האם הפוליטיקאים משחיתים אותנו?

פרופסור יקר,

כמעט כל שר שני וח"כ שלישי נחקר על משהו או חשוד במשהו. מה ההשלכות של זה על המוסר החברתי?

אורן

השאלה שלך בוערת גם כאן, בארצות הברית. למרבה השמחה, ניסוי שהשתתפתי בו עשוי לתת התחלה של תשובה: עמיתיי ואני אספנו סטודנטים, וביקשנו מהם לפתור בתוך חמש דקות מבחן עם 20 בעיות פשוטות במתמטיקה, ועבור כל בעיה שהספיקו לפתור שילמנו חצי דולר.

בקבוצה אחת דאגנו שאי אפשר יהיה לרמות. הסטודנטים שם הספיקו לפתור שבע בעיות בממוצע.

בקבוצה השנייה החלטנו לבדוק איך אי־יושר משפיע על הסובבים: שם נהגנו ב"שיטת הכבוד", והבוחנים ביקשו מהסטודנטים לדווח בעצמם כמה בעיות פתרו, בלי להגיש את המבחן. בנוסף, שתלנו שם סטודנט שאחרי דקה אחת נעמד וטען שפתר נכון את כל 20 הבעיות. הוא עשה זאת מול כולם, והבוחן פשוט שילם לו 10 דולר ושחרר אותו.

איך הגיבו לכך המשתתפים האחרים? גם הם רימו. הם טענו שפתרו בממוצע 15 שאלות מ־20 - פי שניים מהממוצע בקבוצה שלא רימתה. והנה המסקנה: כשאנחנו רואים מישהו מרוויח ברמאות וחומק מעונש, אנחנו נוטים להתנהג כמוהו. אולי נהיה פחות קיצוניים, אבל עדיין, המוסריות תיחלש. לפי זה, ככל שנראה יותר פוליטיקאים משקרים, גונבים ומקבלים שוחד, כך נידרדר אנחנו.

אבל יש תקווה. כששחזרנו את הניסוי הכנסנו בו שינוי אחד ששינה דרמטית את התוצאות. הניסוי החוזר נערך באוניברסיטת קרנגי מלון, ודאגנו שהסטודנט השתול שלנו ילבש חולצה של אוניברסיטת פיטסבורג, היריבה של קרנגי מלון. התוצאה: הרמאות כמעט נעלמה. המשתתפים טענו שפתרו "רק" תשע שאלות. העובדה שהרמאי השתייך לקבוצה חברתית יריבה הרתיעה אנשים מלקחת ממנו דוגמה. קל לנו לרמות כשחבר מרמה, אבל אם זה מישהו שאנחנו לא מחבבים, אנחנו דווקא ניזהר פן ישוו אותנו אליו, חס ושלום. אז יש דרך לא להתקלקל ממקרי שחיתות של פוליטיקאים: פשוט אל תחשוב לרגע שהם באמת מייצגים אותך, או שייכים לצד שלך.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il