הנה בא עוד גל גדול
רצועת החוף של ישראל מוסיפה למשוך כסף גדול שלא רואה את ערכי הטבע ממטר. הפעם זה חוף נחשולים, הייחודי בקנה מידה עולמי, שמינהל מקרקעי ישראל רוצה להפוך לכפר נופש ענק. ארי ליבסקר יצא למקום הכי קרוב לסיני שעוד נשאר כאן, כמה דקות לפני הבולדוזרים
10:2006.10.11
הדרך למאהל המחאה בחוף נחשולים, אחד החופים הטבעיים היפים בארץ, הציפה אותי בזיכרונות. קרוב לעשר שנים שלא ביקרתי כאן. כשהייתי ילד בילינו בנחשולים את כל חופשות הקיץ. כאן עוצבו הזיכרונות שלי על ים, על חופש ועל ביחד. כאן גם קברתי כמה זיכרונות התבגרות שלא זה המקום לפרטם.
בקרוב מאוד הזיכרונות הללו עלולים לזכות לקבורה חוזרת. למינהל מקרקעי ישראל יש תוכניות גדולות לחוף נחשולים. לבריכות הרדודות של רצועת החוף, שמושכות חיות נדירות ועופות נודדים, אין מקום בתוכניות האלה. לנדל"ן מניב דווקא כן: המינהל רוצה לבנות כאן כפר נופש של כמעט 200 דונם, שיכלול 500 חדרי אירוח בשטח של 40 אלף מטר.
בינתיים, התוכנית הזאת עוד לא סודקת את השקט החולי של קיבוץ נחשולים ומושב דור. אלה נראים בדיוק כפי שזכרתי אותם, מלבד כמה תוספות בנייה מכוערות ולולים חדישים שהדיפו צחנה בלתי נסבלת.
אוהל המחאה בחוף נחשולים צילום: עמית שעל לפני הכניסה לקיבוץ סטינו לדרך כורכר משובשת ומלאת מהמורות. את לירונה ארד, הדפני ליף של נחשולים, היינו אמורים לפגוש ליד בית הקברות של הקיבוץ, המשקיף על השטח שבו אמור לקום המלון המדובר; אבל כיוון שהקדמנו, החלטנו לצעוד היישר למאהל. טיפסנו על גבעת הכורכר המכוסה בצמחייה נמוכה ויבשה. מאות חצבים פרחו סביבנו.
צעדנו בשביל להולכי רגל, שבשנים האחרונות הורחב על ידי טרקטורונים ורכבי שטח. הדרך כולה היתה מנוקדת בפסולת, ולפני הדיונה נתקלנו בערימת זבל מצחינה. כשהים נגלה לפנינו, המראה היה עוצר נשימה: מפרצון מוגן שהפך ללגונה עם ריף טבעי. אבל בחול לרגלינו התערבלו חתיכות גחלים וקרעי ניילונים.
ערימות פסולת בחוף נחשולים צילום: עמית שעל אוהל המאבק נראה כמו כל אוהלי המאבק שהוקמו בארץ בקיץ הזה: מטבח מאולתר, גזייה צבאית, מכל מים גדול, מתקן לקומפוסט. בלב המאהל מרבץ מוצל מכוסה שטיחים ועליו מזרונים, כמה כיסאות, שולחן, ומוּניר, "הראיס של החוף". מוניר - בשיער ארוך אסוף, בשרשרת שן־כריש ובספידו - נראה כמו אינדיאני מהמערבונים. הוא קיבל אותנו בלבביות ואמר שחיכה לנו. בזמן שדיבר, נזכרתי שאני מכיר אותו ואת חבורתו, ששלטו בחוף בעבר: "הערבים של טנטורה" קראנו להם, חלקם היו דייגים ואחרים עבדו בחדר האוכל של המלון. אני מזכיר למוניר שאנחנו מכירים, והוא מספר שהוא עדיין גר בחוף במשך כל הקיץ: הוא מגיע בפברואר, נשאר עד תחילת החורף, ואז שוכר דירה בגבעתיים וחוזר לעבוד בשיפוצים.
