בלעדי ל"כלכליסט": החוב המתגלגל של דני דנקנר

עדות חדשה בהליך משפטי המתנהל כעת נגד בנק הפועלים חושפת פן נוסף ושנוי במחלוקת מעברו של יו"ר דירקטוריון הבנק לשעבר דני דנקנר. על פי כתב העדות שהגיע לידי "כלכליסט", בנק הפועלים חילץ לכאורה את דנקנר, בימים שבהם עוד היה סגן היו"ר, מחוב משמעותי שהיה לו לבנק הספנות, אשר נרכש על ידי הפועלים עצמו ב־2003.

לפי עדותה של אוה קריבוס, מי שניהלה את תחום סיכוני האשראי בבנק הספנות שבו דנקנר ומשפחתו החזיקו ב־4.87%, דנקנר ואחד מאחיו היו חייבים "הרבה כסף" לבנק. לדבריה, גם לאחר בקשות חוזרות ונשנות, השניים לא השיבו את הסכום. מהעדות, שניתנה באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עולה כי רק לאחר שבנק הפועלים רכש את בנק הספנות בשנת 2003 נערך הסדר "כזה או אחר" על החוב, אשר חילץ מהתסבוכת את דנקנר, שכיהן בזמנו כסגן יו"ר דירקטוריון הפועלים והחזיק 4.24% ממניותיו. עורך דינו של דנקנר יורם ראב"ד אמר בתגובה ל"כלכליסט", כי "כל חובו של דנקנר ואחיו לבנק הספנות הוחזר במלואו לבנק הפועלים ולא היה הסדר כלשהו".

הרכישה הביאה למפנה

עדותה של קריבוס, כיום כלכלנית בכירה ומנהלת מחלקת בקרה עסקית בבנק דיסקונט, ניתנה במסגרת תביעה שאינה קשורה ישירות לדנקנר, שאותה מנהלים חברת שרנוע, שעסקה בייצור מכונות לעיבוד מתכת, ובעליה עמי רבין, לקוחות לשעבר של בנק הספנות.

בשנת 2005 הגישו שרנוע ורבין תביעה בגובה 5 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד בנק הפועלים, נגד מנהל מדור באגף לאשראי מיוחדים בפועלים חן ביתן, ונגד קריבוס, מי שהיתה מנהלת האשראי בבנק הספנות. במקור הוגשה התביעה גם נגד מי שהיה בעל השליטה בבנק הספנות - מיכאל שטיינהרדט. בתביעה נטען, כי בנק הפועלים הוביל לצמצום היכולות הפיננסיות של החברה וגרם נזקים בניהול תיק ההשקעות.

מהתביעה עולה, כי נקודת המפנה ביחס ללקוח הגיעה לאחר מיזוג בנק הספנות עם בנק הפועלים, אז חדל הראשון מלהוציא מכתבי אשראי, המהווים ערבות ללקוח, לטובת החברה ובכך הקשה על פעילותה. בנק הפועלים הגיש מצדו תביעה נגדית בגובה 2.65 מיליון שקל נגד שרנוע ורבין, וזאת בשל יתרות חובה שנצברו בחשבונות ובשל הערבויות שנתן רבין לחובות החברה.

עדותה של קריבוס חושפת לכאורה פרטים שאותם נמנע בנק הפועלים מלדווח. "דני דנקנר ואחיו היו חייבים לבנק הספנות סכומי כסף גדולים, וגם הפצרנו בהם לעתים קרובות שיחזירו לנו את הכסף והם לא החזירו לנו", אמרה קריבוס. "אנחנו (בנק הספנות – מ"ש) לא כתבנו להם שום דבר, ובנק הפועלים קלט את יתרות החובה שלהם. בשלב מסוים הפועלים הגיע איתם להסדר כזה או אחר, אף שהם שהיו בין בעלי שליטה". עם זאת, בהמשך כשנשאלה שוב האם דנקנר הגיע להסדר, שינתה קריבוס את דבריה הקודמים ואמרה: "לא הגיעו להסדר".

העדות של קריבוס התמקדה בין היתר בהבדלים המהותיים בין היחס ללקוחות בבנק הספנות לבין אותם לקוחות בבנק הפועלים. זאת בין היתר כדי להסביר את הסיבה שחשבון בעייתי לא נחסם או נסגר בבנק הספנות - אך כאשר החשבון עבר לבנק הפועלים המצב השתנה.

