בדיקת "כלכליסט": הנושים יספגו תספורת קצוצה של 76%, הנאמן ירוויח 14 מיליון שקל
חמש שנים לאחר שעיריית טייבה קרסה כלכלית מגיע תיק הקפאת ההליכים שלה לסוף דרכו. 676 הספקים ונותני השירותים יראו איך חוב של 77 מיליון שקל מתכווץ ל־18 מיליון שקל וגם איך עורך הדין אבנר כהן, שמונה לנאמן בתיק, זכה במשך כל התקופה הזו לשכר של 232 אלף שקל בחודש. כהן: "היקף העבודה נע סביב 600 שעות עבודה חודשיות של 11 עורכי דין"
בשורה התחתונה, לפי מתווה כללי של הסדר שהגיש הנאמן כהן השבוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב ויעמוד להצבעת הנושים, 686 נושים רגילים, ובהם ספקי שירותים ומשכירי נכסים, שהחוב כלפיהם עומד על 77 מיליון שקל - ייאלצו לחלוק יחדיו ב־18 מיליון שקל בלבד. 59 מיליון שקל נוספים מהווים את התספורת שהלכה לבלי שוב.
העובדים, הנושים המובטחים ורשויות המס יקבלו באיחור של חמש שנים את מלוא החוב המקורי כלפיהם, כפי שאושר על ידי כהן - 87 מיליון שקל. כך, בסך הכל יחולקו 105 מיליון שקל לנושים השונים. וכמה יקבל הנאמן כהן עבור עבודתו בחמש השנים האחרונות? נכון לעכשיו עומד שכרו על כמעט 14 מיליון שקל.
אבנר כהן. טוען שזו בדיחה להאשימו בעיכובים צילום: אוראל כהן
232 אלף שקל בחודש
עיריית טייבה קרסה כלכלית לפני כחמש שנים, באוקטובר 2007. המדינה הגישה אז נגדה בקשה להקפאת הליכים במטרה למנוע הסתערות של מאות נושים על לשכות ההוצאה לפועל ונקיטת הליכי גבייה. למעשה, היה זה הסיבוב השני של טייבה בסרט המלחמה הזה, לאחר שב־1999 היא כבר היתה מצויה בהקפאת הליכים ושוקמה, זמנית לפחות. החוב המאושר עד כה בתיק הוא 164 מיליון שקל.
לבקשת המדינה באוקטובר 2007 מינתה השופטת ורדה אלשיך את עו"ד אבנר כהן כנאמן - וכמעט מיד אחר כך הפכו העניינים למורכבים מהצפוי. כהן נטל על עצמו הלכה למעשה את ניהולה של טייבה, בהתאם לסמכות שניתנה לו, מהלך שלא כל כך מצא חן בעיני משרד הפנים. לטענת המדינה, היא היתה יכולה לדאוג לניהול העיר בעצמה באמצעות ועדה קרואה או מודל אחר, ולאור זאת הוצגה לבית המשפט דרישה שכהן יתמקד במשימה הקלאסית של עורך דין בתיק כזה: טיפול במאות תביעות החוב של נושיה של העיר, בדיקתן אחת אחת ולבסוף גיבוש הסדר נושים שיכלול תספורת כזו או אחרת. כהן מצדו התנגד נמרצות לשטח הגזרה הצר שביקשה המדינה להותיר לו, וטען שיש לעשות את הדברים בצורה מדורגת ומפוקחת. אלשיך נענתה לבקשתו.
אלשיך הבהירה כי היא דוחה את עמדה המדינה, שלפיה "עומדת לה הזכות לבקש הקפאת הליכים בידה האחת, ולהמשיך לנהל את העירייה באותן שיטות שהביאו אותה אל פי פחת בידה האחרת".
ביולי 2008 השופטת פסקה לו שכר טרחה חודשי קבוע של 232 אלף שקל (200 אלף שקל בתוספת מע"מ), שיינתן לו רטרואקטיבית ממועד מינויו ויחול גם בעתיד. הכפלתו של סכום זה במספר החודשים שבהם כהן מצוי בתפקיד מולידה סכום ענק של כ־14 מיליון שקל, ועוד לא ברור אם מדובר בסכום סופי.
