האוצר רוצה להחזיר את תוכנית ויסקונסין דרך חוק ההסדרים

במשרד האוצר מתכוונים להחזיר לחיים את תוכנית ויסקונסין באמצעות חוק ההסדרים - כך נודע ל"כלכליסט". ההצעה אינה כלולה כרגע בטיוטת חוק ההסדרים, אך באוצר מבקשים להשיבה לחוברת לאחר שיסוכמו פרטיה.

התוכנית פעלה במשך כחמש שנים, מ־2005 ועד 2010, והופסקה רק בהתערבות ועדת העבודה של הכנסת שביטלה את הזיכיון של החברות שהפעילו את התוכנית. למרות תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, התוכנית ספגה ביקורת ציבורית חריפה על פגיעתה לכאורה במשתתפים בה, והלחץ שהפעילו ארגונים חברתיים הוביל כנראה להחלטה על ביטולה.  

עתה, מנסים באוצר להכניס לחוק ההסדרים סעיף שיאפשר הוצאת מכרז לחברות פרטיות שיפעילו את התוכנית, אך במתכונת מרוככת ובפריסה ארצית. מהלך זה צפוי להיתקל בהתנגדות קשה בקרב חברי הכנסת, גם אלו מהקואליציה, כגון יו"ר ועדת העבודה של הכנסת ח"כ חיים כץ (ליכוד), שהיה מבין אלו שהביאו לביטול התוכנית לפני שלוש שנים.

התוכנית החלה לפעול באוגוסט 2005 בהוראה של שר האוצר דאז נתניהו ובהשראת תכניות דומות שהופעלו במדינת ויסקונסין בארה"ב, בבריטניה ובהולנד. הרעיון מאחורי התוכנית הוא כי רק חברות פרטיות יכולות להעביר כמויות גדולות של מובטלים, חלקם מובטלים זמן רב, מהסתמכות על קצבאות רווחה אל שוק העבודה. זאת מכיוון ששירות התעסוקה נתפס באוצר כגוף מסורבל וחסר שיניים מול מובטלים "כרוניים" או ככזה שעלות ההשמה של עובד בו היא גבוהה יותר לעומת חברה פרטית.

התוכנית זכתה לכינוי מהל"ב - מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה. החברות היו צריכות לספק שירותי הכשרה מקצועית, אוריינות מחשב וחיפוש עבודה, לתת תמיכה למובטלים ולמצוא להם מקומות עבודה. בתמורה, הן קיבלו מהמדינה תשלום על כל מובטל שמוצא עבודה, כך שסכום קצבת האבטלה שנחסך מהמדינה עובר לידי החברה. במילים פשוטות, חברות פרטיות החליפו את שירות התעסוקה הממשלתי.

חברות פרטיות קיבלו סמכות לשלול קצבאות

הרעיון זכה לתמיכה גורפת באוצר לכל אורכו, אך מחוץ לו החלה להישמע ביקורת קשה בתדירות הולכת וגדלה, שלוותה בעדויות של משתתפים, על ביטול קצבאות, פגיעה במובטלים, שיעורי הכשרה מקצועית שהיו סרי תוכן ועוד. בעקבות הביקורת החליט ב־2007 שר התמ"ת דאז אלי ישי לשנות את התוכנית ולהחליף את שמה ל"אורות לתעסוקה". השינוי היה בעיקר בסוג התמריצים שקיבלו החברות, כך שהמדינה תשלם להן רק לאחר שביצעו "השמה איכותית", כלומר שהמובטל עבד באותו מקום עבודה לפחות 3 חודשים.

שינוי נוסף בתוכנית קבע כי מובטלים בגילאי 45 ומעלה יוכלו לבחור אם להצטרף לתוכנית או להישאר באחריות שירות התעסוקה, כך שההשתתפות לא נכפתה עליהם כפי שנעשה עם המובטלים הצעירים יותר. בנוסף, שולמו מענקי התמדה בעבודה למובטלים בסך כולל של כ־12.1 מיליון שקל. השינויים הגדילו את ההוצאה על התוכנית מכ־200 מיליון שקל בשנה עד אז לכ־300 מיליון שקל. עם זאת, גם השינוי הזה לא עזר, ולמרות ניסיונות של שר התמ"ת ב־2010 בנימין בן אליעזר לשפר את הליקויים בתוכנית, החליטה לבסוף הכנסת לבטלה.

