לא בורחים מכאן כל כך מהר

פרופ' מנואל טרכטנברג, דיוני הוועדה לשינוי חברתי כלכלי, אוגוסט 2011

"כושר תחרותיות" - צמד המילים הזה משמש בשנים האחרונות כתירוץ הרשמי למדיניות הממשלתית שמאפשרת לחברות ענק ליהנות משיעורי מס נמוכים בישראל. מה שטוענים הסנגורים של מדיניות המיסוי, ובראשם ראש הממשלה, באמצעות צמד המילים הזה הוא שללא הטבות מס מפליגות תיהפך ישראל ממוקד עלייה לרגל לחברות רב־לאומיות למדינה שהרבה פחות אטרקטיבי לפעול בה וממנה. מי שרוצה לקחת את הטיעון הזה עוד צעד אחד קדימה יטען שלמדינה מבודדת גיאוגרפית, שסובלת מאיומים גיאופוליטיים, אין ברירה אלא לנקוט במדיניות מתגמלת כלפי חברות הענק שלה.

הרשו לי לחלוק על כך.

נתניהו וטרכטנברג. הסנגור של מדיניות המיסוי הנוכחית ומי שסבור כי המס צריך לגדול צילום: חיים צח

דיווחי החברות עצמן מעידים עד כמה הטיעון הזה לא מחזיק מים. אין שום סיבה שהחברות יברחו מישראל, פשוט משום שלא מחכה להן שום מדיניות מיסוי אטרקטיבית יותר במקום אחר בעולם. שיעורי המס הסטטוטוריים המינימליים במדינות המערביות, שפועלות בהן חברות כמו כיל, אורמת ופרוטרום, הם שיעורי המס המקסימליים בישראל - 25%. ולכן בדיוק כפי שטען טרכטנברג, אין שום סיבה שלא להעלות את מס החברות בעוד אחוז או שניים, לממן באופן הזה את הגירעון ולמנוע העלאות מס נוספות במסים ישירים או עקיפים על פרטים בכלל ועל מעמד הביניים בפרט.

ולא, אף חברה גדולה לא תברח מישראל אם מס החברות יעלה ל־27%, בין אם משום שהשקיעה כבר בתשתיות ובהכשרת עובדים ובין אם משום שלישראל יש לא מעט יתרונות תחרותיים כמו הון אנושי איכותי קדמה טכנולוגית ומערכת כלכלית יחסית יציבה. ישראל כבר מזמן לא צריכה להתאמץ כדי למשוך אליה חברות, בוודאי לא כאשר המציאות הכלכלית ושיעורי המס מעבר לים אינם יותר אטרקטיביים. או כמו שהגדיר זאת שלומי פריזט, הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים, בוועדת טרכטנברג: "לא ברור למה חברה... תברח לי מחר בבוקר".