מחפשים מדד שישקף גם את רמת החיים
התוצר אינו כולל את הכלכלה השחורה ואינו מודד אי שוויון. בעולם נעשים ניסיונות למצוא מדד חלופי
אבל זה החלק הפשוט יחסית. הדברים הנוספים שהתוצר אינו מודד מהותיים יותר. למשל, כיצד הצמיחה במשק מתחלקת בין העשירונים השונים או מה קורה לאי־השוויון. ומלבד זה, התוצר לא מודד איכות אלא כמות.
הדוגמה החביבה ביותר על כלכלנים היא דוגמת החלונות השבורים: אם יצרן חלונות מסוים ימכור חלונות ללקוחות, ובלילות ינפץ אותם רק כדי למכור להם חלונות חדשים, התוצר יגדל, אבל רמת החיים במשק לא באמת תעלה. בדיוק באותו אופן, האם הגדלה של היקף הטיפול הרפואי במכורים לסמים - שתגדיל את התוצר - באמת תשקף עלייה ברמת החיים? האם צריך לקדש את הצמיחה הכלכלית גם על חשבון הגדלת הפערים או פגיעה בסביבה? האם זו "צמיחה"?
"הצריכה הפרטית לנפש אמורה לשקף את רמת החיים ולא התוצר לנפש", אומר שמעוני. שנית, הוא טוען, הלמ"ס מפרסמת בחשבונות הלאומיים עוד הרבה מאוד נתונים מלבד התוצר, שאמורים להציג יחד את התמונה המלאה - מה ההשקעה הלאומית בחינוך, בבריאות, במחקר ופיתוח, בביטחון. בקרוב גם תתחיל הלמ"ס לפרסם את ההשקעה הלאומית בשירותי רווחה, כדי להרחיב עוד יותר את התמונה.
בעולם נעשים ניסיונות למצוא מדד חלופי לתוצר, שישקף טוב יותר את רמת החיים. בארגון ה־OECD עובדים מאז 2008 על מדד חלופי, בצוות שמובילים שלושה כלכלנים בולטים - ג'וזף שטיגליץ, אמרטיה סן וז'אן פול פיטוסי. העבודה הזו, שהמשרד להגנת הסביבה לוקח בה חלק מטעם ישראל, טרם הסתיימה וטרם הניבה מדד מגובש שיהווה חלופה מהותית.
"הבעיה היא שאנו מצפים ליותר מדי מהתוצר", אמר בעבר פרנסואה לקילר, לשעבר ראש חטיבת החשבונות הלאומיים ב־OECD, "בזמן שהוא תוכנן ועוצב למדוד דבר אחד בלבד - את רמת הייצור במשק מסוים".
