ליברמן העיד: מידרתי את אילון, מדליף אובססיבי

ליברמן העיד: "כל האירוע הזה לקח בין שלוש לחמש דקות, כולל כניסה לחדר, כמה דברי נימוסין, הקשבה לטלוויזיה והאירוע עצמו. בן אריה אמר שהוא רוצה לדבר אתי ביחידות, נכנסנו לחדר, הוא נתן לי מעטפה עם פתק בפנים ואמר, 'תסתכל בבקשה מה כתוב שם'. זה לא אירוע שיזמתי או הייתי מוכן אליו". הוא הוסיף: "אתה לוקח משהו כתוב בכתב יד וקורא, ואתה לא מבין מה קרה פה. אני רואה 'מדינת ישראל חיקור דין ליברמן' - באותו רגע זה כרעם ביום בהיר, כל מה שאתה עושה אתה עושה אינסטינקטיבית, אתה לא מתחיל לחשב מהלכים".

לדבריו, "לקחתי את הפתק, הורדתי לשירותים, אמרתי, 'הכול שטויות זה פשוט לא מעניין, תודה', ואחרי דקה יצאנו. לא יכולתי להתעמק במה שכתוב שם. ברגע שראיתי שכתוב 'חיקור דין מדינת ישראל ליברמן', זה כבר לא עניין, אינסטינקטיבית חשבתי שיש בזה פוטנציאל נזק".

אביגדור ליברמן צילום: שאול גולן

 בחקירה הנגדית טען ליברמן: "אתה לוקח, קורע, זורק לשירותים, מוריד את המים. וידוא הריגה". נציגי הפרקליטות טענו: "הבנת שזו לא רכילות אלא שמדובר במידע מתוך חיקור דין רשמי", וליברמן השיב: "אני מבין שזה שטויות וטוען שזה שטויות, כי לא היה לי חשבון בבלארוס. חששתי שמייחסים לי שיבוש הליכים, וזה מה שקרה".

ליברמן העיד כי היה בטוח שמקור ההדלפה של בן אריה היה מקורות בלארוסים ובשום פנים לא בקשה רשמית של מדינת ישראל: "גם בחקירה לא אמרו לי שזה מתוך בקשה רשמית, למדתי זאת רק בעיתונות". הוא נשאל מה ידע על חיקור הדין, והשיב כי לא ידע מעבר למה שנודע בציבור, "שזה עובר בין המשטרה למשטרה או בין משרד המשפטים למשרד המשפטים. רק מקריאת העיתונים הבנתי את ההליך".

ליברמן קבל על שנים של חקירות והדלפות לטענתו מצד המשטרה, וטען כי רק בשל מנגנון שהוא פיתח "אני עומד כאן ולא קיבלתי התקף לב". הוא נשאל כיצד התייחס לעניין הפתק באותו יום והשיב: "מבחינתי העניין חלף עם הרוח, הרגשתי מצוברח כי מישהו בא ועושה לך שירות דוב. אבל זה לא משהו שהיה צריך להטריד אותי, כל האירוע היה 3-4 דקות ברוטו". עוד סיפר: "מעולם לא שוחחנו לאחר מכן על העניין, לא דיברנו, לא במסרים טלפתיים, ולא בסמסים. זה שירות דוב קלאסי. אני מניח שכוונותיו היו טובות". 

האם תפס את העניין כעבירה? ליברמן השיב: "אני לא שופט ולא יכול לשפוט. תפסתי את זה כמעשה אידיוטי שיכול רק להזיק. בעדות שנתן בעניין היועץ המשפטי למשרד החוץ 40 שנה, הוא אמר שזה אולי פלילי. אז אני יכול לדעת?"

ליברמן עומת בבית המשפט עם עדותו של סגנו לשעבר דני אילון, שלפיה ליברמן הורה לו למנות את השגריר בן אריה: "זה לא היה ולא נברא. ספרתי בפרוטוקול של בית המשפט כמה פעמים אילון אמר שהוא אזרח שומר חוק - תשע פעמים. כל הסיפור של בן אריה יצא ברעש גדול במרס 2010. אבל עד דצמבר 2012, כשאילון מוצא עצמו מחוץ לרשימת ישראל ביתנו לכנסת, הוא לא דיבר מעולם. אדם שומר חוק? היו לו שנתיים וחצי לבוא ולספר. רק אחרי שעף מרשימת ישראל ביתנו הוא נזכר שהיה מקרה כזה".

