כשהעובדים הם גם הבעלים, המשכורת מחליפה את הדיבידנד

מפעל פאגור (Fagor), חבל הבאסקים, ספרד. זה עומד להיות חג מולד מעט עצוב עבור עובדי יצרנית מכשירי החשמל הספרדית. השנה, בניגוד לשנים קודמות, אין בונוסים לחג, והעובדים, שהתרגלו למענק המפנק בגובה משכורת חודשית, ייאלצו להסתדר בלעדיו.

אלא שהעובדים לא כועסים על איש. למעשה, הם אלה שאחראים להחלטה. אף אחד לא דחף אותם לקבל אותה, לא הופעל שום לחץ מההנהלה ולא מצד בעלת השליטה בפאגור, תאגיד מונדרגון הספרדי. ההחלטה על ביטול הבונוס לחג היא ביטוי לאחריות הקולקטיבית של העובדים במונדרגון. כנראה שככה זה כשאתה גם העובד וגם הבעלים של חברה. פאגור היא רק חברה אחת מתוך 255 עסקים שונים של מונדרגון - התאגיד הקואופרטיבי הגדול בעולם - שכמעט כל עובדיו הם גם בעלי המניות הבלעדיים שלו.

הוויתור על הבונוס השנתי אינו הוויתור היחיד של עובדי פאגור. מאז פרוץ המשבר הכלכלי ב־2008 ופקיעת בועת הנדל"ן הספרדית, העובדים בחברה קיבלו הרבה החלטות קשות. הם הורידו יום עבודה אחד בשבוע והתחייבו להוסיף שעת עבודה בכל אחד מארבעת הימים הנוספים ללא תמורה. הם ספגו קיצוץ של 8% במשכורת וקיצוץ בהטבות הנלווות שנהנו מהן טרם המשבר. התוצאה היא ששיעור הרווחיות נשאר על כנו ושאיש מ־3,600 עובדי המפעל לא פוטר - כמעט נס בהתחשב בעובדה שהאבטלה הספרדית מגרדת את ה־27% בקרב כלל האוכלוסייה, וחצתה את רף ה־50% בקרב צעירי ספרד.

פס הייצור במפעל פאגור שבבעלות מונדרגון. ביטול הבונוס כאחריות קלקטיבית צילום: איי פי

"קואופרטיבים צולחים משברים טוב יותר"

"זה לא מפתיע", כתבה השנה פרופסור נורינה הרץ, כלכלנית ומומחית לגלובליזציה מאוניברסיטת קיימברידג' במאמר ל"גרדיאן". "מה שלמדנו בשנים האחרונות של המשבר הכלכלי זה שקואופרטיבים, בהשוואה לעסקים מסוג אחר, צולחים אותו משמעותית טוב יותר", היא אומרת.

וזה נכון לא רק לעובדי הקואופרטיב עצמו, אלא לחבל הבאסקי כולו "שנהנה" מאבטלה נמוכה של 9%, בין היתר הודות לפעילות ענפה של מונדרגון וקואופרטיבים אחרים באזור.

למעשה, אפילו בתאגיד־האב מונדרגון, שמעסיק כ־83 אלף עובדים, איש לא פוטר מאז פרוץ המשבר הכלכלי ב־2008. כמה מאות עובדים, בעיקר כאלה שלא היו חברים בתאגיד בגלל דמי החבר הגבוהים, עזבו מרצונם החופשי, אבל מדובר במספר מינורי. גם במקרים שבהם חברות מסוימות סבלו מנפילות חדות במכירות, ואפילו נסגרו, התאגיד דאג לעובדיו. 500 עובדים כאלה נקלטו מחדש בחלקים אחרים של התאגיד לאחר שמקום עבודתם נסגר.

בחברה טובה "בבתי הספר למינהל עסקים צריך ללמד גם פילנתרופיה, לא רק גרפים" ליאון רקנאטי (46), יו"ר ומנכ"ל חברת ההשקעות גלנרוק: "רווח אמיתי הוא כזה המגלם באותה נשימה גם אחריות חברתית לעובדים וללקוחות" דיאנה בחור ניר, 6 תגובות לכתבה המלאה 

למעשה, לא רק העובדים מוקמו מחדש. התאגיד בעצם ביצע מעין מיקור־חוץ פנימי כך שחטיבות מסוימות נתנו שירותים או העבירו כספים לחטיבות אחרות בתוך התאגיד שנקלעו לקשיים. עם ניסיון של יותר מ־50 שנה בהתמודדות עם משברים כלכליים, וסט ערכים שונה מהותית מזה של חברות שהן רק למטרות רווח, מונדרגון מדגים כי יש לו חוסן כלכלי גבוה משמעותית מזה של חברות אחרות בשוק.