"בנק הספנות היה בנק בוטיק. הוא טיפל בלקוחות שלהם לא היה צריך לכתוב כדי לקבל את מה שביקשנו. לא היה צורך לכתוב כדי להגיע לפרידה בהסכמה", הסבירה קריבוס בעדותה. "כשהתגבשה עסקת הרכישה של בנק הספנות על ידי הפועלים - ראינו שאת אותו יחס, את אותם תהליכי עבודה ואת אותו דפוס התנהגות מול לקוחות שהיה נהוג בבנק הספנות - סביר להניח שהפועלים לא יוכל להעמיד".

בעקבות עדותה של קריבוס, עו"ד איציק אבירם, המייצג את שרנוע ורבין, יגיש בימים הקרובים בקשה לזמן את דנקנר לעדות. "מי שהוא בעל שליטה או מקורב לבנק זוכה להסדרים אחרים? ככה זה?", תוהה אבירם בבקשה שהגיעה לידי "כלכליסט". "דווקא מי שחייב סכומי כסף גדולים מקבל הסדר בקלות? יש לבחון זאת מקרוב. יש לבחון מדוע כשבנק הפועלים בולע את בנק הספנות הוא מפלה בין לקוחות רגילים ללקוחות מקורבים".

המנכ"ל האחרון שכיהן בבנק הספנות לפני מיזוגו לבנק הפועלים הוא רוני חזקיהו, מי שמונה מאוחר יותר למפקח על הבנקים ובמסגרת זו הוביל את קמפיין ההדחה של דנקנר מתפקיד יו"ר הפועלים. חזקיהו התייחס לדברי העדות ואמר ל"כלכליסט", כי "משפחת דנקנר היו לקוחות בבנק הספנות, אבל אני לא זוכר משהו מיוחד לגבי החשבונות שלהם. אני הייתי שם לתקופה קצרה מאוד (יוני 2002 ועד יולי 2003). עליי לציין כי קריבוס עצמה היתה בכירה מאוד בבנק הספנות וליוותה את הלקוחות במשך שנים, ומכאן שהיא הכירה לעומק את הלקוחות".

הפועלים לא דיווח לבורסה?

אחת השאלות העולות היא כיצד נשמר הסיפור בבנק הפועלים מבלי לצאת החוצה. בבדיקה שערך "כלכליסט" לא נמצא כל דיווח לבורסה על ידי בנק הפועלים - לא לגבי חוב כלשהו של סגן יו"ר הדירקטוריון בזמנו לבנק הספנות ולא לגבי הסדר חוב כזה או אחר שנעשה עמו, אם אכן נעשה.

"הסיטואציה שבה מנהל תאגיד בנקאי מבצע עסקה עם התאגיד היא סיטואציה רגישה", מסביר עו"ד אסף ברם המתמחה בדיני ניירות ערך. "במצב המתואר ישנה בעיה של שקיפות ואמון". מקרה שבו סגן יו"ר דירקטוריון בנק מקיים הסדר חוב מיוחד עם הבנק עצמו יכול להיכנס להגדרה של עסקה חריגה עם בעל עניין. על פי חוק החברות, נדרשים לעסקה הליכים מיוחדים, דוגמת אישורים של ועדת הביקורת ודירקטוריון הבנק, ובמקרים מסוימים נדרש אף אישור של האסיפה הכללית של בעלי המניות ברוב מיוחד, שאינו כולל את כל מי שיש לו עניין אישי בהצבעה.

לפי ההוראות של בנק ישראל, כל עסקה בסכום של 250 אלף שקל ויותר עם בעל שליטה, דירקטור או מנהל בכיר דורשת אישור מתועד של ועדת הביקורת או הוועדה לעסקאות עם אנשים קשורים של דירקטוריון הבנק. ומה אם חובו של דנקנר היה נמוך מ־250 אלף שקל? עו"ד מישל אוחיון, המתמחה בדיני חברות ובדיני ני"ע, מסביר כי "זה לא משהו שאפשר לבחון במשוואה מתמטית. כאשר מדובר בדירקטור בכיר, הדברים האלה צריכים להיות חשופים".

דנקנר: "לא היה הסדר"

מעו"ד ראב"ד, המייצג את דני דנקנר, נמסר בתגובה: "בשל הזמן הרב שחלף לא ניתן לרדת לפרטים אודות החוב לבנק הספנות. לא היה הסדר כלשהו בין בנק הפועלים לבין דני דנקנר או אחיו. רכישת בנק הספנות על ידי בנק הפועלים אושרה על יד כל המוסדות הדרושים בבנק הפועלים, לרבות ועדות בעלי עניין". מבנק הפועלים נמסר: "איננו יכולים להתייחס לנושאים אלו". מבנק ישראל נמסר: "אנו מנועים מלהגיב כאשר מדובר בבנק או בגוף ספציפי".