הזדמנות ההשקעה הכי מעניינת: דרום סודן

אחרי שסללו כבישים בניגריה, בנו בתי חולים בגינאה המשוונית ותשתיות אזרחיות וצבאיות מאוגנדה ועד קונגו, הישראלים מתכוננים לכבוש גם את דרום סודן. "אני רוצה להיות כמו ירדנה עובדיה, הישראלית שהקימה את גינאה המשוונית - אבל בדרום סודן", אומר מאור כאדר, צעיר ישראלי בתחילת שנות ה־30 לחייו שהקים לאחרונה חברה שמטרתה לתווך בין אנשי עסקים ישראלים לבין הממשל בדרום סודן.

כאדר חבר לקרבינו ג'יימס, סודני דובר עברית שהתגורר בישראל כפליט, וביחד הם הקימו את חברתSouth Sudan M.D.A, שמטרתה לאתר גורמים ישראלים שישתלבו בפרויקטים במדינה. לטענתם, הם אפילו קיבלו בלעדיות על איתור חברות פוטנציאליות בישראל.

ג'יימס, שהיה בעבר בעל בר מצליח בתחנה המרכזית של תל אביב, חזר לדרום סודן לקראת הכרזת העצמאות ביולי האחרון. "אין בסודן כלום", הוא אומר, "שבע שנים לא גרתי בה וכלום לא השתנה. אנחנו צריכים הכל - מים נקיים, שדות תעופה, מפעלי תעשייה, בטון.

"מי שבא לג'ובה הבירה רואה אנשים בחליפות יושבים ברחוב, אבל הם יושבים ככה כבר שנים, לא עושים כלום. הנכס היחיד שיש לאנשים כאן הוא מכוניות. משפחות שלמות גרות בבית אחד, אבל לכל אחד יש מכונית, אף על פי שאין כאן בכלל כבישים. צריך להקים כאן הכל מההתחלה".

הליך ההיפרדות של דרום סודן מצפונה החל כבר ב־2005, עם החתימה על הסכם שלום בין שתי המדינות. מבחינה כלכלית, ההיפרדות הזאת תורמת בעיקר לדרום סודן, שם מרוכזים עיקר משאבי הטבע - כולל כסף, אבץ וזהב - ויותר מ־80% ממרבצי הנפט. בסקירה כלכלית שהכין לאחרונה מכון היצוא הוא העריך כי כתוצאה מההיפרדות צפויה כלכלת צפון סודן לעבור לצמיחה שלילית של 2.6% ב־2012, בשעה שדרום סודן צפויה להציג צמיחה של 5.8%.

עם זאת, דרום סודן היא עדיין אחת המדינות העניות ביותר בעולם, עם שיעור ניכר של אוכלוסייה אנאלפביתית (רק כ־20% מתוך כ־9 מיליון תושבים יודעים קרוא וכתוב), והיא צפויה להישען בשנים הקרובות על סיוע זר ופרויקטים בינלאומיים בממדים גדולים.

על פי הערכות שונות, מאז חתימת הסכם השלום עם הצפון הזרימו האו"ם וגורמים בינלאומיים נוספים כ־20 מיליארד דולר למדינה הנחשלת, הזרמות הצפויות להימשך. על הפרק תחילה השקעות בחקלאות, טיהור מים, בריאות, תשתיות וכמובן ביטחון.

אי אפשר לבוא עם מעטפות

"בשנים האחרונות אנחנו פועלים בדרום סודן כדי למצב את עצמנו כחברה הזרה הגדולה ביותר במדינה בתחום הייזום והייעוץ להקמת פרויקטים חקלאיים, מכירת ידע ותשומות", אומר תמיר גל, ישראלי מכפר ויתקין שפועל במדינה מ־2005 יחד עם שותפו לחברת דרום־ירוק, רפי דיין. לדבריו, החברה מתמקדת בחלקאות כיוון שהוא מאמין ש"אלה יהיו הפרויקטים הראשונים שהממשלה וארגוני הסיוע השונים יקצו להם כספים, ואלה פרויקטים בהיקף של מיליארדי דולרים".

