דואר אדום ועידות

ד"ר מיכאל זכים: "דאגה לזולת ולחלש בכלכלת שוק היא בלתי רציונלית בעליל"

ד"ר זכים מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב טוען כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לתפוס טרמפ על המחאה של העם ולהלביש עליה עוד הפרטה. אנשי האקדמיה מנתחים את המחאה הציבורית

תומר זלצר 07:0208.08.11

תחילתה של מחאת האוהלים, שביום חמישי האחרון מלאו לה שלושה שבועות, תפסה את ההיסטוריון ד"ר מיכאל זכים בוושינגטון, ארצות הברית. שם העביר סמינר לסטודנטים אמריקאים, ישראלים ופלסטינאים בנושא "דמוקרטיה באמריקה".

עוד בסדרה:

"היה מאוד מעניין לראות את התגובות האוהדות למה שקורה בישראל - הן בכתבה שפורסמה ב'ניו יורק טיימס' והן בקרב חברים אמריקאים שלי", מספר ד"ר זכים בראיון ל"כלכליסט". "הם התרגלו לקרוא בשנים האחרונות על אמוק ההפרטה שמאפיין את הכלכלה והתרבות הישראלית ועל יוזמת החקיקה האנטי־דמוקרטית במדינה, שנועדה להשתיק ביקורת ולפגוע בחופש הביטוי. והנה, פתאום מנשבות רוחות אחרות המתפרצות מהרחוב הישראלי. אז משהו טוב כבר יצא מהמחאה הזו: היא שיקמה במידת מה את התדמית של הישראלים בעולם".

קובעי המדיניות בישראל, ובהם גם הנגיד סטנלי פישר, אמרו כי הופתעו מעוצמת המחאה ברחוב על רקע נתוני המאקרו הטובים של המשק הישראלי, ובראשם הצמיחה הגבוהה והאבטלה הנמוכה.

"המודלים המתמטיים של כלכלת השוק תמיד משאירים בחוץ את מה שהם לא יכולים לכמת: ניצול, ניכור, השפלה ועלבון. ובכל זאת, הציטוט של הנגיד פישר כן הפתיע אותי, לפחות מבחינה מקצועית. הרי הכלכלה בודקת את החלוקה הפנימית של המשאבים בתוך החברה, ויש מודעות לבעייתיות של הרחבת הפערים שפוגעת בתפקוד המשק וגם עולה הרבה מאוד כסף. אך הפחד מפני בריחת ההון והסגידה לכוחות השוק כה חזקים עד שהם גוברים על השכל הישר. זה לא רק סיפור ישראלי, אלא משהו שמאפיין בשנים האחרונות את כל הניאו־ליברליזם בעולם. לכן המפגינים מקדמים, בצדק, חלוקה אלטרנטיבית של המשאבים הקיימים ושל נכסי המדינה".

בינתיים, אחת התשובות המרכזיות של הממשלה למחאה החברתית היא הכרזה על הכוונה שלה להגביר את התחרותיות במשק וסימון הטייקונים כמקור הבעיה.

"יש כאן מניפולציה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לרכוב על המחאה ודווקא עליה להלביש את ההפרטה.

הממשלה, וגם חלק מהעיתונים הכלכליים, מציעים את הפתרון של הגברת התחרותיות ושבירת המונופולים. אבל כפי שכלכלת השוק לימדה אותנו היטב - אין ארוחות חינם. ייתכן שהמחירים של מוצרים רבים יירדו כתוצאה מהגברת התחרות במשק, אבל מי ישלם את המחיר? איפה חברות מקצצות כאשר הן צריכות להתקיים בדוחק עקב הגברת התחרות ביניהן? בתנאי העבודה של השכירים שלהן. רואים את המגמה הזאת באופן מובהק ובוטה בארה"ב.

ד"ר מיכאל זכים צילום: תומי הרפז

"שם משלמים הרבה פחות על מצרכים, החל מבגדים ודגני בוקר ועד למכוניות. אבל במקומות העבודה המציאות הרבה פחות 'משתלמת': העובדים, ואני מדבר על מעמד הביניים האמריקאי, הופכים לעובדי קבלן, ללא ביטחון תעסוקתי והרעה משמעותית בתנאים סוציאליים, עם שעות עבודה שהולכות ומתארכות תחת פיקוח מתהדק המלווה בפיטורים שהופכים ליותר ויותר שכיחים, כלומר, לחלק מהשיטה".

"יכולת השיקום של הקפיטליזם היא מופלאה"

מחקריו וכתביו של זכים, שעלה מארה"ב לישראל ב־1981 ומלמד כיום באוניברסיטת תל אביב, מתמקדים בין השאר בהיסטוריה התרבותית והחברתית של הקפיטליזם: בין השאר, הוא ערך גיליון מיוחד בחו"ל שהוקדש להיסטוריה של משברים כלכליים. בסתיו הקרוב ייצא קובץ בעריכתו, בהוצאת אוניברסיטת שיקגו, שיעסוק בהשתלטות הקפיטליזם באמריקה במאה ה־19.