מוניר היה זה שמצא את השלט שהציב המינהל, מוחבא עמוק בשיחים לצד אחת מבריכות הדגים - לטענתו, כדי שאיש לא יראה אותו. השלט הודיע על כוונת המינהל לבנות במקום כפר נופש, והקציב 60 יום להגשת התנגדויות. "כשהגעתי באביב", הוא משחזר, "הפקח שמסייר פה אמר לי: 'תהנה כל עוד אתה יכול, כי זאת עומדת להיות השנה האחרונה שלכם פה. לא ירשו לכם להיות בחוף, כאן עומדים לשנות הכל ולבנות'. לא הבנתי למה הוא מתכוון, אבל כשראיתי את השלט בדרך למכולת, נפל אצלי האסימון".
לירונה ארד במאהל המחאה בחוף נחשולים צילום: עמית שעל מוניר סיפר על השלט לכל מי שהגיע לחוף, ואלו התחילו לכתוב על כך בפייסבוק. כך הגיע הסיפור ללירונה ארד, שהקימה קבוצת התנגדות בפייסבוק.
בחזרה לסיני
בינתיים, בחוף, מצטרפים אלינו זוג, גבר ואשה בני 50. הם מתיישבים ושואלים איפה צריך לעזור וכמה. הם החליטו להצטרף למאבק, כי שני המפרצונים האלה ורצועת החוף שלצדם הם התחליף היחיד שיש בארץ לסיני. "אנחנו גדלנו בסיני כשעוד לא היו זולות, והכל התנהל באוהלים", אומר הגבר. "אפילו אחר כך, כשסיני כבר לא היתה בידינו, בילינו שם את החופשים. עכשיו חסמו לנו סופית את סיני. כמה חופים עוד נותרו לנו? את המעט שנשאר רוצים לכסות בבטון ולהציב סוכות מצילים מכוערות ומסעדות עם כיסאות ומיטות שיזוף. תנו לאנשים ליהנות קצת מהטבע, לישון בלילה בלי תאורה".
זה יום לפני ערב ראש השנה. מלבד אוהל המחאה ישנם במקום עוד שני מתחמים מוצלים, ולצדם כמה אוהלים. מצטרף אלינו בחור שחום ושחור תלתלים, שנראה כאילו השתחרר מהצבא רק לפני כמה חודשים. הוא מספר שהוא נמצא במאהל כבר שבוע, והוא לא מתכוון לעזוב עד שיחליטו שלא תהיה בנייה במקום. אחר כך מתקרבת קבוצה מעורבת של צעירים ומבוגרים יותר. אחת הנשים פונה אל המתולתל וקוראת לו לבוא. "אנחנו מוכנים כבר", היא אומרת. הם פוסעים באטיות לקצה הלגונה וטובלים בג'קוזי. "הג'קוזי" הוא מפל טבעי, שבו זורמים מי הים הפתוח לתוך מבנה מלבני, שנראה כאילו נחצב בכורכר ביד אדם. בין שני סלעים מתוח חבל, שבו נאחזת החבורה כדי לא להיסחף אל השונית הרדודה.
את לירונה ארד אנחנו פוגשים, כמו שקבענו, בבית הקברות של קיבוץ נחשולים. היא נראית מותשת ותשושה, קשה לדמיין כיצד תצליח לנהל מאבק ארוך נגד הביורוקרטיה הכוחנית של המינהל. ארד (33), ממושב עופר הסמוך, מוצאת את פרנסתה כהומיאופתית. אנחנו צופים לעמק הקטן, מלא הצמחייה. על בריכות הדגים נחות ציפורים. "אני לא מבינה למה הם צריכים לבנות פה מלון", היא אומרת.
מוניר, "השריף של החוף", במאהל המחאה בחוף נחשולים צילום: עמית שעל במקום שבו אמור להיבנות כפר הנופש, מסבירים ארד והצפר שי אגמון, יש תופעת טבע ייחודית: נקודת מפגש של שלושה רכסי הכורכר המקבילים, שרצים לאורך חוף הכרמל. מפגש כזה של רכסי כורכר קיים רק בעוד מקום אחד בעולם - בחוף הים של סוריה. המפגש בין שלושת הרכסים יוצר בין נחלי הכרמל לחוף מחסום, שאותו לא מצליחים גשמי החורף לעבור. במקום נוצרה ביצה, שהיא בעצם אוסף של שלוליות חורף, וסביבה התפתחה צמחייה חופית ייחודית שמושכת את קרבתם של עשרות מינים הדרים בה דרך קבע. במשך אלפי שנים הביצה הזו משמשת נקודת חניה להמוני עופות נודדים, לאורך כל השנה - מקום למנוחה ולתדלוק. הקיבוצים הסמוכים ניצלו את שלוליות החורף והפכו אותן לבריכות דגים, אבל בעצם לא שינו באופן ניכר את הסביבה. בשנות התשעים, כשננטשו בריכות הדגים, נותר הנוף בלתי מופרע כשהיה.