למרות הפוטנציאל האדיר, בהשקעה במדינה טמונים גם לא מעט סיכונים. בין הצפון והדרום עדיין קיימות לא מעט מחלוקות הנוגעות לחלוקת הגבולות הסופיים, מים ונפט. זאת במיוחד לנוכח העובדה שדרום סודן אמנם שולטת במרבצי הנפט — אבל צפון סודן שולטת בתעשיית הזיקוק של המדינה. לדרום סודן אין נמל ראוי, ולכן היא משתמשת בנמל מומבסה שבקניה, מה שמקשה מאוד על יחסי סחר, וכיום אין אליה טיסות ישירות (ישראלים, למשל, מגיעים אליה מאתיופיה או מקניה).

במקביל, דרום סודן עדיין נחשבת מדינה לא יציבה. דו"ח של חברת מייפלקרופט הבריטית, המתמחה בניתוח סיכונים גלובליים עבור חברות מסחריות, דירג אותה ברשימת 15 המדינות שעשויות לסבול בצורה החמורה ביותר מטרור. דו"ח מיוחד שהוציא הבנק העולמי על "מדינות שנוח לעשות בהן עסקים" ממקם אותה במקום ה־159 מתוך 183.

למרות זאת, גל טוען כי דרום סודן אינה מושחתת. "אם הישראלים חושבים שהם יבואו עם מעטפות של כסף ובדרך הזאת ישיגו כאן דריסת רגל, הם יתבדו במהרה. דרום סודן לא עובדת ככה, זו לא מדינה 'רגילה' באפריקה. ההתנהלות פה היא מאוד מסודרת ומאוד דמוקרטית. בדרום סודן מעריכים מאוד אנשים לבנים, ומבחינת דרום־סודני מילה של ישראלי לבן היא מילה. אני בטוח שהישראלים ינהגו באחריות ולא יאכזבו את הדרום סודנים, אבל כדאי שייקחו בחשבון שהסחבקיות הישראלית לא מתאימה לכאן".

גל ניהל בעבר כמה פרויקטים בתחום התקשורת במדינות אפריקאיות אחרות, וכך נוצר הקשר שלו עם בכירי הממשל הנוכחי בדרום סודן, "עוד בתקופה שחלק מהם היו בגלות בקניה", הוא מספר. "הגעתי לדרום סודן והחלטתי להמר על המדינה הזאת, להשקיע בה מזמני ומכספי". לאחר שסייע בהקמת חברת האינטרנט הראשונה במדינה, Bilpam, הוא הקים חברה מקומית והחל לבקר בה על בסיס חודשי.

התעשיות הביטחוניות לא ממהרות

דמוקרטית ככל שתהיה כיום, אי אפשר להתנתק לחלוטין מההיסטוריה האלימה של סודן, בת ברית מובהקת של איראן ואל־קאעידה. המאפיינים הללו תקפים במיוחד לחלקה הצפוני של המדינה, ואילו בדרום הנוצרי, שנלחם במשך שנים בצפון האסלאמי, היחס כלפי ישראל וכלפי הישראלים טוב בהרבה. המדיניות האנטי־ישראלית של צפון סודן היתרגמה בדרום המדינה, שמנסה לגבש לעצמה זהות נפרדת, לאהדה גלויה שמתקיימת כבר עשרות שנים.

מה שמניע את יחסי הקרבה הללו אינו רק תחושת שותפות גורל, אלא גם הערכה היסטורית למהלכי הסיוע שהעניקה ישראל בסוף שנות השישים למדינה, בעיקר בתחומים ביטחוניים. יחסי המסחר הפוריים משנות השישים פסקו בינתיים, במיוחד לנוכח אמברגו הנשק שהטילה מועצת הביטחון של האו"ם על סודן כדי להבטיח כי מדינות זרות לא יסייעו לאחד הצדדים בסכסוך בדרפור, וכיום נדמה שהתעשיות הביטחוניות הישראליות עדיין לא מגלות עניין רב בדרום סודן, לפחות לא בפומבי.