"הקפיטל - כלומר, ההון, המשאבים והיכולת להזיז אותם - הוא לא המצאה חדשה. זו תופעה שקיימת כבר מאות שנים. מה שחדש הוא שהקפיטל הפך ל'קפיטליזם' - השקפת עולם שדוגלת בסדר יום שחורג הרבה מעבר לכלכלי, שמעצבת מחדש ורותמת את הפוליטיקה, המוסר, המשפחה והמיניות לעקרון הרווח. הקפיטליזם עשה זאת בהכתרתו את הפרט כסוכן חופשי שמופקד בלעדית על האינטרסים של עצמו, שאותם הוא מממש באמצעות מקח עם סוכנים חופשיים אחרים. ולכן, באותה תקופה, גם 'האינדיבידואל' הפך ל'אינדיבידואליזם' - השקפה שמבקשת להשתית את חיי הכלל על רצון הפרט, דבר שנחשב לפני כן כבלתי הגיוני, ואף מסוכן לאושיות החברה. זוהי מהות ההפרטה, ומקור היומרה של כלכלת השוק הגורסת כי רדיפת העושר האישית היא הדרך היעילה, ואף הצודקת, לארגן את החברה. למעשה, הקפיטליזם כורך את הצדק בתועלתנות זו ומוליד אדם חדש, 'הומו אקונומיקוס', האמור לפעול באחריות אישית כשהוא מכלכל את כל צעדיו בחשבונות של רווח והפסד".

הנוסחה להצלחת המחאה "ללמוד מהכישלון הצרפתי ב־1968" אחד האתגרים המרכזיים של המחאה הנוכחית בישראל היא להתאחד וכאן יש תפקיד להסתדרות תומר זלצר, 2 תגובות לכתבה המלאה

טענה מרכזית של זכים היא כי המהפכנות הזו טבועה באופן אינהרנטי בקפיטליזם. "טרוצקי אמר שהבולשביזם הוא המהפכה המתמדת, אבל טעה: הקפיטליזם, שמבוסס על תנועה מתמדת של סחורה ואנשים ושהורס את עצמו באופן קצוב כדי לשפר עמדה, הוא המהפכה המתמדת. קרל מרקס סבר שבאיזשהו שלב, ההרס יהיה כל כך גדול והפגיעה כל כך מקיפה, עד שהשיטה תקרוס מעצמה ותוחלף בסדר עולם יציב יותר, אם לא אנושי יותר. אבל מרקס לא העריך כראוי את כושר השיקום העצמי המופלא של הקפיטליזם, שכל פעם ממציא צורות חדשות של קניין והון, ועל ידי כך משחד ציבורים חדשים.

"לקפיטליזם ולאינדיבידואליזם יומרה משותפת: שניהם טוענים שהם תואמים את טבע האדם ומייצגים את שיא הנאורות. ואכן, לפני 200 שנה הם נתפסו כשחרור גדול מכבלי משטרים שביכרו קשר דם, אדיקות דתית או סתם עריצות פטריארכאלית. הנה, לדוגמה, הקפיטליזם חיסל את העבדות בארצות הברית באמצע המאה ה־19, שעד אז היוותה את ריכוז ההון הגדול ביותר במדינה. הבעיה היא שכל השחרורים למיניהם היו כרוכים בבניית היררכיות חדשות שהן אמנם יותר זמניות - בהתאם לאופי הנזיל של מערכת הכסף - אך לאו דווקא יותר שוויוניות או אנושיות".

"קפיטליזם הוא חזירי. אין קפיטליזם אחר"

זכים, שחוקר את ההיסטוריה האמריקאית, מציג את תולדות ארה"ב כרצופות תהפוכות דורסניות שהקריבו את המרקם הקהילתי לשם ערכים של קדמה ושגשוג חומרי. הדבר עורר מאבקים ממושכים של פועלים, חקלאים ומהגרים, משמאל ומימין - מהמפלגה הסוציאליסטית עד לקו קלוקס קלאן, למשל - שנלחמו בהפרטה ואחר כך נשכחו, "משום שהמנצחים כותבים את ספרי הלימוד". לדבריו, "הם ייצגו ציבורים שהתעקשו לא לחיות על פי עקרון הרווח, אלא על פי עיקרון של רכושנות מסורתית שנועדה לשמור על ביטחון משפחתי והמשכיות קהילתית, ובעיקר לשלול את המעמד הבכיר של 'הסיכון' כערך מרכזי לעסקים. והם חוסלו. הקפיטליזם נחל הצלחה פוליטית אדירה כשהאינדיבידואליזם משמש לו כמעין אסטרטגיה של הפרד ומשול".

