאומית בשעה שרודן שכונתי מתקרב במהירות ליום שתהיה בידיו היכולת לממש את איומיו. על מה רבים היום בכנסת ומה עומד על הפרק?

 

הכותב הוא מנהל מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל וכלכלן באוניברסיטת תל־אביב. הדעות המובאות כאן הן של הכותב בלבד

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x