משרד הביטחון, שבידיו רישיונות היצוא הביטחוני, צפוי לדון בחודשים הקרובים גם בעתיד יחסי המסחר הביטחוניים בין המדינות. בינתיים מתמקדים הישראלים בעסקאות אזרחיות.

מי תהיה סולל בונה הבאה

פרט לפוטנציאל הכלכלי, בצד הישראלי מזהים בדרום סודן בת ברית פוטנציאלית בהצבעות האו"ם ובזירה הבינלאומית. ח"כ דני דנון, שביקר לאחרונה במדינה, ביקש לגייס את דרום סודן להצבעה נגד מדינה פלסטינית באו"ם. בצד הישראלי שמחו מאוד לשמוע מהנשיא הדרום־סודני כי סירב לבקשת ממשלת חמאס לנתק את יחסיה של המדינה עם ישראל, הכרזה שהצדיקה את החיבוק החם שנתנה ישראל להנהגה הדרום־סודנית מיד לאחר הכרזת העצמאות, ואת ההחלטה לכונן יחסים דיפלומטיים ולהקים שגרירויות הדדיות.

בניגוד למישור המדיני, במישור הכלכלי אין עבודה ישראלית רשמית ומסודרת. במשרד התמ"ת לא מתכוונים כרגע לפעול להקמת נציגות מסחרית, אך מסייעים לחברות ישראליות להשתלב במכרזים במדינה. ההערכות הן כי גם חברות ביטוח הסיכונים הישראליות לא ימהרו לבטח עסקאות יצוא לדרום סודן בשנים הקרובות, אך את הישראלים שמנסים לחדור אליה זה לא עוצר.

"מרב העסקאות בשלב זה יתבצעו מול הממשלה, ולכן הן עסקאות בטוחות יותר", אומר כאדר, "בהתחשב בהכנסות הצפויות מיצוא הנפט, יחד עם הסיוע הבינלאומי, אני לא רואה כל בעיה לפעול במדינה".

"ישראלים מסתובבים כאן ובטוחים שהם הולכים להיות סולל הבונה הבאה", מצנן גל את ההתלהבות. "זה לא כל כך פשוט, אלו לא תהליכים שיוצרים ברגע. אני השקעתי שש־שבע שנים בלימוד המדינה. כשאתה לבן קל לך לפתוח דלתות, הרבה פעמים גם יגידו לך את מה שאתה רוצה לשמוע ואפילו יהיו מוכנים לתת לך את זה בכתב, אבל זה לא תמיד אומר שבאמת זכית בפרויקט. יש ישראלים רבים שמסתובבים עם מכתבים כאלה מכל מיני פקידים זוטרים ובטוחים שהם כבשו את המדינה. אני פוגש אנשים שמספרים לי, למשל, שקנו פה נדל"ן, אלא שאין כאן שום חוקי נדל"ן, אין טאבו ואין שיוך. מי שלא עושה עבודת הכנה מקומית לא מבין את זה.

"אני מפקפק בכל אלה שטוענים שקיבלו בלעדיות לפעול במדינה", הוא מוסיף. "אין דבר כזה. אני פועל במדינה כבר כמה שנים, עם קשרים מצוינים בכל דרגי הממשל, חלקם אפילו קשרים חבריים. אני ושותפיי הוזמנו כאורחי הממשלה למצעד ולקוקטייל להכרזת המדינה - ועדיין אין לי בלעדיות בדרום סודן".

הכרזת העצמאות ביולי 2011. לאנשים יש מכוניות, אבל אין כבישים צילום: איי אף פי

לאפיט רוטשילד: האובססיה של הסינים מנפחת בועת יינות בורדו / אסף גלעד

בסניף סותביס בהונג קונג נשבר לאחרונה שיא חדש: אזרח סיני הציע 232 אלף דולר על בקבוק יין בורדו מיקב לאפיט רוטשילד, בציר 1869. לשם השוואה, השיא הקודם נקבע לפני 30 שנה כמעט, כשמשפחת פורבס הסכימה לשלם 156 אלף דולר על בקבוק שאטו לאפיט רוטשילד שנבצר בשנת 1787 לכבוד הנשיא השלישי של ארצות הברית, תומס ג'פרסון. את מרבית תשומת הלב במכירה הפומבית בהונג קונג משך דווקא בקבוק אחר: בקבוק שאטו לאפיט רוטשילד משנת 2009, שנמכר ב־70 אלף דולר, המחיר הכי גבוה שקיבל יין מבציר 2009. השיא הקודם לסדרת 2009, לשם השוואה, עמד על 18 אלף דולר "בלבד".

