מאפייניה המודרניים של מחאת הדיור
המחאה הנוכחית אינה דומה לקודמותיה בישראל. מספר קווים לדמותה מפיו של אחד ממוביליה
מחאת הדיור אינה דומה למחאות אשר הכרנו בעבר בישראל. כמה מאפיינים לסוג החדש של המחאה, שרובם דומים למאבקים אשר התנהלו ומתנהלים עדיין במדינות ערב ובמדינות אחרות כגון ספרד.
החידוש הבולט הראשון הוא העדר הנהגה. חסרונותיו של מצב זה ברורים, אבל גם יתרונות בצדם. במאבק
נוצר מצב מוזר - הכוח נמצא דווקא מחוץ למאהלים: לשוכני האוהלים אין אפשרות להתבטא, בשל העדר אמצעים טכנולוגיים (ראו בהמשך), ואילו לאדם היושב בביתו מול מחשבו קיים כוח רב. לא פלא אם כן שרבים מהפעילים המרכזיים בוחרים לפעול מבתי קפה במקרה הטוב, ומבתיהם במקרה הטוב פחות. יש לומר את האמת: הדמויות המוכרות לציבור - המופיעות תדיר בתקשורת - אינן מקובלות לעתים על חלק מדיירי האוהלים ואף לא מוכרות לו (!), ולו משום שלא קיים ביניהם קשר.
החידוש הבולט השני הוא חוסר סדר. הכאוס מתבטא בהעדר אפשרות לקבל החלטות משותפות, בחוסר זרימת מידע בין הפעילים המרכזיים לבין עצמם, בפעילות מקבילה (באותם נושאים) של גורמים רבים ללא שום תיאום ביניהם ואפילו ללא ידיעה שהם פועלים במקביל ועוד.
לעניין ההחלטות, נכון לשלב הנוכחי אין אפשרות מעשית לקיים הצבעות אשר תכלולנה ולו את הפעילים המרכזיים; מספרם של אלה עשוי להגיע לעשרות, אפילו במאהל ספציפי. רבים וטובים מנסים למצוא פתרונות, הקשורים רובם ככולם לרשת האינטרנט. לשם דוגמא, עלה רעיון ליצור מנגנון הצבעות. הדבר לא יצא לפועל: מי יקבע מה הנושאים המועלים להצבעה? מי יקבל זכות הצבעה? האם רק האנשים אשר גרים בָּפּועל באוהלים? ואיך תתבצע בדיקה, מי נמנה על הדיירים הקבועים? בהעדר מנגנון הנהגתי נראית משימת קבלת ההחלטות מן הנמנעות.
חוסר הסדר נובע בין היתר מהעובדה כי הטכנולוגיה מאפשרת כמעט לכולם לפעול. כל אחד בכל העולם יכול להפיץ את דברו - מסרים, תיעוד , צילומים וכולי. משתמשי רשת הפייסבוק מתחרים ביניהם על הדפים ועל הקבוצות ה"רשמיים". למאבק מספר אתרים מרכזיים, ועוד רבים מצומצמים יותר. אחד משלושת האתרים המרכזיים נבנה בשיטת ויקי (בתוכנת מדיה־ויקי), כך שכל גולש אינטרנט יכול לרשום בו כאוות נפשו. הפיקוח על האתר קלוש בשל חוסר זמן לעקוב אחר החומרים המתפרסמים בו.
החידוש הבולט השלישי הוא העדר מטרות ברורות וקצרות טווח. המאפיין הנוכחי קשור כמובן לשני קודמיו. הבעיה כאן כפולה: ראשית, כאמור, אנשי המאבק עצמם טרם גיבשו עמדה קונצנזואלית. שנית, עיסוק בדיור שלכאורה מעצם טבעו לא יכול להיפתר במהרה. נראה שעמדה זו שגויה. קיימים מַעֲנים פשוטים וכמעט מיידיים: הסכמת ראש הממשלה להיפגש עם נציגי המאבק, חקיקה אשר תגביל את גובה דמי השכירות וכדומה.
המאפיינים האמורים מעניקים למאבק נופך צעיר ומודרני. חלק מהציבור הישראלי מזדהה עם המאבק בדיוק מסיבה זו, ואצל חלקו מצטיירת המחאה כתלונות של דור האינטרנט המפונק ותו לא. כך או אחרת, אין ספק כי אנו עדים לתופעה שטרם הכרנו, ועוד תשמש נושא למחקרים ולמאמרים רבים.
הכותב הוא ממובילי המאבק בשדרות רוטשילד בתל אביב. שובת רעב מאז יום שלישי, 19 ביולי 2011.