מונדרגון הוא הסופרסטאר של תנועת הקואופרטיבים. מאז הוקם בחבל הבאסקים בצפון ספרד ב־1941 על ידי הכומר חוזה מריה אריזמנדיריאטה, הוא צמח לתאגיד עולמי, שמחזיק בכמה מותגים ידועים בעולם כמו פאגור. מחזור ההכנסות של התאגיד עמד ב־2011 על 14 מיליארד יורו, ושווי נכסיו מגיע ל־32 מיליארד יורו. הרווח הנקי באותה שנה הסתכם ב־125 מיליון יורו. במקביל השקיע התאגיד בחברות שבבעלותו 195 מיליון יורו לפיתוחן. ובכל מקרה, כפי שכתוב בדו"ח הכספי השנתי של התאגיד, "אלה רק מספרים, מה שחשוב הוא האנשים שעומדים מאחוריהם".

הכומר המייסד הניח את התשתית האידיאולוגית

על הלוגו של התאגיד הקואופרטיבי מתנוססת הכתובת: "אנושות בעבודה" (Humanity at work) ולצדו ארבעת התחומים שבהם הוא עוסק: פיננסים, תעשייה, קמעונאות וידע. עבור המונדרגוניסטים ידע הוא המפתח להצלחה. התאגיד מתהדר באוניברסיטה משלו, אוניברסיטת מונדרגון, שבה לומדים כיום כ־5,000 סטודנטים. האוניברסיטה מקיימת קשרים הדוקים עם מרכזי המחקר והפיתוח של התאגיד. הדבקות הזו במחקר ופיתוח, בחדשנות ובהשכלה, היא כולה מעשי ידיו של הכומר אריזמנדיריאטה, שהחל את פרויקט מונדרגון בעיירה באותו השם, כמרכז להכשרה טכנית עבור מובטלים ב־1941.

עבור העובדים אריזמנדיריאטה הוא דמות מיתולוגית. הם בעיקר אוהבים לצטט את המוטו שלו, שמהווה בסיס אידיאולוגי לתאגיד עד היום: "קיימות שתי תיאוריות כלכליות: בראשונה, הכסף שולט באדם ומעודד אותו להשיג יותר כסף. בשנייה, האדם שולט בכסף ומשתמש בו לטובת האדם".

כך למשל, התאגיד מדגים את המחויבות שלו לחברה סולידרית על ידי הגבלת פערי השכר בין העובדים. שכרם של המנהלים הבכירים ביותר בתאגיד, כאלה שבקלות יכלו להרוויח משמעותית יותר במקום אחר, מוגבל עד פי תשעה משכר העובדים הזוטרים. למעשה, פער השכר הממוצע בין המנהלים הבכירים לעובדים לא עולה על פי חמישה. וגם היחס הזה חייב להיות מובא לאישור בהצבעה בקרב העובדים. ביחס לתאגידים אחרים בעולם שמשלמים פי 200 ויותר למנהלים שלהם מאשר לעובדים הזוטרים, מדובר בסוג של מהפכה חשיבתית של ממש.

כשלא משקיעים בנכסים רעילים לא נזקקים לחילוץ

כדי להתקבל לתאגיד כחבר צריכים העובדים לרכוש בו מניה בשווי של 15 אלף יורו לאחר אישור קבלתם לתאגיד בהצבעה, וכך הם הופכים לבעלי מניות שווים בו. מלבדם אין עוד בעלי מניות בתאגיד. הבעלות היא כולה שלהם.

את המימון לרכישת המניה מעניק הבנק של מונדרגון, Caja Laboral, שמדורג בספרד על ידי כמה אנליסטים כמוסד הפיננסי החסון והטוב בספרד, שהבנקים שלה נאנקים תחת כובד המשבר. לבורל הוא לא בנק רגיל. הוא מעניק שירותים על פי קוד חברתי ומוסרי. כך, למשל, הוא לא מעניק הלוואות לפרויקטים שלא עומדים בקריטריונים סביבתיים מחמירים. הוא גם משקיע לא מעט בפרויקטים חברתיים שתורמים לחלוקת הון שוויונית יותר. לבורל הוא בנק שמדגים כיצד היה יכול בנק לפעול אחרת, ולא רק לטובת הגדלת שורת הרווח.

את ההתנהלות הזו הוא הדגים בין השאר במהלך המשבר של 2008, שעל פי פרסומי הבנק ואנליסטים שונים, לא השפיע כלל על ביצועיו, אולי הודות לעובדה שהוא לא השקיע בנכסים שהתבררו כרעילים. ואכן, בניגוד לבנקים האחרים בספרד הוא לא נזקק כלל לסיוע.

באופן מופלא, או אולי פשוט בגלל המדיניות שלו, בנק לבורל הצליח לשמור על עצמו נקי לחלוטין מכל ניירות הערך הרעילים שהציפו את העולם. הוא גם היה אחד הבנקים הראשונים בעולם שפתח לקהל את סניפיו, ומדובר ביותר מ־390 סניפים, בשעות הערב המוקדמות, הכל כדי לשפר את הגישה ואת השירות.