אין צמיחה בלי אשראי

מימון באמצעות האשראי הוא הדם והחמצן לגוף החי של המשק. אם נמשיך בתיאור הציורי הזה, אז בתקופה האחרונה מזהים בבירור שצינור החמצן הזה הולך ונסגר בהדרגה, מה שלא מבטיח איכות חיים טובה למשק הישראלי.

צמיחה כלכלית במשק מודרני מבוססת על אספקת אשראי סדירה למשק ובמיוחד לסקטור העסקי. אם בוחנים את הנתונים ההיסטוריים מזהים קשר ברור בין גידול באשראי לצמיחה במשק הישראלי. אולם, במהלך התקופה האחרונה, ניכרת תופעה של עצירה או אף נסיגה בגידול האשראי לסקטור העסקי.

למשבר שהתחדש בעולם בשנתיים האחרונות היה תפקיד בתהליך זה, אבל לא רק. שני ספקי האשראי למגזר העסקי, המשקיעים המוסדיים והבנקים, לחצו בו זמנית על דוושת בלמי האשראי. הבנקים פשוט האיצו את התהליך של הקטנת האשראי למגזר העסקי שכבר היה קיים במערכת הבנקאית בשנים האחרונות. האשראי למגזר העסקי פחות רווחי, יותר מסוכן ונתון ליותר פיקוח רגולטורי. לפיקוח של הרגולטור התווספה לאחרונה גם ביקורת ציבורית שאינה מוסיפה תיאבון לבנקים להגדיל את האשראי העסקי.

אם לבנקים יש שימושים אחרים לכספם מלבד המגזר העסקי והם מגדילים את האשראי למגזרים אחרים כגון למשכנתאות, למשקיעים המוסדיים האופציות בישראלדי מצומצמות. גם הם הורידו בתקופה האחרונה היצע של האשראי למגזר העסקי, כאשר הירידה בכמות האשראי הניתן באמצעות שוק האג"ח הייתה גדולה יותר מכמות ההלוואות שנתנו המוסדיים ישירות לחברות.

בכלל, האופציה של שוק ההון המקומי כזירת תיווך בין כספי החוסכים לבין החברות הזקוקות למימון - בקושי מתפקדת. הבורסה בתל אביב נראית כמקום שכולם רוצים לברוח ממנו. חברות רבות בוחרות למחוק את רישומן למסחר וגם המשקיעים מעדיפים להתרחק. על כל שקל שנכנס לחסכון הפנסיוני בשנים האחרונות כשני שקלים יצאו להשקעות מחוץ לישראל. על פי ההערכה, מתחילת שנת 2012 משקיעים מוסדיים משכו כ-15 מיליארד שקלים מהשקעות במגזר העסקי המקומי.

אסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה צילום: בלומברג

שוק המניות נראה כמו חולה שמצבו מחמיר מיום ליום. לראיה, הנפקות מניות בבורסת תל אביב בכל אחת מהשנים 2011-2013 היו נמוכות אפילו מההנפקות שהיו בשנת 2009 ובכלל מדובר בסכומים יחסית זניחים של פחות מ-5 מיליארד שקל בשנה בממוצע. מדד המניות תל אביב 100 השיג מתחילת שנת 2012 תשואה נמוכה בכ- 11% לעומת המדד MSCI World. אי אפשר להאשים בכך את המשבר. המשבר מורגש בכלכלה הישראלית עד עתה הרבה פחות מאשר במקומות האחרים בעולם ולמרות זאת, הכסף בורח מכאן. גם המצב הביטחוני שלא הייתה בו החרפה משמעותית בתקופה זו, אינו יכול להסביר את הנחיתות של שוק המקומי.

הבעיה אינה מסתכמת רק במחסור במקורות המימון למגזר העסקי. גם הציבור הרחב נפגע בצורה קשה מהתדלדלות הבורסה המקומית. לדוגמה, אילו מדד המניות בישראל היה משיג מתחילת שנת 2012 את אותה התשואה כמו מדד המניות העולמי, שווי של החזקות הציבור במניות הישראליות, ללא החזקות של בעלי עניין שלא זוכים לאהדה לאחרונה וללא מניית טבע ופריגו הענקיות שפחות מושפעות מהמתרחש במשק, היה גבוה בכ-18 מיליארד שקל לעומת השווי הנוכחי. סכום זה יותר גדול מכל גזירות שמתכננת להטיל הממשלה על הציבור שכוללות העלאת מסים וביטול קצבאות. העלאת שווי החיסכון של הציבור היה יכול לתרום גם לגידול בצריכה ולצמיחה במשק.

קיפאון באשראי למגזר העסקי, כאשר גם גיוסי ההון לא זמינים כל כך, עלול להקשות גם על יישום של החלטות בתחום טיפול בריכוזיות שנתקבלו בשבוע שעבר על ידי ועדת הכספים. קיפול הפירמידות ידרוש מימון לבעלים החדשים או הישנים.

קובעי המדיניות צריכים לטפל בבעיה זו בדחיפות וביסודיות. פתרונות קוסמטיים כמו הארכת שעות המסחר בבורסה לא ישנו את המצב, כי הן לא נוגעות בבעיה האמיתית. בהירות רגולטורית בענפים שונים וקביעת כללי משחק ברורים ומעודדים לפעילות החברות שלא ישתנו מדי חודשיים, יכולים לסייע בפתיחת חמצן המימון הנדרש למגזר העסקי הישראלי.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של בית ההשקעות מיטב דש.