המסיבה רק התחילה, החשבון כבר בדרך

כמה טוב לגלות שגם בענף קרנות הנאמנות גילו את האור. אחרי העלאות המחירים של הדלק, המזון, המים והרשימה עוד ארוכה, הגיע תורן של קרנות הנאמנות.

ראשונה היתה יו"ר פסגות זהבית כהן, שהכריזה על העלאת דמי הניהול בקרנות הכספיות. כמה שבועות מאוחר יותר הודיע מנכ"לה רונן טוב על העלאת דמי הניהול בקרנות נוספות. כשהגוף הגדול ביותר מעלה מחירים ומוכיח לכולם שזו לא העלאה מקרית, לאחרים קל יותר להצטרף למסיבה. והם הצטרפו.

זמן לא רב לאחר מכן הגיע תורו של דוד ברוך, מנכ"לו של בית ההשקעות אקסלנס, השחקן השני בגודלו בזירת בתי ההשקעות. גם הוא הודיע על העלאת דמי הניהול בכמה קרנות. זה היה רק עניין של זמן עד שריח המזומנים יעשה את דרכו גם אל עידו נויברגר מנכ"ל דש איפקס, בית ההשקעות השלישי בגודלו. בין לבין, גם מנכ"ל כלל פיננסים טל רז החליט שהוא עולה על העגלה עמוסת כל הטוב. אם אפשר לחגוג על הכיס של הצרכנים, למה לא?

דוד ברוך, מנכ"ל אקסלנס צילום: עודד קרני

הסיבה האמיתית להתייקרות

העלייה במחירי הדלק מוסברת על ידי העלייה המטאורית של מחירי הנפט בעולם, העלייה במחירי המזון מתורצת היטב בזינוק במחירי הסחורות, אך במה לדעתכם תוסבר העלייה במחירי קרנות הנאמנות? בעלייה המטאורית של סנדוויצ'וני הסביצ'ה בפינת אחד העם־רוטשילד?

נכון, הרגולציה על בתי ההשקעות עלתה בשנים האחרונות מדרגה. ערימות של הוראות, המתורגמות לאינסוף הליכים בירוקרטיים, גוררות עמן הוצאות. באמת, נורא. קשה שם בסיטי של תל אביב. כל כך קשה שרק לאחרונה חווינו מתקפה ארטילרית של בונוסים, משכורות ופינוקים אחרים.

כשפנינו לבתי ההשקעות לקבל הסבר על חבילות המסאז' לאגו שקיבלו בכיריהם, נדהמנו עד כמה התשובות היו זהות. "אלו הביצועים שלנו, וכשהם טובים כולם נהנים. גם המנהלים שלנו". רגע, אז אם בסך הכל מצבם של בתי ההשקעות טוב, הרווחים מתחום קרנות הנאמנות נמצאים בסימן עלייה וענף הקרנות נמצא בשיא של כל הזמנים ומנהל 160 מיליארד שקל, מדוע להעלות את דמי הניהול? בעיקר כי אפשר.

שמישהו יקרא לרגולטור

האסטרטגיה של בתי ההשקעות מבוססת על שיטה שכבר הוכיחה את עצמה והמכונה בפי כל "שיטת מצליח". זה עובד כך: מנסים להעלות את דמי הניהול במספר קרנות מצומצם, מקווים שמרבית הלקוחות לא ישימו לב, וממתינים לראות כיצד יתקבל המהלך. אם מצליח - מצוין, אם לא - חוזרים למצב הקודם.

בבתי ההשקעות בונים בעיקר על חוסר המודעות, הזמן וההתמחות של הלקוחות. כמה אנשים זוכרים את שם הקרן שבה מנוהל כספם? כמה משקיעים ישימו לב לידיעה עמוסת נתונים בעיתון יומי על העלאת דמי הניהול, וכמה יבינו אם זה הרבה או מעט? התשובה לכל שלוש השאלות הללו היא: מעט מאוד. בין לקוחות הקצה לבין בתי ההשקעות נמצאים היועצים בבנקים, שאמורים לעדכן את לקוחותיהם בשינויים כאלו, אלא שהאחרונים כל כך עמוסים באינספור מטלות אחרות, שקשה להאמין שמישהו מהם יתפנה ל"זוטות" מסוג כזה.

במקום שבו בתי ההשקעות מנצלים אדישות הנובעת מחוסר הבנה בחומר בקרב הלקוחות, עינו של הרגולטור צריכה להיות פקוחה. בדיוק עכשיו - כשתהליך ההעלאה הזוחל של דמי הניהול נמצא בראשיתו. איך? קודם כל בשיפור גילוי המידע ללקוחות. כל לקוח שכספו זכה לניהול יקר יותר, זכאי לעדכון הרבה יותר אקטיבי ממודעה אפרורית בעיתון מצד בית ההשקעות.

מנכ"ל כלל פיננסים, טל רז צילום: אוראל כהן

אבל יש עוד בעיה שלרגולטור אין כל שליטה עליה - שניים מבתי ההשקעות הגדולים בישראל (פסגות ודש) מנוהלים על ידי קרנות השקעה. אם יוחלט שיש יותר מדי ריכוזיות במשק, יכול מאוד להיות שגם השלישי (אקסלנס) יימכר לגוף כזה. המשמעות היא אחת: יש מי שיש לו אינטרס ברור להעלות את דמי הניהול בקרנות הנאמנות ומהר.

קרנות ההשקעה באות לכאן לסיבוב דאווין של כמה שנים, קונות בית השקעות ומשביחות אותו - שזו מילה יפה לרוכשות מתחרים, מעלות דמי ניהול ומוכרות ברווח גדול. הזמן שלהן ליצירת רווח הוא מוגבל, ולכן הן לא יפספסו את ההזדמנות שבה הבורסה בשיא והציבור נוהר בהמוניו לקרנות. מי יודע מה יהיה מחר? הלקוחות עוד עלולים לגלות שהם משלמים יותר ולהן יהיו פחות מיליונים לבונוסים של סוף השנה.

אל תחכו לנפילת השוק

בשיאו של המשבר ב־2008 קיבלתי טלפון לחוץ. על הקו היה אחד מידידיי, בכיר בבית השקעות שביקש להיפגש בדחיפות. "אל תשאל", הוא אמר לי, חצי שעה מאוחר יותר בבית קפה. "אנחנו מפסידים טונות של כסף בעיקר בקרנות. מנוע הרווחיות המרכזי שלנו שבק, והמנועים האחרים גם הם על סף טוטאל לוס. לא יהיה מנוס מפיטורים המוניים אצלנו". מאז זרמו הרבה מים בנהר ובחודשים האחרונים דיברנו שוב. "החיים דבש", הוא אומר לי. "ראית את גן העדן בקרנות? הציבור לא מפסיק לקנות ומהכל. שרק לא נחזור לימים של 2008".

לא חייבים לחכות לנפילה בשווקים כדי שבתי ההשקעות ייקחו מאיתנו פחות ויתחרו על הכיס שלנו, במיוחד בענף קרנות הנאמנות. אפשר, לכל הפחות, לשאול שאלות ולהתמקח. הם בונים על כך שזה לא יקרה. יש להם 160 מיליארד סיבות.