נתניהו ישחט גם את הפרה הקדושה מכולן

הנושא הראשון הוא למעשה חזרה על רעיון דומה שהשמיע הנגיד לפני קצת יותר מחצי שנה, במפגש האביב של קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון. "מדיניות תקציבית אנטי־מחזורית עובדת", אמר פישר. מה שמסתתר מאחורי כתב חידה קצר זה הוא התיאוריה הכלכלית שלפיה יש להניח לכוחות השוק לפעול לתיקון כשלים שנוצרו. במקרה שלנו מדובר במצב שבו האטה בפעילות הכלכלית גורמת לירידה בגביית המסים, וכתוצאה מכך נרשמת עלייה בגירעון הממשלתי. המדיניות האנטי־מחזורית היא זו שבה הממשלה נוקטת למעשה מדיניות של שב ואל תעשה, ומניחה לגירעון להיות גדול מהמתוכנן. כתוצאה מכך הממשלה מזרימה למשק יותר כספים ממה שהיא סופגת באמצעות המסים, ובכך היא תורמת את חלקה בהנעת גלגלי המשק.

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל צילום: מיקי אלון

הממשלה הבאה יכולה לאמץ את ההחלטה על הכפלת יעד הגירעון ל־3%, שאותה קיבלה הממשלה היוצאת, ולהניח לו לגדול מעבר ליעד החריג שנקבע - נניח ב־0.5% נוספים. בדרך זו יוכל האוצר גם להימנע מהצורך להטיל מסים נוספים בהיקף של כ־5 מיליארד שקל, וגם לסייע למשק להיחלץ מההאטה שלפנינו.

"התקציב הוא רק חוק שאפשר לשנות"

לקראת סוף נאומו בכנס השמיע נגיד בנק ישראל דברים מפורשים יותר, והרחיב מעט את היריעה בנושא התקציב. "תחזית ההכנסות לשנת 2013 נמוכה מהנדרש", הסביר פישר, "והאוצר יצטרך לסגור לא רק פער של יותר מ־12 מיליארד שקל בהוצאות, אלא לגשר על פער גדול יותר בין סך ההוצאות להכנסות בתקציב. מה אם כן הם יעשו? מגבלת התקציב אינה חלק מחוקה, זהו חוק שאפשר לשנותו. זו דרך אחת ואפשר לשנות את החוק, אם כי אני מקווה שהם לא יעשו זאת. אם צריך לבחור בין הגדלת הגירעון לבין הגדלת ההוצאות, אני מעדיף להגדיל את ההוצאות ולא לתת לגירעון לגדול מעל לרמה של 3%. אם אי אפשר להקטין את רמת ההוצאות, עדיף לפעול באמצעות שינוי מגבלת ההוצאות, אף שמה שהייתי מעדיף זה עמידה במגבלת ההוצאות הנוכחית, עלייה מסוימת במסים וקיצוץ משמעותי וגדול יותר בהוצאות. אבל זה קשה מאוד לביצוע".

פישר לא מפזר סתם רעיונות באוויר

הממשלה והכנסת אישרו לפני שנתיים וחצי כלל תקציבי חדש לחישוב הגידול בהוצאות הממשלה. על פי שיטת החישוב החדשה, הגידול בהוצאות הממשלה יחושב מדי שנה על פי שלושה משתנים כלכליים: הגידול הממוצע בצמיחה בעשר השנים האחרונות, יעד היחס בין החוב לתוצר, והיחס בין החוב לתוצר בפועל.

השנה מאפשר כלל תקציבי זה להגדיל את התקציב ב־2.9%. בנוסף, האוצר רשאי להוסיף לעדכון תיקוני מחירים של 1.5%, כך שתקציב 2013 רשאי לגדול בכ־4.5%, שהם כ־13 מיליארד שקל. הבעיה היא שבשנתיים האחרונות קיבלה הממשלה על עצמה שורת התחייבויות בהיקפים עצומים, הנעים בין 25 ל־30 מיליארד שקל. כתוצאה מכך חייבת הממשלה לקצץ השנה בהוצאותיה לפחות 12 מיליארד שקל, הסכום שעליו פישר מדבר. וכל זאת, כאמור, ללא טיפול בבעיה שבצד ההכנסות בתקציב.

הנגיד הבהיר בנאומו שמה שרצוי מבחינתו אינו המצוי, אך השמיע לראשונה רעיון חדש להתמודדות עם בעיית החור העצום בתקציב כשהזכיר שהמגבלה היחידה היא רק חוק שאפשר לשנות.

במשרד האוצר טוענים שאת האפשרות לפרוץ את מסגרת התקציב ולהגדיל אותה מעבר לקבוע בחוק הקיים השמיע פישר על דעתו בלבד, מבלי שמישהו בצמרת המשרד דיבר איתו על כך. אבל פישר כבר הוכיח בעבר כי הוא לא נוהג לשחרר סתם כך מילים לחלל האוויר, ולכן סביר מאוד להניח שבנושא זה לא נאמרה עדיין המילה האחרונה.

המסקנה המתבקשת די ברורה: אחרי שבקיץ האחרון הפר נתניהו הבטחה מפורשת שלו והכפיל את יעד הגירעון ל־3%, לא תהיה לו כל בעיה לשחוט מיד אחרי הבחירות (בהנחה שהוא ירכיב את הממשלה הבאה) גם את הפרה הקדושה מכולן - מסגרת התקציב. שינוי הכלל התקציבי והגדלה מראש של צד ההוצאות יאפשרו לממשלה החדשה ולעומד בראשה לבצע קיצוץ קטן מהנדרש, ולהנמיך את התנגדות שותפיהם לקואליציה. והנקודה הכואבת היא שצעדים אלה יחייבו את הממשלה להכביד את נטל המסים. מכיוון שאי אפשר להעלות את שיעורי מס ההכנסה באמצע השנה, הפתרון הקל יהיה העלאה נוספת של המע"מ, ואת זה ירגיש כל אחד מאיתנו - ככל הנראה כבר בחודשים הקרובים.