$
בארץ

הקריסה שנגמרה בהצתה: מצבו של משה סילמן קשה מאד

משה סילמן שהצית אמש את עצמו בלב המחאה בתל-אביב בנה עסק משלוחים עם ארבע משאיות. חוב קטן של 15 אלף שקל שתפח, מיתון בשנות האינתיפאדה וכשלי ניהול מוטטו את העסק. אחיינו: "לקחו לו הכול. הבנק לקח את הבית והוא נזרק לרחוב"

ynet ועמיר קורץ 07:5115.07.12

משה סילמן, שהצית עצמו אמש במחאה החברתית בתל אביב, סילבן הועבר הלילה למרכז הרפואי שיבא בתל השומר כשהוא סובל מכוויות ביותר מ-90% מגופו ונשקפת סכנה מיידית לחייו. אחיינו, עופר אלול, סיפר: "הוא היה עצמאי בעבר, היה לו בלגן עם מס הכנסה וביטוח לאומי, השאירו אותו בלי כלום, לקחו לו את הבית, לקחו לו את הכול".

 

משה סילמן, רגע אחרי שהצית את עצמו משה סילמן, רגע אחרי שהצית את עצמו צילום: איי אף פי

 

סילמן, בן לאב ניצול שואה, ניהל לפני יותר מעשר שנים בהצלחה עסק למשלוחים שהפעיל ארבע משאיות. הקריסה החלה כשהחל לצבור חוב לביטוח הלאומי, שעמד בשנת 2000 על 15 אלף שקל, אך הצליח לגרור אותו מטה. הוא הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי אך סירב לשלם את אגרת התביעה. השופט דחה את התביעה וכך עשה גם בית המשפט העליון לערעור שהגיש סילמן. "נוצר אצלי אפקט דומינו בשל חוסר יכולת לפרוע את חובותיי", כתב סילמן בכתב התביעה נגד הביטוח הלאומי.

 

"הקריסה נבעה מהיעדר יכולת ניהול"

 

ב-2009 הגישו סילמן ואמו תביעה על סך מיליון שקלים נגד המוסד לביטוח לאומי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. על פי כתב התביעה, המוסד עיקל לו משאית עקב החוב. כדי לבטל את העיקול שילם סילמן 5,000 שקלים לביטוח לאומי, אך לטענתו, בשל שביתה במוסד לא הצליח לשחרר את המשאית ועסקיו התמוטטו. מתוך החלטתו של השופט חגי ברנר עולה כי העיקול בוטל אך מכיוון שסילמן לא פעל לשחרור המשאית היא נמכרה במכרז פומבי.

 

השופט חגי ברנר דחה את התביעה: "במקרה זה סכום התביעה מופרך על פניו, וכמוהו הניסיון לקשור קשר סיבתי בין מחדליו של המוסד לביטוח לאומי לבין הנזק שנגרם למבקשים. סילמן ניהל עסק שכלל ארבע משאיות. משאית אחת נלקחה ממנו באופן זמני, אין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות אלה יקרסו כליל עסקיו של המבקש, זולת אם הקריסה כלל אינה קשורה למעשים המיוחסים למוסד. זאת ועוד, המבקש יכול היה לשלם את אגרת הגרירה ולשחרר את המשאית, אם לא בזמן השביתה, הרי שמיד לאחר מכן. חרף זאת המבקש לא נהג כך ובסופו של דבר, היא נמכרה במכירה פומבית עשרה חודשים תמימים לאחר גרירתה".

 

מנסים להציל את סילמן מנסים להציל את סילמן צילום: עמיר קורץ

 

סילמן טען כי מצבו הכלכלי הלך והחריף כתוצאה מקריסת עסקיו, אולם בית המשפט קבע כי על פי חוות דעת מקצועית שניתנה לבית המשפט, קריסתו הכלכלית נבעה מ"היעדר יכולת ניהול, אי הבנה פיננסית והפרעות התנהגות שלא איפשרו לו לנהל עסק, לעמוד בהתחייבויותיו, לתקשר עם לקוחות, חייבים ונושים. כך חלה שקיעה, הוא חדל לתפקד ונכנס לחובות".

 

עוד ציין השופט בהחלטתו כי אמנם השניים שרויים במצב כלכלי קשה ביותר אלא שסילמן הודה בפניו כי על פי בקשתו העבירה אמו דירה שהייתה בבעלותה ללא תמורה לשתי בנותיה כדי למלט רכוש מנושים. השופט ציין: "מי שנוהג בדרך זו של הברחת רכוש אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה שלא נותרו בידיו אמצעים כלכליים למימון אגרת התביעה".

 

"המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת להגשת תביעה מוגזמת על פניה תוך ניצול העובדה שמבוקש פטור מאגרת התביעה", קבע השופט, אך לא התעלם מחייו הקשים של סילמן וציטט מתוך חוות דעת רפואית שהוגשה לבית המשפט ובה נכתב כי סילמן לא הצליח להחזיק בעבודה מסודרת ויציבה לפני עסק המשלוחים ואף ניסה לפגוע בעצמו. לדבריו, ההסתבכות הכלכלית גרמה לו לחוש כי עולמו חרב עליו.

 

משה סילמן (משמאל) בימים אחרים משה סילמן (משמאל) בימים אחרים

 

"המדינה דחפה אותו"

 

עידית לב, רבה בארגון "רבנים לזכויות אדם", ליוותה את סילמן בשנה האחרונה. "התחושות שלי קשות מאוד בעיקר כלפי המדינה שדחפה אותו למקום הזה", סיפרה הלילה, "הוא לא רצה לפגוע בעצמו. הוא פשוט רצה קורת גג. בהמשך עיקלו לו את הבית ואחר כך את הדירה של אימא שלו ובנושא הזה התנהלו משפטים אחרי שהאחיות שלו ביקשו את חלקן בדירה".

