פינוי בינוי בפריפריה - הנזק שלפני התועלת

שר השיכון היוצא אריאל אטיאס ביקש להיטיב עם האוכלוסיות החלשות בפריפריה והרחיב את פרויקטי פינוי-בינוי גם לשכונות החלשות. עד אז הנהנים העיקריים של פרויקטי פינוי-בינוי היו תושבי השכונות החזקות, שכן בשכונות חזקות יכול היזם להחזיר את השקעתו.

את הבעיה הזו ניסה אטיאס לפתור ע"י הקצאת שטח ציבורי נוסף באזורים המוחלשים, ובכך להפוך את השקעת היזם לכדאית. לכאורה, נראה הדבר כפתרון מצוין לצמצום פערים בין האוכלוסיות המבוססות לחלשות וגם הזדמנות לטפל במצוקת הדיור בפריפריה.

בתכנון: פרויקט פינוי-בינוי בקטמונים בירושלים צילום: עמית שאבי

בפועל המצב יצר מצוקה חדשה בפריפריה. ברגע שנקבע כי השכונה נמצאת בתהליך של פינוי- בינוי הפסיקו הרשויות המקומיות לטפח ולהשקיע בשכונה. תושבי השכונות החלשות שרובם אינם יכולים להשקיע משאבים בסביבה המוזנחת שבה הם חיים, ואינם מסוגלים להילחם על זכויותיהם, מוצאים עכשיו כי שכונתם אינה זוכה לאותם שירותים עירוניים כבעבר. בעוד התושבים חולמים על מגדלים באוויר, על פני הקרקע גדלה ההזנחה הסביבתית.

סיוע לאוכלוסיות החלשות בפריפריה, ומאמץ למנוע את הידרדרות השכונות נעשה על ידי הקהילות המשימתיות. כיום קיימות 150 קהילות כאלה ברחבי הארץ - קבוצות של צעירים אשר החליטו ליצור שינוי בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל. הקהילות פועלות לפיתוח שירותים. דגש מיוחד ניתן לטיפוח הסביבה על ידי יזום פרויקטים יחד עם תושבי השכונות כמו: גינות קהילתיות, מרכזי קיימות שכונתית, ועוד. הקהילות המשימתיות מסייעות לתושבי

השכונות להפוך את השכונות למקום שאפשר וטוב לחיות בו.

על שר השיכון הנכנס, אורי אריאל, לחזק את השכונות בפריפריה ע"י תמיכה בקהילות צעירים משימתיות. פינוי-בינוי אינו פתרון שמסייע לפריפריה. הממשלה חייבת לפעול מתוך ראייה מערכתית וארוכת טווח בכל הקשור למדיניות הבינוי והשיכון. החלטות ממשלה בשנים האחרונות הביאו לפתרונות שרק מגדילים את הפערים בחברה הישראלית. על השר החדש להמשיך, לתמוך ולחזק את הקהילות המשימתיות כי הן הוכיחו שיש בכוחן להביא לשינוי משמעותי ארוך טווח בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל.

הכותבת היא מנכ"לית קרן שחף, שותפות של תורמים המממנים ומעודדים צעירים לעבור ולחיות בפריפריה