גזי קפלן מסמן את השינוי: פשוט, צודק וכל כך בודד
הצעתו של גזי קפלן להקפיא את שכר הבכירים ולהעביר את התקציבים לעובדים ששכרם נמוך מהממוצע כמוה כקריאת מפקד "אחריי!". השאלה היא האם מישהו מבעלי השליטה במשק שומע
הדובר: גזי קפלן. המקום: הוועידה המרכזית של "כלכליסט". הזמן: יום ד' שעבר. הפצצה: "אם ניתן פחות לעצמנו ונעביר את אותם תקציבים למנהלים ולעובדים בדרגי הביניים, ששכרם נמוך מהממוצע במשק, התועלת למשק ולעידוד הצריכה תהיה משמעותית. אני מתכוון לעשות את המהלך הזה באסם".
כל כך פשוט, כל כך צודק וכל כך בודד.
פשוט: לפני כשנתיים, כשצילמנו את השער למגזין מנהלי השנה של "כלכליסט" חילקנו לנוכחים גביעי שמפניה. בכל זאת, המנהלים שנבחרו הצליחו לעבור את אחת מהתקופות הכלכליות המאתגרות ביותר בהצלחה.
אלא שמרבית המנהלים שנכחו באירוע לא אהבו את החיבור שבין תמונותיהם לגביעי השמפניה ולגלי הפיטורים שתפסו אז את הכותרות הראשיות בעיתונים.
בעוד כולם מתלחששים ומתדיינים באי־הנוחות שנקרתה בדרכם נשמע לפתע קולו של גזי קפלן: "אולי אם תפסיקו לקחת משכורות כל כך גבוהות, תרגישו יותר בנוח עם גביעי השמפניה. הם הבעיה האחרונה שלכם. לי זה לא מפריע".
קפלן לא אמר את הדברים בהתרסה והשתמש בצ'אפחה קיבוצניקית ובחיוך, אבל התכוון לכל מילה.
- החברות המובילות בפערי שכר - לצפייה לחץ כאן
האם הפתרון של גזי קפלן יאושר?
קפלן באמת מאמין ששכר הבכירים מוגזם, הוא סבור שגם שכרו שלו יכול היה להיות נמוך יותר ואף אמר את זה בוועידת "כלכליסט" בשבוע שעבר. עכשיו יש לו גם פתרון: לקחת מהחזקים ולתת לחלשים. אין פתרון פשוט מזה ובשביל זה לא צריך מודלים כלכליים ונוסחאות מתמטיות מסובכות. פשוט ענייני ואפקטיבי. לקפלן ברור שאת הרעיון אותו הוא מתכוון ליישם בשנת 2012 חייבת לעטוף אריזה כלכלית. הרי חברה ציבורית איננה מלכ"ר ובסוף השנה הוא יידרש לתת לבעלי המניות שלו דין וחשבון. לכן הוא לא אומר רק למי לתת אלא גם ממי צריך לקחת, תוך שמירה מלאה על מסגרת תקציב השכר של החברה.
גזי קפלן צילום: עמית שעל קפלן מזכיר בדרכו את פרופסור מנואל טרכטנברג: כן לשינוי סדרי העדיפויות, לא לפריצת מסגרת התקציב. הבדל הקטן הוא, שטרכטנברג קיבל את ברכת הדרך מראש הממשלה נתניהו, ואילו קפלן טרם שמע "כן" מבעלי השליטה שלו. לא בטוח שאת השוויצרים מנסטלה מעניינת האג'נדה החברתית של המנכ"ל שלה.
צודק: קפלן גדל על הערכים של צדק חברתי בקיבוץ לוחמי הגיטאות שבגליל המערבי. דווקא משום כך דבריו מקבלים משנה תוקף. הוא ראה כיצד האידיאולוגיה הסוציאליסטית לא עומדת במבחן המציאות של החברה הקפיטליסטית, אבל הוא גם הרגיש שהמטוטלת הזו נעה הרבה מעבר למקום שבו היא היתה אמורה להיעצר. בשנים 2003–2009 עלה שכר הבכירים במשק הישראלי ב־150%, אך לעומתו עלה השכר הממוצע במשק ב־17% בלבד.
