בלעדי ל"כלכליסט": אגרקסקו מתכננת פיטורי מחצית העובדים ותספורת לבעלי האג"ח
לפני חודש קיבלה הנהלת אגרקסקו לידיה תוכנית התייעלות שהזמינה מחברת ייעוץ, במטרה לחסוך 23 מיליון יורו בשנה. את התוכנית - שכוללת פיטורי מאות עובדים - העבירה לרוכשים הפוטנציאליים וכעת היא משמשת בסיס לפתרון המשבר הנוכחי
תוכנית התייעלות אגרסיבית שתכלול צמצום מספר עובדי החברה מ־532 כיום ל־284 ב־2013, תוכנית הבראה תלת־שלבית עד 2014, ותספורת משמעותית לנושים הלא מובטחים. אלה הם עיקרי התוכנית של חברת הייעוץ טריגר פורסייט שהוזמנה על ידי הנהלת אגרקסקו והועברה על ידיה לרוכשים פוטנציאליים, כדי לחסוך 23 מיליון יורו מדי שנה.
התוכנית הועברה תחילה לאברהם ביגר, לשעבר יו"ר שופרסל, שמוביל את רשימת המתמודדים על רכישת חברת הייצוא החקלאי אגרקסקו (ברשימה נמצא גם אריה קוטלר, בעל השליטה בארקו אחזקות). הנתון המעניין ביותר הנו שהתוכנית נכתבה בחודש שעבר, לפני היקלעות החברה להקפאת הליכים.
התוכנית של טריגר, שהגיעה לידי "כלכליסט" ועבורה שילמה אגרקסקו 575 אלף שקל, משמשת כבסיס לתוכנית הבראה והסדר עתידי בשיחות בין הנאמן שלמה נס למתעניינים ברכישה, ובין ביגר למשקיעים שאותם הוא מבקש להכניס לקבוצת הרוכשים. ל"כלכליסט" נודע כי ביגר עניין את מאיר שמיר, אולם לא נענה בינתיים.
התוכנית המדוברת כוללת שלושה שלבים, שמכונים "אופק 1", "אופק 2" ו"אופק 3". אופק 1 עיקרה התייעלות מהירה במטרה להבטיח את הישרדות החברה. היא כוללת צמצום כוח האדם של החברה ב־140 עובדים בשנה הקרובה, וכן הפחתת עלות החכרת האוניות מעופר ספנות, או סיום של הסכם החכירה והגעה להסדר חוב. כמו כן, במהלך השנה הקרובה תוכנן איחוד של המסופים בתל מונד ובאשדוד לאתר מרכזי בנמל אשדוד, צמצום הפעילות באירופה לשני סניפים מרכזיים בלבד (אנגליה והולנד), וצמצום הסניף בארה"ב.
אופק 2, שאמורה להתבצע בשנים 2012–2013, כוללת צמצום כוח אדם נוסף של 110 עובדים, צמצום קווי המוצרים, שיפור הגמישות, העברה של פעולות לוגיסטיות למיקור־חוץ ועוד.
אופק 3, שמיועדת לשנים 2013–2014, מדברת על הכנסת שותף אסטרטגי, התרחבות למקורות בינלאומיים על בסיס יכולות הוניות, וחיזוק העמדה מול המגדלים. התוכנית קובעת גם החלפת 20 עובדים קיימים בנוסף למפוטרים. שיעור הפיצויים המתוכנן למפוטרים הינו 148%.
ירידה לצורך עלייה
מהמסמך עולה כי עלות ההובלה הימית של אגרקסקו באוניות שאותן היא מחכירה מעופר ספנות עומדת על 49.1 מיליון יורו בשנה, וההכנסות ממנה הן 22.3 מיליון יורו בלבד, כך שהעלות השנתית נטו לאגרקסקו הנה 26.8 מיליון יורו. הסדר עם בעלי האוניות אמור לחסוך לחברה 6 מיליון יורו בשנה, ואילו צמצום כוח האדם אמור לחסוך 17 מיליון יורו נוספים בסוף התוכנית מדי שנה.
הכנסות אגרקסקו, שעמדו ב־2010 על 526 מיליון יורו, אמורות לרדת על פי המודל העסקי שמציעה טריגר, עד ל־410 מיליון יורו ב־2012 כתוצאה מנטישת מגדלים, ולצמוח שוב החל מ־2013 ל־449 מיליון יורו ב־2014, כתוצאה משיפור תמורות למגדלים. על פי התחזית, ואם התוכנית תתרחש, צפויה אגרקסקו להגיע לרווח תפעולי של 10.2 מיליון יורו ב־2014 ולרווח נקי לפני מס של 5.6 מיליון יורו באותה שנה. עם זאת, החברה עדיין צפויה לסבול מגירעון של 15 מיליון יורו בהון העצמי.
משפחת עופר תמתין
החובות של אגרקסקו לבנקים (נושים מובטחים) ולמחזיקי האג"ח (לא מובטחים) עומדים לפי המסמך על 83 מיליון יורו: 37 מיליון יורו לבנקים ישראליים, 14 מיליון יורו לבנקים זרים, 5 מיליון יורו לחברות פקטורינג ו־27 מיליון יורו למחזיקי האג"ח. טריגר מעריכה שהבנקים הישראליים יוכלו לקבל את חובם, שמחציתו משועבדת בשעבודים ספציפיים, אך לבעלי האג"ח אין שעבוד כלשהו. החוב הגדול של אגרקסקו הנו לבעלי האוניות ועומד על 75 מיליון יורו, והסיכויים של בעלי האוניות לקבלו במצב של חדלות פרעון אינם משמעותיים, ממש כמו בעלי האג"ח.
בהתאם לתרחיש האופטימי, השווי הנכסי שיעמוד לרשות הנושים הבלתי מובטחים הנו 10–15 מיליון יורו, בעוד שהחובות אליהם עומדים על 115 מיליון יורו. לפי ההסדר המוצע, הבנקים הזרים יקבלו את יתרת חובם והבנקים הישראליים יתבקשו לפרוס את החוב לטווח ארוך. עם זאת, בעלי האג"ח יקבלו 6 מיליון יורו בלבד במזומן, ימירו 9 מיליון יורו נוספים של החוב ל־10% ממניות החברה ויתרת החוב תיפרס לטווח ארוך עם גרייס (דחיית תשלומים).
שאר הנושים הלא מובטחים ימתינו בסבלנות, ובראשם משפחת עופר שבשליטת עידן עופר ואודי אנג'ל. ההסדר המוצע לעופר ספנות הנו הארכת תקופת החכירה ב־3 שנים, הפחתת דמי החכירה ל־2.66 מיליון יורו בשנה, חילוט פיקדון של 6.8 מיליון יורו המשמש ביטחון, קבלת 10% ממניות החברה וויתור של אגרקסקו על האופציה לרכישת האוניות בתום תקופת ההחכרה. שתי אלטרנטיבות נוספות שמציינת טריגר הנן החזרת האוניות למשפחת עופר והפסקה מיידית של הסכם החכירה, תוך מתן פיצויים לבעלי האוניות.
כמו כן, מוצע כי בעלי החברה (בהם המדינה) יזרימו לאגרקסקו 15 מיליון יורו, ויקבלו 100% ממניות החברה לפני שידוללו לבעלי החוב האחרים. נכון להיום המדינה מסרבת להזרמה הזו.
