רישיון לעכב

לפני כחמש שנים קיבלה 012 סמייל רישיון לספק שירותי שיחות בטלפוניים ביתיים על גבי האינטרנט הנייח. הרישיון, המכונה VOB (Voice Over Broadban) הוענק מאז גם לנטוויז'ן, לבזק בינלאומי ולפרטנר, ובאמצעותו משוחחים כיום קרוב ל־400 אלף לקוחות במחירים הנחשבים לזולים יותר מאלה שמציעות

הרישיון הניסיוני מגביל את ספקיות השיחות

בינואר 2009 קיבלה סמייל רישיון כזה, אך הוא הוגדר כ"רישיון לניסוי שיווקי", וככזה הוגבל לגיוס מקסימלי של 8,500 לקוחות. פרי טלקום קיבלה רישיון דומה בהמשך השנה, וב־2010 הוא הוענק גם לסיפמי. מאז ממתינות החברות לקבלת רישיון קבוע שישחרר אותן מהגבלת גיוס המנויים, אך במשרד התקשורת לא נעשה דבר. על פי הערכות, לשלוש החברות כ־15 אלף לקוחות לשירותים אלה, המשלמים 15 אגורות לדקת שיחה לסלולר ו־10 אגורות לדקת שיחה לטלפונים נייחים.

גם אם השימוש במודל השיחות על גבי האינטרנט הסלולרי אינו נוח כמקבילו הנייח, אפשר להעריך שעשרות אלפי לקוחות ישראלים הנחשבים כמשתמשים מתקדמים היו יכולים ליהנות משירותיהן של חברות ה־VoBoC. בחודשים האחרונים אף השיקו בזק ובזק בינלאומי אפליקציות דומות לטלפונים סלולריים, ובכך הציבו תחרות ישירה לחברות ה־VoBoC. במטרה להימנע מעימות ישיר עם משרד התקשורת ומדיון באשר ליכולתן להציע שירותים כאלה מתוקף רישיונותיהן הקיימים, ניתן להשתמש בשירותי בזק ובזק בינלאומי רק באמצעות חיבור לאינטרנט אלחוטי, ולא סלולרי.

הצרכנים עדיין כבולים לחברות הגדולות

ביולי 2010 הורתה ממשלת ישראל לשר התקשורת להעניק לחברות הרלבנטיות רישיון VoBoC לא יאוחר מ־1 בינואר 2011. כמעט שישה חודשים חלפו ממועד זה ורישיונות רלבנטיים טרם הוענקו, שלא במפתיע. למעשה, ספק אם יוענקו בזמן הקרוב, שכן רק בדצמבר 2010 נזכרו במשרד התקשורת לבחון באמצעות פרסום שימוע האם רישיון כזה אמור להיכלל בתוך רישיון מפעיל וירטואלי או בתוך רישיון VOB — דיון מעניין לכשעצמו, אך כזה שהיה אמור להתקיים לפני שנתיים, בעת שנוסחו תנאיו של רישיון המפעיל הווירטואלי.

במשרד התקשורת גם מעכבים יצירת תשתית תקשורת שתתמוך בשירותים כאלה. כדי לקיים שיחות כמנוי של פרי טלקום או של סיפמי, יש צורך, כמובן, בחיבור רציף של אינטרנט, אלחוטי או סלולרי. בעוד שבביתו ובמקומות סגורים בערים הגדולות המשתמש יכול להסתמך על חיבור אלחוטי, כאשר הוא מהלך ברחוב הוא חייב להסתמך על חבילת גלישה סלולרית, כלומר שוב הוא מחויב לשלם עשרות שקלים לחברה סלולרית גדולה. את הבעיה הזו אמור לפתור כיסוי נרחב יותר של רשתות אלחוטיות מחוץ לבניינים, אך פריסה כזו אסורה כיום בישראל, מסיבות שונות. בתוכנית העבודה של משרד התקשורת לשנת 2011, שפורסמה בסוף 2010, צוין כי בכוונת המשרד לפרסם שימוע שלאחריו תתאפשר פריסה כזו. חצי שנה חלפה מאז, ושימוע כזה לא נראה באופק. כך, משרד התקשורת שוב תוקע מקל בגלגלי התחרות שהוא מעוניין להניע.