המאהל באשדוד: "חוששים מהמצב, אבל נמשיך במאבק"

אשדוד, יום חמישי בצהריים. אל מאהל המחאה בפארק הסיטי, בצומת הרחובות שדרות מנחם בגין ושדרות הרצל, מתחילות להגיע שמועות על הפיגוע באזור אילת. שלומי מצרפי (25), בוגר תואר ראשון במינהל עסקים ושיווק וחבר קבוצת הצעירים האקטיביסטית "אשדוד מתעוררת", מעדכן כמעט אוטומטית את אנשי המתחם: אם תהיה אזעקה, יש לרוץ לכיוון הבניין הקרוב.

שלושה ימים ועשרות טילי גראד אחרי המאהל כמעט ריק. האמהות החד־הוריות נשלחו הביתה ובמקום נותרו הצעירים במשמרות של זוגות, שומרים על הגחלת ועל הציוד. "אנחנו עדיין עורכים פגישות צוות וחושבים איך נמשיך את הפעילות", אמר אתמול מצרפי. "כרגע זה מצב ביניים. נראה איך יתפתח". גם קבלת השבת במאהל בוטלה ביום שישי "כי זאת התגודדות של הרבה אנשים", מציין מצרפי.

מאהל המחאה באשדוד צילום: אבי רוקח

"אנחנו כמובן חוששים מבחינת הביטחון האישי, אבל לדעתי נמשיך במאבק החברתי, כי ברגע שיסתיים המאבק הביטחוני, עדיין נרצה לשפר את המדינה מבפנים", אמר נאור ביטון (25), סטודנט למדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה העברית.

"אם זה יימשך עוד יומיים, שלושה, ארבעה, ננסה לספוג את זה. אם זה יהפוך לעופרת יצוקה, אני מאמינה שהמאהל ייגמר", מעריכה ורוניקה ויגדורצ'יק (27), סטודנטית להנדסת תעשייה וניהול במכללת סמי שמעון באשדוד וחברה ב"אשדוד מתעוררת".

"זו בעיה של ריכוזיות מדינת תל אביב"

את הסיבה למחאה ממקדת ויגדורצ'יק בפער בין הפריפריה למרכז. "זאת לא רק בעיה של אשדוד, אלא בעיה כלל־ארצית של ריכוזיות מדינת תל אביב", היא אומרת. "אין פה תעשייה מפותחת ולכן יש הגירה שלילית של צעירים. רוב חברות ההייטק נמצאות במרכז ויש בעיה של תחבורה. להגיע להרצליה זה שעה וחצי נסיעה".

"אני גרה בשכירות", אומרת אודליה וקנין (33), אם חד־הורית וממובילות מחאת העגלות בעיר. "בעל הדירה הודיע לי שהוא מבטל את האופציה להארכה כי הוא רוצה להעלות את שכר הדירה מ־2,700 שקל ליותר מ־3,000. הוא קבע שאני לא אעמוד בזה, והוא צודק".

"אני לא מאמינה בלהפיל את הממשלה הנוכחית", אומרת ויגדורצ'יק, "זה לא ישנה משהו, אלא רק יעביר את הפוקוס לדברים אחרים. אבל נדע שמערכת הבחירות הבאה לא תנוע רק סביב הבעיה המדינית, אלא גם סביב צורכי התושב. זה מה שאמור להיות בראש מעייני הפוליטיקאים".