החיפזון מהשטן

כל מנהל השקעות מתחיל יודע שפעלתנות יתר בבורסה גורמת להפסדים בשוק ההון. גם כשמדובר באקטיביזם המוסדי, המבורך כשלעצמו, מהלכים קיצוניים ונמהרים עלולים לפגוע באינטרסים של מחזיקי האג"ח ולהביא לתוצאה ההפוכה מזאת שמייחלים לה המשקיעים. הסדר החוב הנרקם בקמור הוא דוגמה ומופת ליתרונות הכרוכים באקטיביזם המוסדי, אך גם לסכנות האורבות משימוש לא מידתי בכוח שניתן לנציגות מחזיקי האג"ח.

לידתו של הסדר החוב הנרקם בקמור, שזוכה לשבחים ממחזיקי האג"ח, היא בהתנגדות המשקיעים המוסדיים, ובראשם מגדל שוקי הון, למתווה האשראי בין קמור לבנק הפועלים.

המוסדיים גורסים שההבנות שהושגו בין קמור לבנק הפועלים מרעה את מצבם של מחזיקי האג"ח, בעוד שקמור טוענת שחתימת ההסכם עם הבנק היתה מאפשרת לה לעמוד בכל צרכיה התזרימיים ולפרוע את כל התחייבויותיה בתוך שנתיים מאותו מועד.

כך או אחרת, המוסדיים יוצאים כשידם על העליונה. ההסדר המונח על שולחנם, שנכתב על דעת בעל השליטה בקמור דני ברנר, כולל את כל האלמנטים שיש בהסדר חוב ראוי: בעל הבית מביא כסף מהבית, מחזיקי האג"ח מקבלים ביטחונות ותוספת ריבית ולא פחות חשוב - אין תספורת.

אמנם האקטיביזם שנקטו המוסדיים שירת את מחזיקי האג"ח, אלא שהמרחק בין הכתרת המהלך כהצלחה להכתרתו ככישלון קצר. נוסף על המערכה בין מחזיקי האג"ח של קמור לחברה, מאחורי הקלעים התנהל מאבק בין הנציגות ונאמני איגרות החוב, שני צדדים החולקים מטרה משותפת - הגנה על המשקיעים.

בעוד שהנציגות, בהובלת מגדל שוקי הון, נקטה קו תקיף ובלתי מתפשר שמשמעותו הגשת בקשת פירוק לקמור באופן מיידי, הנאמנים בחרו להשהות את הגשת הבקשה שעליה הוחלט באסיפת מחזיקי האג"ח כדי לאפשר למחזיקי האג"ח למצות את התהליך מול החברה.

המאבק בין מגדל לנאמנים הוביל אתמול לצעד חריג, כשאתמול דווח על הצבעה שיזמה מגדל כדי לפטר את הרמטיק ורזניק פז נבו, שתי חברות הנאמנות הגדולות בישראל. בדיעבד, הדיאלוג שהתאפשר הודות לעיכוב שנכפה על ידי הנאמנים מנע את פירוק החברה, ולמעשה שמר על האינטרסים של מחזיקי האג"ח.