יש מי שמשווים כיום את בועת מחירי יינות יקבי הבוטיק היוקרתיים של בורדו לזו של בועת הצבעונים בהולנד של המאה ה־17: בשני המקרים מדובר במוצרי צריכה שמחיריהם התנפחו באלפי אחוזים בלי קשר למציאות הכלכלית. לא לחינם המחירים הכי מופקעים מוצעים ליינות הבורדו באסיה. תהליך ההתברגנות שעוברת החברה הסינית, שכולל חיבה הולכת וגוברת ליין, מביא את הביקוש ליינות יוקרה לרמות שטרם נודעו. עד שנת 2013 צפויה סין להיות צרכנית היין השביעית בגודלה בעולם, ואחד מכל ארבעה בקבוקים של יינות יוקרה יימצא בידיים סיניות.

אך מה יש ביין של לאפיט רוטשילד שכה קוסם לסינים? הסבר אחד הוא השמועה שבנו של מלך תאילנד נרפא ממחלה על ידי שתייתו. השני הוא כי המילה "לאפיט" מזכירה את המילה הסינית שמשמעותה שגשוג. ההסבר המנצח, ככל הנראה, פרוזאי הרבה יותר: המילה "לאפיט" קלה להיגוי הסיני, והיקב הוא בין היחידים בבורדו שיש לו אתר אינטרנט שמתורגם לסינית. לכך יש להוסיף את העובדה שמנהלי השיווק של לאפיט רוטשילד דאגו לסמן את הבקבוקים מבציר 2008 בסימן הסיני לספרה שמונה, הידועה בתרבות הסינית כמביאת מזל. יום למחרת קפצו מחירי בציר 2008 של היקב, שידוע במחיריו הגבוהים גם כך, ב־17%.

בקבוק לאפיט רוטשילד. סינים שיכורים מכסף קונים יין במחירים מופקעים צילום: בלומברג

סגירת קרנות: אשפי הפיננסים מפסיקים לנהל כסף של אחרים / עומרי כהן

כמה משועלי ההשקעות הוותיקים והמוכרים בעולם בחרו השנה לוותר על ניהול כספים עבור הציבור ולחסל את קרנות הגידור שלהם. לכל אחד מהם היו סיבות משלו: אם בגלל הרגולציה המתהדקת, אם בגלל הלחץ בחזה, ואם פשוט מפני שכבר הפכו לעשירים מכדי שיעבדו עבור אנשים אחרים. הפרישה הזאת משמעותית גם עבור האדם הפשוט: גופי הפנסיה הולכים ומאבדים אפיקים משמעותיים ליצירת תשואה לאורך זמן.

סורוס. די לביורורקטיה צילום: בלומברג

קארל אייקן, למשל, יצר למשקיעים שלו תשואה מצטברת של 54% בשנים 2009–2010, ועוד כ־10% ברבעון הראשון של 2011. אולם אפילו אייקן למוד הקרבות התקשה להתמודד עם תקופות של הפסדים ועם הצורך להסביר ללקוחות כיצד נמחקו בתוך שבועות עשרות אחוזים מכספם.

"אף על פי שזה יישמע 'נדוש' לכמה מכם, ההפסדים שנגרמו למשקיעים בקרן שלנו ב־2008 מפריעים לי מאוד, במובנים רבים אפילו יותר מהפסדיי שלי", הוא כתב בתחילת 2011 במכתב אישי למשקיעים בקרן הגידור שלו.

