המהומות במצרים: הצלחה כלכלית נמחקה ביומיים
הרפורמות במצרים הזניקו את הצמיחה, אך עליית המחירים היכתה קשות את האוכלוסייה
אפקט הדומינו שיצר המשבר בתוניסיה לא פסח על מצרים. בסוף השבוע הזה סוף עידן מובארק נראה קרוב מתמיד. למרבה האירוניה, סופו של המשטר מגיע דווקא לאחר שהמשק המצרי רשם הישגים לא מבוטלים בייחוד לאחר המשבר העולמי. רק לפני כשבועיים שיבחו בקרן המטבע הבינלאומית את הישגיה הכלכליים
הדרישות לרפורמות במצרים אינן חדשות. בשנת 2004, עם מינוי ממשלת אחמד נזיף שפוטרה בשבת, החל שלב משמעותי ביישום הרפורמות. חלקן היו כואבות ולא בכדי נזיף וממשלתו הם השנואים ביותר ברחוב המצרי ביחד עם המשטרה. הרפורמות כללו את המגזר הבנקאי, שכיום נתון ברובו בידיים פרטיות, ותחילת התהליך הכואב של קיצוץ הסובסידיות. ההפרטה נמשכה וכן יושמו הקלות במסים כדי לסייע בפעילות העסקית ובעידוד ההשקעות. התוצאות לא איחרו לבוא והמשק המצרי רשם נתוני צמיחה נאים עד פרוץ המשבר העולמי.
גם לאחריו, התגובה של המשק המצרי היתה סבירה. המשקיעים הזרים נתנו אמון בשוק המצרי, והבורסה המצרית צמחה בשנה שעברה בכ־20%. כל ההצלחה הזו נמחקה ביומיים של מסחר בשבוע שעבר לאור השמועות על נטישת אנשי העסקים הבכירים את הארץ.
אבל הישגי מאקרו לחוד ומציאות בשטח לחוד. עליית המחירים בעולם הביאה למכה קשה, שלא לומר אנושה, על חלק ניכר מהאוכלוסייה המצרית. האינפלציה שבשנה האחרונה עמדה על יותר מ־10% תרמה רבות למצוקה שאת תוצאותיה רואים כיום. עבור המצרי הפשוט עלייה של שני גרושים במחירי הקמח היא משמעותית ביותר. הרשויות העלו את ההוצאות לסוביסדיות, דבר שתרם להתנפחות החוב הפנימי לכ־70% מהתוצר המקומי, הרבה מעבר לממוצע במזרח התיכון, העומד על כ־50%.
בעיה קשה נוספת שעמה נאלצה להתמודד הממשלה היא האבטלה. שיעורי צמיחה של 6%–7% בשנה מספיקים ליצירת 700 אלף מקומות תעסוקה חדשים במשק המצרי — אך לא מספקים את הביקוש למקומות עבודה. לפי נתונים עדכניים, כ־50% מהגברים מובטלים לפחות שנתיים לאחר סיום לימודיהם, ואצל הנשים המצב חמור יותר.
דומה כי הבעיה הקשה מכולן של משטר מובארק היתה חלוקת ההכנסות. מעבר לשחיתות שפשתה באליטה העסקית והפוליטית, פער המעמדות במצרים הלך והתרחב בייחוד עם פרוץ המשבר הכלכלי. שכבה של 10% מעשירי מצרים שולטת ביותר מ־70% מפעילות המשק. לפי הנתונים האחרונים שפורסמו במצרים, כ־40% מהמצרים אינם מרוויחים יותר מ־2 דולרים ליום. התסכול שנוצר בעם לא מתבטא בנתוני המאקרו והוא זה שמדרבן עתה את ההמונים ברחובות קהיר, סוואץ ואלכסנדריה.
הכותב הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)