הוא הוסיף: "לא הייתה מעולם שום שיחה עם דני אילון בארבע עיניים על שום מינוי, לא רק על בן-אריה. לא הייתה שום הוראה ולחץ לא עליו ולא על אף אחד אחר. לא היו שום שיחות עם אף אחד מחברי הוועדה על מינוי בן אריה. כל ועדות המינויים, רוב האנשים שישבו שם אני גם לא יודע מי הם".

דני איילון צילום: שייקה איתן

ליברמן נשאל אם מינה את אילון ליו"ר וועדת מינויים כי היה איש אמונו, והשיב: "אילון מעולם לא היה איש אמון שלי. לא הצעתי לו פעם אחת לשבת במסעדה, הוא מעולם לא ביקר בביתי. לא היינו מתקשרים הביתה אחד לשני". הוא נשאל אם כפה אי פעם מינוי על אילון. "לא הוריתי, לא כפיתי. כשהיו לו הערות והוא היה אומר, 'הבחור הזה פחות מתאים לתפקיד', הייתי מקבל את זה", השיב.

"אילון רודף תקשורת אובססיבי"

על יחסיו עם אילון אמר: "לפעמים אתה לא מבין אם בן-אדם קשור לכדור הארץ או לא. הוא משמיץ אותי במשטרה, אוסף חומרים, ואז אומר, 'יש לי איתו יחסים טובים'. יש אנשים שאני לא מצליח להבין את טיבם. הוא יוזם כל מיני חקירות והדלפות והשמצות נגדי. זה אופייני לבני אדם. הרי לפני שהוא עף מרשימת ישראל ביתנו, הוא מספר שליברמן הוא שר החוץ הכי טוב, פוטנציאל להיות ראש ממשלה, משבח אותי. וברגע שהוא מחוץ לרשימה - תפנית של 180 מעלות בן לילה". הדברים האלה מאפיינים את האיש אבל אין להם קשר לעובדות ולנסיבות".

עוד אמר: "מדובר באדם רודף תקשורת אובססיבי. נתתי הוראה במשרד למדר אותו מכל חומר סודי, כי כל חומר כזה היה מוצא את דרכו לתקשורת".

בן אריה - "מינוי מקצועי"

לגבי מינויו של בן אריה סיפר כי ראה בו מועמד יחידי שמתאים: "באותה תקופה היו רק שני אנשים ששלטו בשפה הרוסית, ברמה רשמית שאתה רוצה לקרוא חומר אנליטי מודיעיני בשפת המקור ולהבין - בן אריה ואני. לכן זה היה מאוד טבעי". ליברמן טען כי למינוי לא היה קשר למקרה הפתק: "זה לא ישב לי בתודעה, שמתי את זה בבוידעם, זה לא היה שיקול".

בנוגע למעורבות במינוי בן אריה לתפקיד השגריר בלטביה, העיד: "פשוט לא הייתה. הוא תפס אותי במעבר מחדר הישיבות לחדרי בפרוזדור, ואמר, 'אני רוצה להגיש מועמדות לסנט פטרסבורג או ריגה'. הוא שאל אם אני יודע מתי נפתחת המועמדות בפטרסבורג, אמרתי לו - אני לא יודע מתי. אז הוא אמר לי 'כנראה שאגיש לריגה'. אמרתי בבקשה. הוא לא ביקש שום עזרה. לא המלצה ושום דבר. אני חושב שהוא פנה אליי מנימוסים בסיסיים. אדם עבד במטה המדיני ורוצה לעבור".

בחקירה הנגדית ליברמן עומת עם דברים שאמר במשטרה, לפיהם כינה את בן אריה "אדיוט" והשיב "לא במובן שבן-אדם אנאלפבית. הוא עשה מעשה שטות. ראיתי פעם את מסי מפספס משני מטר, והוא הרי השחקן הכי טוב בעולם. אבל אמרתי, 'איזה אידיוט', איך הוא מפספס כדור כזה. בן-אדם עושה שטויות שאף אדם לא ביקש ממנו, רק יכול להזיק. אז במובן הזה - אידיוט".

את ליברמן מייצגים בבית המשפט עורכי הדין יעקב וינרוט, גיורא אדרת, ירון קוסטליץ, נתי שמחוני ועודד גזית. את פרקליטות המדינה מייצגים עורכת הדין מיכל סבל-דראל, סגנית מנהלת המחלקה הכלכלית, ועורך הדין ערן זלר, בכיר במחלקה.