לפי המכתב, לאייקן כאבה בייחוד בריחתם של המוסדיים מהקרן שלו בשיא המשבר של 2008, שכן בניגוד לרבים אחרים, הוא לא הגביל את משיכת הכספים ממנה והשלים את החסר מכספו שלו. כך, מתוך קרן של 7 מיליארד דולר שניהל עד מרץ השנה, רק 1.76 מיליארד דולר (25%) היה כסף מוסדי, והשאר כספו האישי. מאז הקמת הקרן בסוף 2004 ועד סגירתה הסופית בתחילת 2011 היא השיגה למשקיעים תשואה מצטברת של 107%.

אייקן לא נקב בסיבה נוספת לסגירה, אבל גם הוא כנראה הכיר את התקנות הפיננסיות החדשות בארצות הברית, שהביאו את המיליארדר ג'ורג' סורוס לסגור את קרן הגידור שנקראה על שמו ביולי האחרון. החל במרץ 2012, תקנות אלו יחייבו קרנות גידור שמנהלות יותר מ־150 מיליון דולר להירשם ברשות ניירות ערך האמריקאית ולדווח לה על המשקיעים שלהן, על הנכסים שהן מנהלות, ואפילו על ניגודי עניינים אפשריים הקשורים בפעילותן.

עבור גורו ההשקעות סורוס, ששולט על הון של 24.5 מיליארד דולר, זה כבר היה יותר מדי. צדיק ככל שיהיה, התעסקות אינסופית עם הביורוקרטיה האמריקאית וחשיפת כל הקלפים הסודיים שלו נראתה לו לא הגיונית, בייחוד כאשר נכסי הציבור שניהל הסתכמו במיליארד דולר בלבד.

סורוס, גורו השקעות שמאז הקמת קרן הגידור הראשונה שלו ב־1969 העניק למשקיעים תשואה שנתית ממוצעת של 20%, העדיף להחזיר למשקיעים את כספם וללכת לעשות לביתו. זה כנראה עדיף מאשר להתעסק עם הרגולטור.

אייקן. נעלב צילום: בלומברג

ברזיל: התקווה הדרום־אמריקאית של הכלכלה / תמר טוניק

כשמצבן של ארצות הברית ואירופה מעורער וסין סובלת מאיומי האינפלציה ובעיקר מחוסר שקיפות מוחלט, שוב מנצנץ לו היהלום של דרום אמריקה. אמנם גם במדינת הענק ברזיל פחדו מאינפלציה משתוללת, אך אחרי שהבנק המרכזי הוריד החודש במפתיע את הריבית ב־0.5%, המשקיעים ראו בכך סימן שאפשר לפחד קצת פחות. הבורסה המקומית, שנחשבה עד כה לאחת הגרועות בעולם במונחים שנתיים, שינתה כיוון והחלה לזנק.

• אינפוגרפיקה: ברזיל מייצרת כמו כל העולם השלישי
  

פרט לתוצר לאומי גולמי מפלצתי כמעט וצמיחה מסחררת, ברזיל גם תארח בקרוב גם שני אירועים עולמיים - המונדיאל והאולימפיאדה - שמחייבים לא מעט השקעות ממשלתיות שקורצות לזרים. בברזיל מקדמים בברכה השקעות זרות כל עוד עומדת מאחוריהן מחויבות ארוכת טווח לפיתוחה הכלכלי, אך יש לזכור כי החסמים הביורוקרטיים במדינה עדיין מרובים, וכמו בלא מעט מדינות מתפתחות, משקיעים פוטנציאליים ייאלצו להתמודד עם רגולציות המשתנות ללא הרף ועם קודים פנימיים מורכבים. הפוטנציאל, בכל מקרה, נותר אדיר.

כיבוש החלל: התעשייה הכי יצירתית / אסף אביר

בשנות השישים המעצמות רדפו אחרי הירח, וארצות הברית תקעה בו דגל. בשנות השבעים העולם חיכה בהתרגשות למסע הראשון למאדים. ומאז, שיעמום. כן, פה ושם מעבורת מסיעה אסטרונאוטים לטיול מחוץ לאטמוספירה או לתיקונים בטלסקופ החלל האבל; פעם בכמה זמן נגמר האוכל בתחנת החלל מיר; לוויינים שוגרו ושתי מעבורות התפוצצו, אבל כיבוש החלל מזמן חזר להיות מדע בדיוני. עד עכשיו.