במשך כל שנותיה התוכנית הוגדרה כניסיונית ורוכזה ב־4 מוקדים בארץ - ירושלים, אשקלון, נצרת־נצרת עלית וחדרה־נתניה. מקבלי הבטחת הכנסה באותם מוקדים הופנו על ידי שירות התעסוקה אל החברות שהפעילו את התוכנית, ונדרשו להתייצב ולפעול על פי ההוראות שקיבלו מהן. לחברות אלו היתה גם הסמכות לשלול את קיצבת הבטחת ההכנסה במידה והמשתתף לא עמד בכללים או לא התייצב לשיעורים השונים שסיפקה התוכנית. סך הכל, עברו משירות התעסוקה אל 4 החברות כ־46,600 מקבלי הבטחת הכנסה, מהם כ־20 אלף מצאו עבודה. עם זאת, בדיקה של ארגונים חברתיים שהתנגדו לתוכנית טענה כי בפועל רק 13 אלף מובטלים, כלומר 28% מהמשתתפים בתוכנית, מצאו עבודה לטווח ארוך בשכר מעל למינימום.

אנדורן. מהוגות התוכנית

חברות ההשמה רשמו רווחים נאים מהתוכנית

אחת הביקורות העיקריות נגד התכניות היתה שאין סיבה לבצע הפרטה של שירות התעסוקה. ביקורת זו מקבלת משנה תוקף כשמשווים בין ההשקעה התקציבית בתוכנית לבין ההשקעה בשירות התעסוקה. התקציב השנתי של ויסקונסין עמד ב־2009 על 155 מיליון שקל לעומת 235 מיליון שקל בשירות התעסוקה, אך מספר המשתתפים ב־4 מפעילות התוכנית היה 9,144 בממוצע חודשי לעומת 197 אלף בממוצע בשירות התעסוקה.

אמנם עצם ההשוואה בין שני המסלולים היא קשה, שכן לשירות התעסוקה מגיעים גם אנשים שלא זקוקים לעזרה במציאת עבודה והשירות לא נדרש להשקיע בהם משאבים, אולם גם כשלוקחים זאת בחשבון קשה שלא להבחין בפערים. לכך יש להוסיף כי פקיד בודד באחת מחברות ויסקונסין היה אחראי על כ־50 דורשי עבודה, בעוד בשירות התעסוקה מדובר היה בכ־420 - פער של 8.5.

מי שנחשבה לאחת ההוגות והמבצעות של תוכנית ויסקונסין כאשר החלה לפעול ב־2005 היא לא אחרת מאשר מנכ"לית

האוצר החדשה, יעל אנדורן, שהיתה אז בכירה באגף התקציבים של המשרד. בנוסף לאנדורן, תומך נלהב של תוכנית ויסקונסין הוא פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה. קנדל גם היה מעורב באופן אישי בניסיון ללחוץ על חברי הכנסת ב־2010 לאשר את המשך התוכנית ואף הרחבתה. תמיכה מסויימת לתוכנית יש גם במשרד התמ"ת, שב־2011 ניסה שלום שמחון, שר התמ"ת דאז, להחזיר את התוכנית אך המהלך לא יצא אל הפועל.

באוצר מבינים כי על מנת להחיות את התוכנית, הם זקוקים לתמיכה ציבורית, לכן נראה כי הם ירצו להחזיר אותה בגרסה מרוככת מעט, אם כי עוד לא הוחלט מה בדיוק היא תכלול. אפשרות אחת היא למנוע מחברות ההשמה את האפשרות לשלול את הקצבה ממקבל הבטחת הכנסה שמסרב להשתתף בתוכנית. כך, בכל מרכז יישב נציג של שירות התעסוקה או הביטוח הלאומי שרק לו תהיה הסמכות לשלילת קצבה. אפשרות נוספת היא לאפשר לארגונים ללא כוונת רווח, כגון עמותות, לתפעל גם כן את מרכזי התוכנית. שאלה נוספת ששואלים אנשי האוצר היא אם לחייב את מקבלי הבטחת ההכנסה להתייצב בתוכנית בכפייה כפי שנעשה בעבר למובטלים עד גיל 45, או לתת להם תמריצים להתנדב לעבור לתוכנית.