אבל מהנדסי המינהל לא התרשמו, כנראה, מערכי הטבע הייחודיים. במקום שבו עומדות היום בריכות הדגים מופיע בתוכנית אגם מלאכותי. התצהיר הרשמי לתוכנית גורס שהאגם ישמש כתחליף לביצות, אלא שהאתר התיירותי כולל רק 25 דונם של בריכות, לעומת 170 דונם כרגע. שלוש הבריכות הדרומיות ביותר, כולל תעלת הגישה הדרום מזרחית, יימחו כליל, ובמקומן יקומו מגרשי טניס.
גם הבריכות שייוותרו ישונו ללא היכר: כיום הן רדודות מאוד, מה שמאפשר טמפרטורת מים גבוהה יחסית, שנוחה במיוחד לעופות ולבעלי החיים המקומיים. אבל בתוכנית הבריכות האלה מופיעות כמיועדות לשיט קל ולדיג, מה שמצריך בריכות עמוקות בהרבה. הבריכות גם יעברו סינון ואיטום שלא יאפשר התפתחות צמחייה, כדי למנוע מטרדי ריחות ואפשרות דגירה של יתושים - אלא שזחלי היתושים והשפיריות הם מקור תזונה עיקרי לבעלי החיים בסביבה, מקרפדות ועד עופות. אם זה לא מספיק, חלק מהתוכנית כוללת כיסוי שטחי קרקע בשכבות טוף ועליהן דשא. גינון כזה בסמיכות כה רבה לדיונות החוף ימשוך מינים מקומיים של ציפורים, וידחק עוד יותר את הציפורים הנדירות מהחוף. הוא גם יגרום למצב של נדידת חולות ושינוי פני החוף.
המדינה נגד, המדינה בעד
הקמת מלון במקום, טוענת ארד, סותרת את המדיניות הרשמית של המדינה. ב־2008, בעת שדנה בעדכון תוכנית המתאר הארצית לתיירות (תמ"א 1/12), החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שהמדינה לא תשקיע בהקמת כפרי נופש, מכיוון שהיא אינה יכולה להוות תחרות בתחום זה למדינות ים־תיכוניות אחרות, ובמקום זאת תשקיע בפיתוח המלונאות דווקא באזורים עירוניים. והנה, בכל זאת, המינהל מקדם את תוכנית התיירות דווקא בחוף נחשולים.
לערן ראובני, מנהל מחוז חיפה במינהל, יש דווקא הסבר סדור לעניין הזה. הכל נעוץ בהסדר הקיבוצים, שנחתם עוד בשנות התשעים, הוא מסביר. במסגרת ההסדר ההוא נמחקו חלק מחובות קיבוץ נחשולים, שהגיעו ל־50 מיליון שקל, ובתמורה הועבר חלק מהשטח החקלאי של הקיבוץ, שכולל את בריכות הדגים, לידי מינהל מקרקעי ישראל. המינהל, מצדו, בדק בתוכנית המחוזית של מחוז חיפה (תמ"מ 6), שגובשה עוד בשנות התשעים, ומצא שהשטח מתאים למלונאות. הוא גיבש תוכנית, והוציא מכרז.
חוסר ההתעדכנות של המינהל במדיניות הממשלתית עלול לעלות ביוקר, ולא רק לסביבה. ארד וחבריה טוענים שהתשתית התיירותית הקיימת בחוף הכרמל כושלת כבר היום, ושחדרים רבים נותרים ריקים לאורך החורף. חדרים נוספים, הם אומרים, לא יביאו אורחים נוספים.
החלטתי לבדוק את הטענה הזאת, והתקשרתי למלון חוף דור. ביקשתי לברר כמה יעלה חדר לזוג פלוס ילד למשך החג. חדר שכולל רק ארוחת בוקר, ענו לי, יעלה 1,360 שקל, בהתחייבות לשהייה של ארבעה ימים. אנחנו יום לפני החג, הזכרתי. עדיין יש חדרים לארבעה ימים? יש, ענו.