בדרום מזרח ניו מקסיקו תושלם בקרוב בניית Spaceport America, נמל החלל האזרחי הראשון. ב־2013 מתוכננת להמריא משם החללית הפרטית הראשונה, וירג'ין גלקטיק, שתיקח תשעה נוסעים משלמים לגובה של כ־100 ק"מ מעל האדמה, היכן שאפשר לדומם מנועים, לשחרר את חגורת הבטיחות ולרחף באפס כבידה. הניסויים הצליחו כבר ב־2004.

במקביל החלה השנה התחרות Google Lunzr XPrize", שבה 26 צוותים במימון פרטי מרחבי העולם מתחרים על פרס של 30 מיליון דולר, שיינתן לצוות הראשון שינחית על הירח רובוט שיוכל לנסוע חצי ק"מ ולשדר וידיאו לכדור הארץ.

וזה רק קצה חוטמה של הרקטה. יותר מ־90 חברות בעולם עוסקות כיום בפיתוח כלי רכב וטכנולוגיות לשימוש בחלל, והשנה גם קמה Moon Express, שהצהירה על כוונתה לכרות בירח משאבי טבע.

התמונה ברורה: המירוץ לחלל הופרט, ועומדים לקרות בו כל הדברים הטובים והרעים שקורים כשמפריטים מפעל ממשלתי גדול. את התוצאות אפשר כרגע רק לדמיין, אבל אחרי ארבעה עשורים, בקרוב יתחילו כנראה סוף סוף לראות תוצאות.

גם בנאס"א הבינו זאת, ואחרי שהנשיא אובמה סגר את הברז לפרויקטים הקיימים של סוכנות החלל האמריקאית חזרו לחשוב בה על גילוי החלל כעל מירוץ: במקביל לפיטורי אלפי עובדים התחילו בנאס"א לתכנן את Orion MPCV, רכב למסעות "חלל עמוק" שיישלח אל מאדים ואל חגורת האסטרואידים האדירה שמקיפה אותו ואת כוכבי הלכת הקרובים לשמש. והפעם הממשל מודד לנאס"א זמנים.

אז בקיצור: שימו עין על מה שקורה למעלה.

יו"ר וירג'ין ריצ'רד ברנסון. ההפרטה החלה צילום: MCT

מלון חמישה כוכבים בחלל: יש מי שלא מחכים / אחי רז

הפרסומים על תיירי החלל הראשונים והמירוץ האזרחי לחלל מביאים איתם, באופן טבעי, גם את הידיעות הראשונות על יוזמות עסקיות: החברה הרוסית אורביטל טכנולוג'יז חשפה את העיצובים הראשונים למלון הבוטיק הקטן שהיא מתכננת להקים אי שם, במקום שבו רגל אדם לא דרכה, ממש עוד מעט בשנת 2016. החברה מעריכה כרגע את מחירה של חופשה בת חמישה ימים במתקן במיליון דולר, והמחיר הזה כולל ארוחות גורמה מחוממות במיקרו. אלכוהול, אגב, לא שותים מחוץ לאטמוספירה.

השקעת ברבור שחור: להמר בקטן על משבר גדול / אסף אביר

עד ערב המשבר הכלכלי האחרון נאסים טאלב, מחבר "הברבור השחור", נחשב עוד פרשן שהולך נגד הזרם. המשבר הפך אותו לאחד האנשים היחידים שכדאי להקשיב למה שיש להם לומר על הכלכלה העולמית. בקריסת השווקים טאלב הגדיל משמעותית את הונו, כפי שעשה בכל הקריסות הגדולות שהיו בשוקי העולם ב־25 השנים האחרונות, ומאז הוא רואה את מבקריו ואת מי שהתעלמו ממנו מתאיידים בזה אחר זה - גם מסדר היום האינטלקטואלי וגם מהזירה הכלכלית, שרבים מהם התרסקו בה.