מדוע בעצם דחתה אלשיך את דרישת המדינה לאסור על כהן לעסוק בניהול העירייה? השופטת לא הסתירה כי מטרתה היתה להעביר למדינה שיעור בניהול עיריות מבלי להביא אותן "אל עברי פי פחת", כהגדרתה. היא הודיעה כי עם כל הכבוד למשרד הפנים, מרגע שגוף מגיע לחדלות פירעון - היא זו שתקבע את מהלך העניינים, והיא אינה מעוניינת לראות בעתיד את עיריית טייבה שבה בפעם השלישית להקפאת הליכים. גם לאחר שב־2009 ציינו שלושה שופטי בית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה, כי נראה להם שהגיעה העת להפריד בין ניהול העיר לבין בדיקת תביעות החוב - בפועל המשיך כהן לנהל את העיר בעצמו ואלשיך לא שינתה את דעתה.
השופטת שמה גבול
השופטת ורדה אלשיך צילום: עמית שעל החל מינואר 2010, הסאגה כולה הפכה למעוררת תהיות עוד יותר. הקפאת ההליכים שאמורה לפי חוק להימשך לכל היותר תשעה חודשים נמשכה אז כבר שנתיים וחצי והוארכה מדי פעם בפעם על ידי אלשיך, לבקשתו של כהן. הנאמן, שהחל לחוש בלחץ מצדה של אלשיך לצד הלחץ מהמדינה, החל מפזר הבטחות בכל פעם שביקש להאריך רק עוד פעם אחת את הקפאת ההליכים - והבטיח שזו צפויה להיות הפעם האחרונה.
בינואר 2010, כשהיקף התביעות שאותן הספיק לבדוק כהן עדיין עמד על 50% בלבד, הוא אמר שבתוך שישה חודשים ישיג הסדר נושים, אך זה לא קרה. בדצמבר 2010, כש־70% מתביעות החוב כבר נבדקו, ביקש הנאמן רק עוד ארבעה חודשים נוספים וציין כי "תקופה זו תנוצל לגיבושו של הסדר נושים ולהשלמת בדיקת תביעות החוב". המדינה מצדה האשימה אותו שהוא "מנסה למשוך זמן", וכהן הגיב בכעס רב להאשמות אלו. הוא טען שהמדינה מפוצצת ניסיונות לגיבוש הסדר.
אלא שבאפריל 2011 כהן שב וביקש להאריך את הקפאת ההליכים בחמישה חודשים, וציין כי במהלך תקופה זו "יוצג הסדר נושים ויחל כינוסן של אסיפות הנושים". לכל אורך התקופה הזו הוא המשיך לקבל שכר טרחה חודשי של 232 אלף שקל לחודש.
בין לבין תושבי טייבה הממורמרים על התמשכות ההליכים העלו לא מעט טענות על מצבה המידרדר של עירם והפיצו אינספור שמועות על מה שבאמת קורה לטענתם בתיק בבית המשפט. כך למשל, במסגרת הודעה בוטה למדי שהגישה תושבת העיר לשופטת אלשיך בשנה שעברה, שבה דרשה להפסיק את הקפאת ההליכים, היא טענה כי "בית המשפט ממשיך לתת לנאמן גיבוי ותמיכה, ומאפשר לו להתעשר על חשבון עיר ענייה".
בספטמבר האחרון פקעה גם סבלנותה של אלשיך, כשהיא הודיעה לכהן כי "הגיעה העת לסיים את ההקפאה כולה לרבות בדיקות החוב". אלשיך הוסיפה ואמרה כי לא תוכל להסתיר "את אי־הנוחות מהתמשכות ההליכים ומהעובדה שטרם הסתיימה בדיקת תביעות החוב".
אלא שבפועל, למרות נזיפותיה של אלשיך - ההליך נמשך ונמשך כמעט בלא מפריע בריטואל קבוע: כהן מבקש להאריך את הקפאת ההליכים, אלשיך קובעת דיון, נוזפת בו ובמדינה, וכך חוזר חלילה, כמעט עד עצם היום הזה.
לתושבי טייבה היה מה לומר גם על עניין זה. תושבת העיר שפנתה לאלשיך אשתקד טענה כי "הנאמן מצהיר בביטחון שבית המשפט לא ידחה לו דבר בהיותו מקורב לשופטת". לדבריה, "מינוי כזה הוא בלתי אפשרי, שכן כהן הוא בנה של השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן".
שטרסברג כהן כיהנה בזמנו בתפקיד נציבת תלונות הציבור על השופטים. הטענה הזו נטענה אף שאין בה לפסול את מינויו של כהן לנאמן עיריית טייבה.בכל מקרה, הבקשה של התושבת נמחקה בסופו של דבר, כיוון שהיא לא הגישה הבהרות כפי שהתבקשה.
