חשיפת "כלכליסט" - ההשקעה הממשלתית נחשפת: תושבי הר חברון מקבלים פי 5 מרמלה
במקום לקבוע שיטה מסודרת לתקצוב הרשויות המקומיות, המדינה נותנת לסחטנות הפוליטית לקבוע מי יקבל יותר. חוסר השקיפות של הממשלה מקשה על התושבים לדעת את האמת: רוב הכסף עובר לתושבים שמעבר לקו הירוק
התושבים שממשלת ישראל משקיעה בהם הכי הרבה כסף ביחס למספר האנשים ביישוב הם תושבי הר חברון. לא דימונה, לא שדרות, לא קריית שמונה וגם לא אשדוד. 6,000 תושבי המועצה האזורית הר חברון, שמתגוררים ב־15 יישובים, קיבלו מהממשלה 63.7 מיליון שקל בשנת 2010, שמהווים 10,620 שקל לתושב. פי ארבעה מההשקעה בכל תושב דימונה, פי חמישה מההשקעה בתושבי ערד, פי שמונה מתושבי ירושלים. סדרי העדיפויות של המדינה נחשפים בבדיקה שערך "כלכליסט".
- כל הדרך מהכיס של הציבור אל יהודה ושומרון
- המתנחלים מקבלים 70% יותר ביחס לחלקם בכלל האוכלוסייה בישראל
- כשאלי ישי רוצה לחלק מתנות, הוא לא צריך חוקים בשביל זה
הממשלה מעניקה כ־15 מיליארד שקל בשנה לרשויות המקומיות, ומנסה לתת יותר באופן יחסי לאלו שלא מצליחות להסתדר כלכלית. הבדיקה חושפת שבמקרים רבים מתגלים בסדרי העדיפויות עיוותים תמוהים. וגם אם ישנם קריטריונים ממוסדים בכל תחום, לפחות בחלק מן המקרים הם מעניקים עדיפות יתר ליישובים שמעבר לקו הירוק.
כך, למשל, תושב קריית ארבע קיבל ב־2010 בממוצע 2,900 שקל יותר מכל תושב דימונה. תושבי שוהם קיבלו יותר מתושבי נהריה, תושבי כפר תבור קיבלו יותר מתושבי באר שבע ותושבי תל מונד קיבלו יותר מתושבי יהוד. הרבה יותר.
טבריה: 2,090 שקל לתושב צילום: shutterstock סדרי העדיפויות המוזרים של הממשלה בהשקעה ברשויות בישראל הם תולדה של היעדר שיטה, היעדר גוף שרואה את העוגה התקציבית השלמה ומחליט איך לחלק אותה והיעדר קריטריונים ברורים ומוסדרים. כל משרד ממשלתי מתקצב את הרשויות בנפרד, למטרות שונות, ולכן גם לפי קריטריונים שונים.
זה מחיר הטלאי על טלאי, שהתוצאה שלו היא שכמות הכסף שרשות מקומית מקבלת היא פונקציה של הכוח הפוליטי שלה בתקופה נתונה. זו הסיבה המרכזית לכך שיישובים מעבר לקו הירוק מקבלים כיום יותר.
אשקלון: 1,063 שקל לתושב צילום: צפריר אביוב באופן כללי, יישובים מבוססים יותר - קרי יישובים שהתושבים שלהם משלמים מס הכנסה, ארנונה ותשלומי חניה לעירייה - מקבלים מהמדינה פחות. לראיה, שני היישובים שתושביהם מקבלים הכי מעט מהממשלה הם סביון ואבן יהודה, שהפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לאנשי העשירון העליון. הגיוני.
התנחלות בית חגי בדרום הר חברון: 10,620 שקל לתושב צילום: עמית שאבי אבל ההיגיון נגמר בערך כאן. כי אחרת, האם מישהו בממשלה יודע להסביר מדוע כל אחד מתושבי יהוד, שאינה בדיוק מעצמה פיננסית, מקבל מהממשלה 14 שקל פחות מתושב כפר שמריהו? או מדוע כל תושב באלקנה, התנחלות מבוססת הקרובה לאריאל, מקבל מהמדינה 1,000 שקל יותר מכל אזרח ישראלי בג'סר א־זרקא, כפר מוכה עוני ואבטלה. סדר העדיפויות המשונה לא מוגבל רק לפערים שבין יהודים לערבים. הוא פועל גם בתוך האוכלוסייה היהודית. כך למשל הממשלה משקיעה בכל אחד מתושבי תל מונד 300 שקל יותר מאשר בתושב נצרת עילית, אף שהשכר הממוצע בתל מונד גבוה פי שניים מהשכר הממוצע בעיר הצפונית.
בעיקרון, במקום הראשון בדירוג היתה אמורה להיות המועצה האזורית אבו בסמה שבנגב, שמרבית הציבור קרוב לוודאי מעולם לא שמע עליה. אבו בסמה היא מועצה אזורית בדואית שנוסדה ב־2004 בעקבות החלטת ממשלה של ממשלת אריאל שרון. לפי נתוני הלמ"ס, במועצה מתגוררים 14.7 אלף איש בשמונה יישובים. לפיכך, כל אחד מהתושבים זוכה להשקעה ממשלתית של 13,068 שקל בשנה לכאורה. אלא שלפי אתר המועצה האזורית, באבו בסמה מתגוררים 80 אלף תושבים, כך שההשקעה הממשלתית הממוצעת לתושב צונחת בבת אחת ל־2,133 שקל בשנה, שמדרגת אותה במקום ה־164 בלבד מתוך 253.
עכשיו נותר לכם למצוא את עצמכם בדירוג ולהבין לאן הולכים כספי המסים שלכם.
ממועצת יש"ע נמסר בתגובה: "הטענות המוצגות בכתבה הן שטחיות וחד מימדיות. הן מתעלמות מקצב הגידול של האוכלוסייה, מהמדד הסוציו-אקונומי, מההסעות הממוגנות לתלמידים ועוד. אך אין בכך כדי להפתיע - מדי פעם בפעם נעזרים גורמי שמאל קיצוני בסילופי נתונים ועובדות כדי לסמן את העיגול מסביב לחץ, ו"להוכיח" שאין מקום לקיומה של התיישבות יהודית בארץ ישראל המזרחית. אנו מציעים לאזרחי ישראל לבחון היטב את הנזקים העצומים שהסב השמאל לכלכלת ישראל בהוצאות הביטחוניות בעוטף עזה, בהסכמי אוסלו ובפינוי גוש קטיף וצפון השומרון".