אתה מדבר על קפיטליזם אחד, ויש שמבדילים בין סוגים שונים של קפיטליזם. המחאה הנוכחית בישראל יוצאת, בין השאר, נגד "קפיטליזם חזירי".

"הקפיטליזם פושט ולובש צורות חדשות, אך כולן חזיריות. אין קפיטליזם אחר, אם הכוונה היא למערכת שמזמינה כל אחד ואחת לחשוב רק על עצמו, ואז מתגמלת אותו על כך. אלו היסודות של הקפיטליזם, הוא לא עובד אחרת. מה שאינו רווחי ומי שאינו רווחי - בטל. אנשי כלכלת השוק אומרים שצו זה תואם את הטבע שלנו, שכל אחד פועל מטבעו להגדיל את רכושו שלו ולבצרו, על חשבון הזולת או על חשבון הכלל, אף על פי שהדבר עלול בטווח הארוך לסכן את הרווחה האישית. אתה יודע מה? הם צודקים. כי אחרי כל כך הרבה שנים של מדיניות וחקיקה כלכלית שמעודדת התנהגות מעין זו, התקבע היגיון מופרט, שהופך את הדאגה העצמית המיידית לרציונלית ביותר.

"הרי בכלכלת השוק זה בלתי רציונלי בעליל לדאוג לאחר, בפרט דאגה שכרוכה בוויתור על האינטרס האישי. בשוק, למשל, ברגע שמזהים את הנטייה שלך לוותר - כלומר, לא לפעול להיטיב בכל מצב נתון את מעמדך - אתה 'גמור'. אתה בוגד כביכול באינטרסים שלך, התנהגות שמוציאה אותך אל מחוץ למשחק. מאוד חשוב לציין שההיגיון הזה הוא יחסית חדש בתולדות האנושות. עד המאה ה־19, התנהגות רציונלית בארה"ב הכתיבה הימנעות מסיכונים, ודחיית הרדיפה אחר רווח בכל מחיר, ואף בחצי מחיר לאור הנזק שהוא מסב לחיי הציבור".

"המחאה מכירה בצורכי הכלל כמפתח לאושר"

הנציג הבולט ביותר של הניאו־ליברליזם וכלכלת השוק בישראל בשנים האחרונות הוא ראש הממשלה נתניהו. לדברי זכים, "המסר שלו, לכאורה, מאוד אופטימי. הוא מדבר על תחרות כשחרור, כמימוש שאיפה לצמוח ולשגשג בהתאם ליכולת של כל אחד. אבל למעשה האידיאולוגיה שלו מבוססת על חזון רווי חשדנות הדדית, מאבקים ואלימות. הרי בכל תחרות יש מנצחים ויש מפסידים. הליברליזם - שהוא המעטפת האידיאולוגית של הקפיטליזם, שלפיו כל אחד חופשי להחליט לבד מה טוב לו - מסביר שזה רק מוסרי שהמפסידים יישאו באחריות להחלטותיהם. זהו מסר קשה מאוד, קל וחומר אם אין מדינה שיכולה לסייע לרבבות המפסידים האלה.

"במובן זה, מדיניות הפנים של נתניהו משלימה את מדיניות החוץ שלו. האצת ההפרטה והעמקת הכיבוש שואבות השראה מאותם שורשים, אותה תרבות פוליטית אלימה, פסימית ובריונית שמקבלת, אם לא מהללת, מלחמת נצח כמצב נורמלי".

עד כמה העובדה שנתניהו התחנך בארה"ב משפיעה, לדעתך, על האידיאולוגיה שאימץ?

"גם אני התחנכתי בארה"ב, אבל המסקנה שהגעתי אליה הפוכה מזו שנתניהו הגיע אליה. אני גדלתי באחד הפרברים האמידים של ארה"ב, ליד סן פרנסיסקו, וראיתי עד כמה הליברליזם מקדם מצד אחד את רמת החיים, אבל מצד שני הוא מרוקן מתוכן את איכות החיים. אנשים אמנם מאבזרים את הקיום שלהם בשלל מוצרים, וכתוצאה מכך מתכנסים בתוך הצרכנייה הפרטית שלהם. הניכור חוגג והבדידות מציקה, אך אין אפילו שפה שתאפשר לאנשים להכיר בבעיה, לא כל שכן לתקן אותה. זהו נוף ילדותי, חלום אמריקאי שבמידה רבה היה לחלום ישראלי. המחאה הנוכחית קוראת תיגר על הפרשנות הזו של הקידמה ושפע ומקדמת רציונליות שלא תמיד נכנעת לרצון הפרט, אלא מכירה גם בצורכי הכלל כמפתח לאושר ועושר, ומחפשת את המאזן החמקמק ביניהם".

עיקרי ההצעה של זכים