השנים האחרונות הפכו את תיאוריית הברבור השחור של טאלב למפת הדרכים המרכזית בהבנת כלכלת העולם. התיאוריה, שממלאת שני ספרים, מזוקקת בסופו של דבר לטענה פשטנית אחת: אף אחד לא יודע כלום. אף בנקאי, פרשן כלכלי ושר אוצר לא יודע מה קורה או מה יהיה, והתורות המדעיות וכלי הניתוח המקצועיים טובים בדיוק כמו קריאה בקפה. כעת כבר מתחילים להבין למה טאלב מתכוון, אבל רבים עדיין לא הפנימו עד כמה: לפי טאלב, איש לא יכול לדעת אם מניית טבע היא הזדמנות או שמחירה לעולם לא יעלה עוד. גם ההמלצה "לפזר השקעות כדי להפחית סיכונים" היא קשקוש, כי אף אדם בעולם, לא באפט ולא החבר מהמילואים, לא יודע מהם הסיכונים. אף אחד לא יודע כלום. בסוף יקרה משהו, אבל איש לא יודע מה. כולם מנחשים.

סין עולה על הברבור

טאלב. חשף ב־2007 את השיטה שהעשירה אותו צילום: Gettyimages ישראל

כן, עדיין יש בעולם כמה אנשים שגובים כסף על ייעוץ השקעות והעברת קורסים במט"ח. אבל בעידן הברבור השחור הם הפריק שואו, והתרסותיו של טאלב הן המיינסטרים. יועצים בבנקים הרי כבר מודעים לאירוניה ולבְּזוּת שכרוכים בשיווק "מוצר השקעה חדש"; במדפי הניהול בחנויות הספרים מחליפים ספרים על אי־רציונליות את ספרי ההתעשרות; עיתונים כלכליים כבר לא מפרסמים מדריכים להכאת הבורסה; וכל מי שמחפש השראה לבינה עסקית יראה סביבו רק ליהמן ברדרסים ובר סטרנסים, לבייבים ושטיינמצים, בן־דבים ותשובאים. מוסדות ואנשים שהפכו לסמל הניחוש, שפעם מצליח בגדול ופעם משאיר אותך בלי כסף להחזיר הלוואות. נפילותיהם הן כולן הערות שוליים בתיאוריה של טאלב.

כעת, קומץ של מנהלי השקעות חלוציים מתחילים להפנים את גישת הברבור השחור להשקעות. הללו החליפו לחלוטין את תפיסת העולם שלהם ונוקטים, אולי לראשונה זה יותר מ־190 שנות בורסה, אסטרטגיה חדשה שמבוססת כולה על הנחת היסוד שאף אחד לא יודע כלום.

ויש אסטרטגיה כזאת. טאלב עצמו התעשר בעזרתה, וחשף את עקרונותיה בראיון בתחילת העשור למגזין "ניו יורקר" ובספרו מ־2007 "הברבור השחור". ב־2007 קמה יוניברסה, הקרן הפרטית הראשונה שמשקיעה לפי השיטה. בשנה שעברה פורסם שממשלת סין מתכננת להשקיע בה 300 מיליארד דולר. ב־2010 הצטרפה למגמה קרן הנאמנות הגדולה בעולם פימקו, שהחלה להנפיק תעודת "הגנת ברבור שחור". באוגוסט הקשה שתי החברות הפיקו מהשיטה רווחים גבוהים: פימקו דיווחה שמשקיעיה קיבלו תשואה של "עד פי 5.5 מדמי הניהול ששילמו", ועל יוניברסה, שמנוהלת באופן פרטי ואפוף חשאיות בידי שותף לשעבר של טאלב, פורסם כי רשמה רווחים של עשרות אחוזים. אסטרטגיית "הברבור השחור" ששתיהן מובילות מסתמנת כרגע כשיטת ההשקעות היחידה שצומחת מאז המשבר.

