עונת הנדידה המורחבת

בעוד שבוע וחצי יחל השלב הראשון במכרז התדרים שבסיומו, אולי, יוכרזו שני מפעילים סלולריים חדשים בישראל. כדי לסייע למתחרים החדשים להתחיל את פעילותם מהר ככל שניתן, נכפה על חברות הסלולר הקיימות לספק להם שירות "נדידה פנים ארצית", המאפשר למפעילים החדשים להסתמך על חלק מהרשתות של המפעילים הקיימים, עד שתושלם הקמת הרשת החדשה ברחבי הארץ.

7,726 אנטנות היו פעילות בנובמבר 2010 ברחבי ישראל. מפעיל סלולרי חדש יוסיף כ־2,500 אנטנות, ושניים יגדילו את מספר האנטנות בכ־5,000 (גם מירס, אם תהיה אחד מהזוכים, אמורה לתפעל את האנטנות הקיימות למשך כמה שנים). בשבועות האחרונים מנסה אחד המתמודדים במכרז, יחיאל בן־שושן, לשכנע את משרד התקשורת כי את הנדידה הפנים־ארצית יש ליישם גם בין החברות הקיימות לבין עצמן, כדרך לצמצם את מספר האנטנות בלי לפגוע בשירות ללקוחות ובלי להגדיל את עוצמת הקרינה מהמכשירים הסלולריים. לטענתו, מדובר גם בהתייעלות של המפעילים הקיימים, ולפיכך הוא סבור כי הם יתמכו ברעיון.

שיתוף שירות, לא נדל"ן

בשנים האחרונות מנסה משרד התקשורת ליזום מהלך של "שיתוף תשתיות", כך שבמקום להקים כמה מוקדי שידור ברחבי האזור, ניתן יהיה להסתפק באתר אחד או שניים שבהם יוצב ציוד של כל החברות וייעשה שימוש באנטנות משותפות. הרעיון נתקל בהתנגדות עזה של רשות ההגבלים עסקיים, ובשבועות האחרונים מתקיימים דיונים בנושא במטרה למצוא פשרה.

בן־שושן מציע פתרון אחר, הנשען על מודל הנדידה, ולפיכך עוסק בשיתוף השירות - לא הנדל"ן. על פי הצעתו, יוכלו המפעילים הסלולריים לקבל שירותי נדידה עבור לקוחותיהם במקומות שבהם לא מוצבות אנטנות שלהם, מחברות שהציבו אנטנות במיקומים אלו. כך, למשל, אם תחליט סלקום כי אין כדאיות כלכלית בתחזוקת אתרי אנטנות באזור באר שבע, אך פלאפון תחליט שכמות לקוחותיה באזור מצדיקה את המשך השימוש באנטנות שלה, יגיעו השתיים להסדר שלפיו לקוחות סלקום יוכלו להתחבר לאנטנות של פלאפון בעת שהותם באיזור, וסלקום תשלם סכום קבוע או חלק מהכנסותיה מלקוחות אלו לפלאפון.

יחיאל בן שושן צילום: עמית שעל

הפחתה של 20% במספר האנטנות

בן־שושן מעריך כי שימוש במודל זה יכול להפחית בכ־20% את מספרן הכולל של האנטנות, ואף להוות פתרון במקרים של תקלה באחת הרשתות (כגון זו שאירעה לסלקום), שתוכל להפנות באופן זמני את לקוחותיה לאנטנות של חברה אחרת.

קל לפטור את הרעיון הזה כנאיבי, אולם יש בו כמה נקודות הראויות לדיון. ראשית, משרד התקשורת ביקש להכניס לחוק ההסדרים האחרון סעיף המורה על כך שהצבת ותחזוקת אנטנות יבוצעו בידי גוף חיצוני לחברות הסלולר, והן יחכרו ממנו את השימוש באנטנות. אף שלא שולבה בחוק הסופי, המרחק שבין הצעה זו להצעתו של בן־שושן הוא קטן יותר משנדמה. בנוסף, כמו בתחומים רבים בעולם הסלולרי, אין יתרון יחסי לחברה אחת על פני רעותה בתחזוקת אנטנות ובעלות עליהן, כך שהן עשויות לאמץ את הרעיון מתוך ראייה כלכלית טהורה. ועדיין, מלבד חשדנותן הטבעית של החברות הקיימות, ייאלץ גם הרעיון הזה להיבחן בידי רשות ההגבלים העסקיים.