גורל משאבי הגז חייב לעבור לציבור

הציבור חייב להכריע על גורל משאבי הגז, לפני שיהיה מאוחר מדי. השבועיים הקרובים קריטיים לעתיד המדינה. אי אפשר להשאיר החלטה כל כך גורלית להמלצתו של שאול צמח ולהצבעה של נבחרי ציבור. אז הנה ארבע סיבות לקיים משאל עם על יצוא הגז:

1. הגז הוא שלנו – למתבונן מהצד נדמה שחברות הגז קנו את הגז כמו שקונים סוכריה במכולת. כל עוד המדינה קיימת, משאבי הטבע הם ציבוריים. כלומר ים המלח, הכבישים, החופים, האדמות והעצים בשטח הציבורי, המעיינות, הגז הטבעי וכל מה שנמצא מחוץ למרחב הפרטי. מה כן שייך לחברות הגז? הרישיון לקדוח, לשאוב ולמכור את הגז בתמורה לתמלוגים (נמוכים מאוד, אגב, יחסית למדינות המערב). בסופו של דבר, אנחנו, כלומר אזרחי ישראל, חייבים להחליט מה לעשות באוצר הטבע שהתגלה – האם לייצא את הגז ובאיזו כמות, או להשאיר אותו בישראל לטובתנו. בכל מקרה חברות הגז ירוויחו.

קידוח תמר (ארכיון) צילום: אלבטרוס

2. הר אוורסט של כסף – "הענקת 100 שקל מקומה הוא בתחום המינהל. הענקת 100 מיליון שקח היא בתחום המחוקק" (השופט לשעבר מישאל חשין). אם מדברים על מאות מיליארדים זה כבר עניין לציבור כולו. קשה לתאר את הסכום העצום הזה שהמדינה עלולה להפסיד בגלל יצוא הגז. כשמדובר בסכום כזה משמעותי, אין סיבה להשאיר אותה רק למחוקק או לשר האנרגיה. מדובר על אנרגיה ל-50 השנים הבאות. הנינים שלנו יוכלו להנות מהגז שהתברכנו בו. אסור להשאיר החלטה כל כך גורלית בידיים של אנשים שהוסמכו לארבע שנות כהונה.

3. קשרי הון-שלטון – זה כבר לא סוד ולא קונספירציה. נבחרי ציבור מוטים בהחלטותיהם. גם ועדות ציבוריות ומקצועיות מוטות לא מעט. נשים בצד את המעטפות עם הכסף, ואת האינטרסים האישיים של פוליטיקאים קטנים. נפרגן לרגע ונצא מהנחה שפוליטיקאים רואים רק את טובת הציבור. בכל זאת, מושקעים מיליוני שקלים בלוביסטים שישכנעו חברי כנסת לייצא את הגז, חברות הגז מאיימות על נבחרי ציבור בהפסקת הקידוח, והכוח העצום הזה דורס את האינטרס הציבורי בדרך להצבעתו של נבחר ציבור. לנו אין לוביסט, אין לנו מה לספר, אין לנו שיחת מסדרון עם שר האנרגיה ובטח לא את מספר הטלפון של ראש הממשלה. משאל עם מבודד את האינטרס של הטייקון או קבוצות האינטרס, ומשאיר את ההחלטה זכה וטהורה.

4. אין לנו חברים עם גז – אנחנו יודעים שבמזרח התיכון אין לנו כל כך חברים. אספקת הגז ממצרים הופסקה. אנחנו גם יודעים שיקר מאוד לייבא גז. זו ההזדמנות שלנו לקבל עצמאות אנרגטית ולא להיות תלויים בכל העולם. זה סל הביטחון הכלכלי שלנו, בדיוק כמו שחיל האוויר הוא סל הביטחון ההישרדותי. אינטרס צר, כלכלי או פוליטי, בד"כ מנוגד להחלטות אסטרטגיות.

מה לגבי הטיעונים שכנגד?

1. תשובה השקיע כסף, שירוויח – רוב הכסף שיצחק תשובה השקיע בקידוחים הוא מפנסיות ואג"ח שגייס מהציבור. אגב, לא מזמן הוא גם קיבל תספורת נאה. כלומר יש לו סיכוי להכניס לכיסו סכומי כסף נאים, ויש לו סיכון להפסיד את הכסף של הציבור. אם יש כאן מישהו שיודע בדיוק מה עושה הפנסיה שלו – שיקום. אבל אנחנו כן יודעים שהקידוח נעשה בעזרת כספי ציבור.

2. אנחנו רק נרוויח מייצוא הגז – ראשית, חשוב להבהיר שהמדינה לא תרוויח יותר על כל מ"ק גז שייוצא לחו"ל. שנית, יש מי שטוען שלא יהיה ערך לגז משנת 2030, שיפותחו מקורות אנרגיה חדשים. לכן טוענים שאין צורך בעתודות גז, אין מה לדאוג לעתיד. באותה דרך מחשבה, אם נחשוב שעוד שלושים שנים יהיה שלום, אז לא יהיה צריך צבא? עזבו רגע, בואו נגיד שאולי הטיעון הזה נכון ואולי לא. נהדר, אז זה שיקול שכל אזרח יכול לקחת כאשר הוא מצביע במשאל עם. בואו ניקח אחריות על ההחלטה הזו ביחד, נשקול את הסיכונים והסיכויים לטובת כולנו ונחליט לכמה שנים אנחנו זקוקים לביטחון אנרגטי.

3. האזרח הממוצע לא מבין באנרגיה – האזרח הממוצע גם לא מבין בביטחון פנים, במיסוי, בזיהום הסביבה, בגרעין האיראני ועוד. אבל אנחנו בוחרים מפלגה עם אג'נדה מפורטת, עם דעות, עם התחייבות. לא כל אחד מבין את כל המצע של מפלגתו, אבל כל אחד מכיר את רוח פעולתה והשפעתה.

4. חבל על הכסף שיושקע במשאל – אם יהיו אפילו ארבעה משאלי עם עד שהחלטה תעבור, זה עדיין יהיה קמצוץ קטנטן ומיקרוסקופי ממה שהמדינה תרוויח בטווח הארוך מהגז.

אם נשאיר את ההחלטה הקריטית הזו לשר האנרגיה סילבן שלום, זו תהיה עוד החלטה פוליטית שלא תשרת את טובת כלל הציבור. לעומת זאת, משאל עם יחזק את הדמוקרטיה בחברה שלנו.

הכותב הוא פעיל במאבק נגד יצוא הגז