איך נהנים מסיכוי בלי סיכון

מהי "אסטרטגיית הברבור השחור"? באופן מפתיע, מהותה פשוטה להפליא. טאלב עצמו תיאר אותה כך: "דבר ראשון לא לקרוס". בספריו הוא כותב שעלינו להפנים כמה רבים המשברים, אסונות הטבע והאירועים משני המציאות האחרים, ולהבין שהם תמיד יפתיעו. אם בהפתעה הרעה הבאה פשוט לא נתרושש, כבר ניצחנו את כל מי שהקשיבו לתחזיות ונתפסו עם המכנסיים למטה. העיקרון הזה מתורגם לציווי להחזיק כ־90% מתיק ההשקעות הרחק מטלטלות השוק, בנכס הדומם והמשעמם ביותר שבנמצא. טאלב המליץ בשעתו על אג"ח ממשלתיות - וכשנה לפני הורדת דירוג האשראי של ממשלת ארצות הברית הודיע שהוא כבר לא בוטח גם בנכס הזה ("אני לא יודע מתי המטוס הזה יתרסק", אמר אז בראיונות, "אני פשוט רואה שהטייס עיוור"), אבל הכלל נותר: ל־90% מהכסף אסור לעולם לגעת בניירות שיש בהם סיכון.

את העשירית האחרונה יש לנצל כדי "לרכוב על ברבורים שחורים טובים", כלומר כדי לחשוף את המשקיע להפתעות, ולתת לו הזדמנות להרוויח מהן.

איך עושים זאת? מן הסתם לא בבחירת מניות, כי לפי גישת הברבור השחור - כמו גם גישות ותיקות יותר, ובהן גישת "הליכת האקראי" שהולידה את תעודות הסל - מדובר בניחוש סתמי לכל דבר. טאלב, יוניברסה ופימקו עושים זאת על ידי הימור על עצם התרחשותן של הפתעות. ב־10% הנותרים בקרן הם רוכשים בעקביות "אופציות זנב", שהן אופציות על כך שמדד הבורסה האמריקאית יקרוס בבת אחת, או יזנק בבת אחת. על התעודה של פימקו, לדוגמה, פורסם שמנהליה מהמרים תמיד על כך שבחודש הבא הבורסה תצלול ביותר מ־15% או תזנק ביותר מ־15%. טאלב, שפיתח את האסטרטגיה, גילה שבבורסות מתייחסים לאופציה של קריסה קיצונית פתאומית כמו שמתייחסים להימור על הסוס הצולע במירוץ: הסיכויים כה נמוכים עד שאין בעיה להבטיח מאות דולרים בעד כל דולר שיהמרו עליו. טאלב, יוניברסה ופימקו לא יודעים מתי "הסוס הצולע" יזכה, אבל הם יודעים שזה יקרה מתישהו, ושבאותו יום כל מי שחגגו בשנה האחרונה יצטלמו בפוזות של קורבנות אונס, בשעה שהם יחזירו את כל הפסדיהם הקטנים מהדרך ועוד יגדילו את הונם בעשרות אחוזים. וכך הם גם עשו.

אנשים מהשורה יתקשו לנהל תיק אופציות מתוחכם כמו של טאלב, פימקו ויוניברסה. לכן טאלב הציע בשעתו גרסת "השקעות ברבור שחור" גם למשקיעים קטנים: 90% מהכסף עדיין צריך לשבת באג"ח ממשלתיות, שנותנות ריבית זעומה אבל חסינות לקריסת הבורסה, והעשירית הנותרת צריכה להתפזר באקראי בין הזדמנויות מטורללות: סטארט־אפ רפואי בבנגלדש, חברה שבונה מכונית מעופפת, עוד חנטריש שמנסה להתחרות בגוגל, או סתם חברה שנבחרה בשליפת פתקים מכובע. זו הדרך היחידה להיקלע למניות אלמוניות כמו האחים נאוי, שזינקה באוגוסט ב־7,677%, או לקופי הולדינגס, שעלתה ב־120% בשלושת החודשים שבהם נאסד"ק ירד ב־4%.

לשים מתחת לבלטות את הרוב, ואת היתר לפזר בלי לחשוב. לקבל את זה שה־10% כנראה ייעלמו, ושיש סיכוי קטנטן שאיזה הימור יעיר אתכם יום אחד עשירים יותר. זו האלטרנטיבה שטאלב מציע למי שרוצה סיכוי להצליח בבורסה בלי הסיכון של לקרוס במשבר, כי כל האנשים שלומדים כל חייהם איך לעשות את זה בגדול, מבינים בדיוק כמוכם.