בבדיקה שעשינו ב"כלכליסט" התברר כי מתוך 50 חברות ציבוריות שנבדקו, ב־34 הפער בין שכר הבכירים לשכר הממוצע של העובדים גדל או נשמר בשנת 2010. עם הנתונים האלו אי אפשר להתווכח, והם הקרקע הפורייה שעליה נולדה המחאה החברתית - תסכול של אנשים שלא מרוויחים מספיק בשביל לסגור את החודש, אבל רואים את הבכירים שבקומה מעליהם חוגגים עם מיליונים. זו האג'נדה החברתית־כלכלית שבחר קפלן להתוות לאסם. במקום לדבר, כפי שעשתה הוועדה לבחינת שכר הבכירים בראשות פרופסור יעקב נאמן, הוא בחר לעשות.
מיהו הגורם העלום שנשכח בדיוני השכר?
הוועדה שתפסה כל כך הרבה כותרות כבר נפחה את נשמתה, המסקנות מעלות אבק וגם אם אלו ייצאו מהמגירה וייושמו במלואן לא צפוי כאן שינוי מהותי בשכר הבכירים. לכל היותר הוא יוגבל מעט באמצעים כאלו או אחרים. אבל אם עד היום הדיון המרכזי נסב סביב הסוגיה - אם לא ייתנו לבכירי החברות אז בעלי השליטה, העשירים ממילא, יקבלו יותר - הרי שלפתע נכנס לדיון גורם נוסף: העובדים. עד לרגע שבו שיתף קפלן את כולם בתוכניות שלו אף אחד בכלל לא חשב על הדבר הבסיסי והצודק ביותר.
למה האלטרנטיבה צריכה להיות בין השכבה הדקה מאוד של בעלי השליטה לבין השכבה הדקה מעט פחות של הבכירים? בדרך יש שכבה עבה שעד היום אף אחד לא חשב עליה. קוראים לה העובדים.
בודד: בחודשים האחרונים מצעד אנשי העסקים התומכים במחאה יכול היה למלא את איצטדיון בלומפילד. כולם חברתיים, כולם מסכימים, לכולם כואב, לכולם יש בן או בת שנתקלים באותם קשיים וכולם חושבים שצריך לשנות. בממשלה, לא חלילה בחצר הפרטית שלהם.
אף אחד מהמנכ"לים הבכירים במשק לא מיהר לקפוץ על העגלה וליישם את הצדק החברתי בגרסתו העסקית המעודכנת, ה"קפלנית". למה להתחייב על הקפאת שכר הבכירים, אם אפשר להמשיך ולחגוג?
כל מנכ"ל מבין שקפלן לקח כאן סיכון לא מבוטל. חלק מהבכירים באסם יכולים שלא לאהוב את הרעיון החברתי של המנכ"ל שלהם, לקפל את הפקלעך ולעבור למתחרים - היכן שאין למנכ"לים או לבעלים כל מיני רעיונות "מטורפים".
זוהי בדיוק שעת המבחן של אותם בעלי שליטה. להם יש רק מה להרוויח אם יצטרפו למהלך מהסוג הזה ויכפו על המנכ"לים שלהם ליישם תוכנית דומה בחברות שלהם: סך ההוצאה של החברה על שכר לא יגדל, העובדים בדרגים הנמוכים יהיו יותר ממרוצים וגם יחסי הציבור כנראה יהיו טובים. כל מה שהם צריכים לעשות הוא להתאפק מלשחרר את יצר החזירות הקפיטליסטי ולא לעוט ולחטוף את בכירי אסם או בכירים של חברות אחרות שתאמצנה מודל דומה.
גם הבונוסים יכולים לשקף צדק חברתי
הצעה לשדרוג: עובדי אסם צריכים להגיד תודה ששכרם מתעדכן מדי שנה בגובה האינפלציה ואולי אף מעט יותר מזה. עדכון שכזה מתבצע היכן שעדיין ישנם ועדים חזקים כמו בבנקים, למשל. אבל היכן שאלו נשברו, העובדים יכולים רק לחלום על עדכון שכר בגובה של 3%–5% בשנה. בארגונים מהסוג הזה הצדק החלוקתי יצטרך לחפש לעצמו מקורות עושר אחרים, מהבונוסים למשל.
בשנת 2010 חילקו החברות הציבוריות לא מעט בונוסים תמוהים תחת סיבות שונות ומשונות. חלקם היו מוצדקים, אך חלק לא מבוטל מהם נראים היום הזויים בייחוד לאור העובדה שחלק מהעסקאות שזיכו את הבכירים בבונוסים התבררו ככושלות.
דוגמאות לא חסר ואפשר רק לדמיין מה היה קורה אם בשנה הקרובה, למשל, יחליטו כמה מהחברות להעביר חלק מאותם בונוסים מנופחים לעוד עובדים.