 

לפני כשנה וחצי עבר סילמן אירוע מוחי ומאז התקיים מקצבת נכות. בת ציון, אחותו של משה: "אח שלי היה איש עסקים, והוא נפל בעסקים, לקחו לו הכול, ולא רצו להחזיר לו שום דבר. היה לו אירועים מוחיים, והוא התאשפז בבית חולים כרמל בחיפה, ואחר כך בבית החולים הפסיכיאטרי".

 

על פי הרבה לב, הוא לא היה זכאי לסיוע בשכר הדירה מפני שבעבר הייתה בבעלותו דירה. "הגשנו ערעור לפני שבועיים וקיבלנו תור לעוד שלושה חודשים", סיפרה לב. סילמן התגורר בינתיים ללא תשלום בדירה של חברו. "הבעיה הייתה שבעוד שבוע פג החוזה של הדירה שבה הוא גר כעת ובשום פנים ואופן הוא לא היה מוכן לחיות ברחוב. בכל מקום שאליו ניגשנו הוא לא הצליח לקבל עזרה. היינו במחלקת הרווחה, היינו במחלקת דרי רחוב בעירייה אבל שם אמרו לו שהוא עדיין לא גר ברחוב ולכן הם לא יכולים לעזור לו", אמר לב.

 

היא וחברים אחרים סיפרו כי סילמן איים בנקיטת צעד קיצוני ואף אמר שבכוונתו להצית את עצמו. "העברנו לו את המסר שהוא חשוב לנו ואנחנו דואגים לו ולא מוותרים עליו ולא העלינו בדעתנו שהוא ייסע לעשות את זה בתל-אביב", סיפרה לב. יעל, פעילה בחיפה, אמרה שהחברים התארגנו לשמור על האיש וחשבו שהוא יגיע להפגנה בחיפה. "מינינו מספר חברים שישגיחו עליו אבל הוא לא הגיע, ורק אחרי ששמענו מה קרה הבנו שהוא נסע להפגנה בתל-אביב".

 

חבריו הפעילים התאספו הלילה וסיפרו ל-ynet על תחושה של זעם כלפי המדינה ש"סגרה בפניו את הדלתות". בכוונתם להפגין מחר מול סניפי משרד השיכון בתל אביב, בירושלים ובחיפה. "המקרה של משה הוא לא מקרה פרטי", אמרה חן, אחת הפעילות ב"חזית החיפאית", "זו דוגמה לכל מה שאנחנו מדברים עליו והמצוקה של הדיור ושל הציבור החלש בישראל". סילמן היה פעיל גם ברשתות החברתיות. הוא שיתף את החברים בבעיות הרפואיות, באשפוזים ("הרופאים מהמיון זרקו אותי") וגם קרא להפגין נגד הביטוח הלאומי ונגד נטישת ניצולי השואה: "גונבי, גנבו ויגנבו עד אחרון ניצולי השואה. זו מדיניות מוצהרת של ממשלת ישראל, אז קדימה, לעצור את העוול הנוראי".

 

ואולי תמצית הסיפור כולו טמונה בסטטוס אחד בפייסבוק שבו התחוור שהפך מאדם שהחזיק חברה עם משאיות, לאחד שאין לו כסף אפילו לכרטיס נסיעה באוטובוס. כאשר אחד מחבריו ציין כי ב-20 באפריל עולים להפגין בכנסת, הגיב: "אין לי כסף לנסוע באוטובוס עד שם. מצטער, פעם אחרת בשמחה".

 

דפני ליף: "מדובר במעשה קיצוני של אדם שהגיע לקצה הייאוש"

 

דפני ליף , שעמדה בראש ההפגנה אתמול לציון שנה למחאה ולאוהל הראשון שהקימה בשדרות רוטשילד, אמרה בתגובה לאירוע הקשה: "התחלנו את הערב עם תקווה ואחדות, עם ציון שנה לאוהל הראשון, וסיימנו אותו בוכים על אדם שהגיע למצב בו הוא מרגיש שלחייו אין כל ערך. כאשר נכנסתי דרך שערי איכילוב שאלו אותי האם אני בת משפחה ואמרתי שכן. זו המשמעות של אחדות. זו המשמעות של סולידריות. ואני כמו רבים אחרים רואה את המשפחה שלנו נאחזת בחיים. בושה לממשלת ישראל. אנחנו מתפללים לשלומו של משה סילמן שהצית עצמו ומאחלים לו החלמה מלאה. ליבנו אתו.

 

"אין ספק, כי מדובר במעשה קיצוני של אדם שהגיע לקצה הייאוש, אדם שנשבר אל מול אכזריות המערכת. איננו תומכים במעשים כאלה, זהו לא הפתרון, אולם לצערנו יש עוד רבים שקורסים תחת העול ועלולים גם הם להגיע למצב ייאוש קיצוני.

 

"חוסר הבטחון הכלכלי מחד והקריסה של שירותי הרווחה מאידך, מביאים אנשים לחרדה מפני המחר, מפני ההידרדרות לרחוב, לעוני ולרעב. זוהי אחריותה של מדינת ישראל שאיננה דואגת לאזרחיה. אנו קוראים לממשלה לקחת אחריות ולוודא שטרגדיות כאלו לא יקרו עוד בישראל".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x