רגע לפני הכבדת המיסוי בישראל

לממשלה יש כמה דברים שביכולתה לעשות, לפני שהיא שולחת פעם נוספת יד ארוכה אל כיסי משלמי המסים. הדבר הראשון הוא להמתין. עכשיו מדברים על תרחיש יום הדין בגוש היורו, שיסחף למערבולת גם את ישראל. אך אם מקבלי ההחלטות באירופה יתעשתו ברגע האחרון, הרע מכל לא יתרחש ואז גם מצב המשק

הדבר השני שניתן לעשות הוא להפעיל מדיניות יצירתית. ניתן, למשל, לעכב את הביצוע בפועל של כמה סעיפי הוצאה שכבר אושרו בממשלה. גם בנושא הגירעון, אם נקבע יעד גירעון יומרני של 18.4 מיליארד שקל (2% מהתוצר), ועכשיו מעריכים שהוא יסתכם בכ־30 מיליארד שקל, אפשר להניח לגירעון לגדול לרמה של 3% מהתוצר, שהם כ־27.5 מיליארד שקל.

כדי לממן זאת, הממשלה יכולה להזרים כסף נוסף לשוק, ואת השארית הקטנה, של כ־2.5 מיליארד שקל, אפשר לגייס באמצעות יישום אותו "מס עשירים" שכבר אושר בממשלה בשנה שעברה, או צמצום מסוים בהטבות המס המופלגות של חברות מייצאות שפועלות במרכז הארץ.

העלאת מסים בשעת משבר פיננסי נחשבת לאחד הצעדים במדיניות צנע. הוויכוח המרכזי המתנהל באירופה כיום נסוב סביב השאלה האם לנקוט מדיניות זו. בין המתנגדים הגדולים לצנע ניתן למצוא את חתן פרס נובל לכלכלה פול קרוגמן. "בכלכלה הנמצאת במיתון, הממשלה צריכה לפעול כגורם הבזבזן ביותר. אמנם צריך לדאוג לבעיית החוב והגירעון, אבל עכשיו זה לא הזמן המתאים לכך", כתב קרוגמן ב"ניו יורק טיימס". גם חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ כתב לאחרונה במאמר:"אני חושב שאירופה צועדת לקראת התאבדות. צנע ויורו זה שילוב קטלני המוביל לרמות אבטלה גבוהות, לאי־יציבות פוליטית, להרס ההון האנושי ולנישול הצעירים".