מה הם מחביאים מאיתנו?

לכאורה מדובר בשקיפות מבורכת. ההגשה הכפולה - בתחילתה ובסופה של הקדנציה - תאפשר לחדי עין לגלות פערים שמקורם עלול לנבוע מפעולות המנוגדות לחוק, שכן לח"כים אסורה עבודה נוספת. ההכנסה המותרת היחידה מעבר לשכר הנאה (כ־38 אלף שקל ברוטו לח"כ) היא תגמולים ממכירת ספרים.

בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון בהשבעת הכנסת ה-19, אתמול בירושלים צילום: מיקי נעם אלון

למה לכאורה? כי עיון מדוקדק בתקנון מגלה שהח"כים עיקרו את ההצהרות מתוכן. לא רק שהן נותרות חסויות בכספת מפני הציבור, אלא שאיש - אף לא יו"ר הכנסת - איננו יכול לעיין בהן. בכל שלב.

למרבה האירוניה, רק על פי "בקשתו או הסכמתו של הח"כ המצהיר" תיחשף ההצהרה. השיניים היחידות מוקנות לבית המשפט שיכול לדרוש את גילויה, אך לשם כך דרוש אקדח מעשן שיתגלם בנתונים פליליים, ובמקרה זה ההצהרה תשמש רק לחשדות, וגם זאת בהנחה שהח"כ כתב בה דברי אמת. הכוח היחיד שמופקד בידי יו"ר הכנסת הוא לאשר את הארכת מועד ההגשה, או לדווח לוועדת האתיקה על אי־הגשה כדי שזו תוכל להפעיל סנקציות. הדבר משול לענישת שודד בנק על מהירות מופרזת במנוסתו והתעלמות ממה שהוא מסווה בתא המטען.

כך, הצהרות ההון נותרות בכספת כאבנים שאין להן הופכין. לציבור אין מושג על האינטרסים הנוספים של הח"כים או על האפשרות כי מהלכים חקיקתיים שבהם הם מעורבים משפיעים ישירות על נכסים שנמצאים בידיהם.

לכך יש להוסיף את העובדה שבכל זאת קיימת אפשרות להכנסה נוספת. התקנון, שעיצבו הח"כים עצמם, מאפשר להם להשקיע במניות, כמעט ללא הגבלה. ואין מי שיוודא כי הם לא מקדמים מהלכים שיניבו להם תגמול או מטרפדים מהלכים שימנעו מהם כזה. הפתרון המיטבי הוא לחשוף את ההצהרות בפני העין הציבורית. מבדיקת התנועה לחופש המידע עולה כי ישראל היא בין הבודדות במערב בהן ההצהרות נותרות בגדר סוד כמוס. במידה ומדובר בקפיצה מחשבתית גדולה מדי, ניתן בשלב ראשון להעביר אותן לקריאה בידי גוף נטרלי כמו מבקר המדינה.

מה הסיכוי שההצהרות ייחשפו? אם לשפוט מהכנסת הקודמת - קלוש. הצעות חוק שהוגשו בעניין טורפדו. מהלך תקשורתי ב־2009 שבו התבקשו ח"כים לחשוף את הונם הסתכם במעמד מביך שבו רק שישה ח"כים הצטרפו ליוזמה. ארבעה הודחו בבחירות. מעניין האם החדשים יצליחו במקומם.