תוכנית הולכת, תוכנית באה
זהו בעצם מאבק שני על חוף נחשולים: בשנה שעברה ביקשו יזמי קידוחי הגז תמר ודלית, בראשות קבוצת דלק של יצחק תשובה ושותפתה נובל אנרג'י, להקים באזור מתקן לקליטת גז. תושבי האזור נשמו לרווחה אחרי שהצליחו לבלום את התוכנית ההיא, אך מהר מאוד גילו שעל החוף מאיימת התוכנית העכשווית. "אני מרגישה כמו הילד שמנסה לסתום באצבע את החור בסכר, ופתאום המים פורצים ממקום אחר", אומרת ארד.
בכלל, רצועת החוף של המועצה האזורית חוף הכרמל, המשתרעת מחדרה ועד חיפה, הפכה בשנים האחרונות לזירת התגוששות בין יזמים מנוסים לפעילים מקומיים. בפעם האחרונה היה זה חוף הבונים, שבינו ובין חוף נחשולים מפרידה רק שמורת טבע: לפני שמונה שנים איימה תוכנית פיתוח דומה לפגוע בחוף הבונים, ותושבי האזור יצאו למלחמה, עד שלפני שנתיים העבירה הוועדה לשמירת הסביבה החופית (ולחו"ף) את התוכניות לבחינה חוזרת. נדמה היה שהקרב של פעילי הסביבה הצליח - אבל לאחרונה התברר שתוכניות הבנייה במקום יובאו בקרוב לאישור מחודש.
ארד לוקחת אותנו לחוף הבונים, לראות את השטח שמיועד לפרויקט שם. אנחנו עוצרים ב"חוף הסירה", שנקרא כך בשל סירה מחלידה שקבורה עמוק בחול. בחוף ישנו מאהל שנראה כמו התנחלות קטנה: ספות, שטיחים ומערכת סטריאו גדולה. המאהל נטוש.
"אני לא מבינה מדוע כרמל סלע, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, מעוניין לבנות בכל מחיר", אומרת ארד.
אולי מדובר בניסיון להשליט סדר, כדי שאנשים לא ישתלטו על המקום, כמו במקרה הזה.
"תראה, אני לא אומרת שלא צריך פיקוח - אבל זה לא מצדיק פיתוח. קח לדוגמה את חוף נחשולים: שם בכוונה מזניחים את החוף ולא מנקים אותו, כי לחוף בעצם אין הגדרה. ואז באים ואומרים, 'תראו איזו הזנחה, בואו נתחיל לבנות כאן'. פנינו אל המועצה וביקשנו לנקות את החוף, והם אמרו שכיוון שאין גישה אל החוף עם משאית, אין אפשרות לנקות אותו. זה הרי תירוץ; אפשר להגיע עם רכב קטן יותר. אנחנו גם מתנגדים לכך שטרקטורונים ורכבי 4X4 ייסעו על החולות, אבל אף אחד לא מפקח על זה".
מהמועצה האזורית נמסר בתגובה: "חוף הכרמל הוא אזור אטרקטיבי בעל פוטנציאל תיירותי, אך בעל היצע מוגבל של מקומות לינה. בשנתיים האחרונות המועצה מקדמת תכנית־אב לתיירות שתוביל את האזור להיות עוגן תיירותי משמעותי. הקמת פרויקטים כאלה תאפשר לחזק את תיירות הפנים, כך שתושבי ישראל לא ייאלצו עוד לחפש אלטרנטיבות מעבר לים, כגון גיאורגיה, אנטליה, קפריסין ועוד.
"התוכנית להקמת כפר הנופש מצטרפת לתוכניות נוספות להקמת כפרי נופש באזור. היות שהאזור הוא בעל ערכי טבע והיסטוריה מהחשובים בארץ, צוות התכנון פעל לאזן בין הפוטנציאל לפיתוח לבין הרצון לשמירה על הסביבה החופית. התוכנית מתגלגלת כבר כעשר שנים, ונבנתה תוך סיכומים והבנות עם המשרד להגנת הסביבה והגופים הירוקים.
"היבט נוסף הוא הפן הכלכלי: הפרויקט יוסיף מקורות תעסוקה לתושבי האזור, וצפוי להגדיל את מספר המשרות לכאלף איש.
"בעניין חוף הבונים, שוכנענו כי מדובר בתוכנית ראויה ביותר, שנותנת דעתה על מכלול השיקולים ותורמת לשמירה מקסימלית על ערכי הטבע המיוחדים במקום".