יותר זמן מקלאבמרקט
בחודשים האחרונים הצליח כהן להשלים את בדיקת רוב תביעות החוב והחל לנהל מגעים מתקדמים עם המדינה לגבי הסדר הנושים. הסדר זה כרוך מטבע הדברים בהזרמת כספים מצד המדינה כמקור לתשלום החובות לנושים. לפני כארבעה חודשים החלו להתנהל קרבות בין כהן לבין המדינה, הכוללים חילופי האשמות וטענות של הנאמן על כך שהמדינה אינה לוקחת אחריות. המדינה מצדה טוענת כי כהן אינו מבין שמשאביה של המדינה מוגבלים.
כהן שהיה ממורמר מטענות המדינה כלפיו טען בדיון באפריל 2012 כי זו "בדיחה" להאשים אותו בכך שהעיכוב בבדיקת תביעות החוב גרם לעיכוב בהסדר הנושים, משום שנכון לאותו רגע מונחות על שולחנו רק 11 תביעות חוב שטרם הוכרעו. עם זאת, הוא לא הסביר מדוע כל ההליך לקח ארבע שנים וחצי. לשם השוואה, בתיק קריסת קלאבמרקט הלא פחות מורכב ובעל ההיקפים הכלכליים הגבוהים בהרבה, הצליחו הנאמנים עו"ד שלמה נס ורו"ח גבי טרבלסי להשתלט בתוך שנה וחצי על 4,500 תביעות חוב - פי ארבעה יותר מהיקף התביעות במקרה של טייבה.
השבוע הודיע כהן לבית המשפט כי בעוד חודשיים יכנס אסיפות נושים ויעמיד להכרעתן את ההסדר שגיבש מול המדינה. בפועל אמור היה להתקיים דיון בתיק בפני אלשיך בעוד שבועיים, אך השופט איתן אורנשטיין, שמטפל בתיקים בהיעדרה, החליט לבטלו. על פי אתר בתי המשפט הביטול נעשה "לבקשת הצדדים", אף שאין בתיק בקשה כזו.
בהחלטה שמסר שלשום אורנשטיין הוא כתב כי "בשים לב לצורך בעריכת אסיפות נושים ופקיעתו הקרובה של צו הקפאת ההליכים, אני מאריך את הקפאת ההליכים עד 19 בספטמבר". כהן קיבל למעשה אישור לגביית שכר טרחה על חודשיים נוספים.
"משכתי זמן? זה חסר שחר"
"הליך הקפאת ההליכים של טייבה חריג בהיקף תביעות החוב שהוגשו בו - 1,292, וכן בהיקף הכולל העומד על 922 מיליון שקל", מסר אתמול עו"ד אבנר כהן בתגובה. "בשל היקף החוב הנתבע והעובדה שמקורות המימון הם כספי העירייה והמדינה, ברור שלא ניתן היה להתחיל בגיבוש הסדר נושים אלא לאחר בדיקת תביעות החוב. רק 19% מתביעות החוב אושרו, מה שמוכיח את היקף הרמייה שאפיינה את העירייה בטרם קריסתה. מדובר בתהליך האורך מטבע הדברים זמן רב. דווקא ביקשתי לקצר את הלו"ז בעזרת מינוי קשת של אנשי מקצוע במימון משרד האוצר ובהסכמתו, אך משרד הפנים התנגד לכך".
בנוגע לשכר הטרחה הסביר כהן כי "היקף העבודה בתיק נע סביב 600 שעות עבודה חודשיות של 11 עורכי דין. אם חושב שכר הטרחה לפי שעות, היה מתקבל חיוב גבוה בהרבה מזה שאושר".
הוא הוסיף כי "אין שחר לטענה בדבר משיכת זמן. התארכות ההליכים נגרמה כתוצאה מהצורך להשלים את מלאכת ההכרעה בתביעות החוב, ולאור מחלוקות מהותיות אשר נתגלעו בין הנאמן ובין המדינה בכל הקשור למימון הסדר נושים".
לדבריו, "בתקופת הקפאת ההליכים התנהלה עיריית טייבה כיאות, כשהיא מעניקה את כל השירותים החיוניים לתושביה וזאת לאחר קריסה מוחלטת. העירייה סיימה את 2011 בעודף תקציבי של כ־4 מיליון שקל. מאז מתן צו הקפאת ההליכים השלימה עיריית טייבה תהליך הבראה יסודי.