מי מפחד מראש המועצה
ארד ואני חוזרים למפרצון בנחשולים. השמש במרכז השמים, אבל תחת הסככות נעים ורוח קרירה מנשבת. ארד מספרת שלאחרונה הצטרפו אליהם גם פעילים מחוף בצת, צפונית לנהריה, שם מכר המינהל שטח לג'קי בן זקן, שמתכוון להקים באתר כפר נופש. גם החבר'ה מחוף אשלים, החוף הבתולי היחיד שנותר בכינרת, פנו אליהם, כי בימים אלה מתכוונים לבנות עליו מלון של חדרים חד קומתיים בשטח של מאה דונם. במאבק של חוף אשלים תומך גם מבקר המדינה. ארד מספרת שבחג הם מתכננים להביא למאהל עורכי דין שיחתימו אנשים על התנגדויות לתוכנית. אם הם יעברו את רף מאה החתימות, המינהל ייאלץ לשלוח חוקר שיבדוק לעומק את הנעשה.
ביום הראשון של ראש השנה אני מגיע לחוף, והוא לא ממש עמוס. ליד שולחן במאהל יושבת עורכת דין שגרה בקיבוץ נחשולים ומחתימה את הפעילים. היא מבקשת מכל אחד מהחותמים שינמק מדוע הוא מתנגד להקמת כפר הנופש. סביב השולחן נוצרות שיחות מעניינות בין אנשים שמגיעים מכל קצוות הארץ, אבל הגרעין הקשה של המתנגדים הוא תושבי האזור.
אני פוגש את מאיה קדמון מהיישוב עופר, שהייתה אחת מראשי המאבק נגד הבנייה בחוף הבונים. היא מספרת שרוב האנשים שאכפת להם מהאזור הם שוכרי הדירות. בעופר, לדוגמה, יש גרעין חזק של חבר'ה עם מודעות אקולוגית, סביבתית. הבעיה היא שמחירי השכירות בכל האזור עלו בצורה משמעותית: השכירות על הקרוואן שבו גרה קדמון, למשל, התייקרה ב־100% בחמש השנים האחרונות. רוב שוכרי הדירות נאלצים לעזוב את המקום, ובעצם תושבי האזור נחלקים לשלושה מעמדות: שוכרים, בעלי דירות ובעלי נחלות. לאחרונים יש הכוח הגדול ביותר במועצה - אבל, טוענת קדמון, הם חוששים להסתבך איתה.
בדיוק כשהיא מסבירה את הדברים, כאילו כדי להוכיח את הנקודה, מגיע אחד מבעלי הנחלות שהחליט לחתום על העצומה. עכשיו הוא מתחרט ורוצה לקחת את הטופס; אני מפחד שיתנכלו לי על בנייה לא חוקית, הוא אומר. אחד הנוכחים, תושב האזור, אומר שהוא יכול לחתום בלי דאגה: מבקר המדינה, הוא מזכיר, קבע ב־2007 שגם ראש המועצה סלע ביצע שורה של עבירות בנייה.
עד שעזבתי באמצע הלילה, כשכולם עדיין סביב המדורה, נאספו מאה החתימות. מבצע האיסוף ימשיך גם בתקופה הקרובה, לפחות עד סוכות. ב־18 באוקטובר הפעילים מתכננים צעדת מחאה מחוף נחשולים לחוף הבונים, שבסופה יערכו אירוע לגיוס עוד חתימות.
ממינהל מקרקעי ישראל נמסר: "התוכנית לכפר הנופש תואמת את תמ"מ 6, ונעשתה בליווי ובתיאום הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, המשרד להגנת הסביבה, משרד התיירות ורשות הטבע והגנים. במסגרת התכנית הוכן דו"ח סביבתי מקיף הכולל השפעות על הסביבה, שהוגש למשרד להגנת הסביבה ולוועדה המחוזית. לוועדה הוגש גם דו"ח כלכלי בנושא. מכיוון שהתוכנית פורסמה להתנגדויות, הרי שהטענות כנגדה מקומן להישמע בדיוני ועדת ההתנגדות. למען הסר ספק, התוכנית אינה חלה על שמורת תל דור ואינה פוגעת בה, ומרוחקת יותר מ־300 מטר מקו החוף, היינו מחוץ לסביבה החופית".
