"בתוך שנתיים יפן תיאלץ למחוק 80% מהחוב שלה. הפיצוץ יורגש מסביב לעולם"

"כשמסתכלים על ההיסטוריה העולמית", פותח מנהל קרן הגידור האמריקאי קייל באס את השיחה, "מגלים שרוב המלחמות אירעו בגלל גורמים כלכליים. כשאתה מגיע למצב שבו יש לך כלכלות גדולות שלא יכולות להחזיר חובות, תוצר הלוואי הטבעי של חוסר היציבות הכלכלי הוא חוסר יציבות חברתי. זה משהו שמאוד לא הייתי רוצה לראות. כולנו תושבי הכוכב הזה, אני רוצה שאנשים יצליחו, אני רוצה שיהיה טוב בעולם, אני רוצה הרמוניה. אני לא בן אדם שרוצה מלחמה משום סוג שהוא, אבל אם משלמים לך כדי לחשוב באופן ביקורתי וכדי להיות נאמן זהיר לכספי הלקוחות שלך - אז אתה חייב להודות שהמציאות שונה מאוד מהעולם שאנחנו שואפים אליו. אם הניתוח שלי לגבי ההשלכות הכלכליות והפיננסיות של מה שקורה עכשיו בעולם מדויק, אז מבחינה לוגית המסקנה היא שעומד להיות קונפליקט חברתי אמיתי. אני לא מנסה להיות נביא זעם, אני רק אומר שעשר השנים הבאות יהיו קשות משהיו עשר השנים הקודמות. זה כל מה שאני אומר".

קייל באס מרצה במאי השנה בניו יורק. "אני לא מנסה להיות נביא זעם, אני רק אומר שעשר השנים הבאות יהיו קשות משהיו עשר השנים הקודמות. זה כל מה שאני אומר" צילום: רויטרס

עבור הרבה אנשים עשר השנים הקודמות לא היו טובות במיוחד.

"זה נכון, אבל בהרבה מהשווקים המפותחים מדדי המניות רושמים שיאים של כל הזמנים, העשירים הופכים לעשירים יותר, והרוח הכללית היא שהעולם בסדר גמור. אנשים אומרים: 'נכון, היה לנו משבר פיננסי וכמה מהמורות בדרך, אבל לוקח למשברים כאלה חמש עד עשר שנים לעבור, זה כל הסיפור'. במציאות, בעיית החובות של העולם רק הפכה לגרועה יותר. תחשוב על זה: היחס הכולל בין החוב לתוצר העולמי הגיע ל־360%. מעולם לא היינו קרובים ליחס כזה. אין שום הקשר היסטורי למה שעומד לקרות, אין שום מדריך. אתה ואני, בתור משתתפים בשוק העולמי, צריכים להחליט בעצמנו מה עומד לקרות, בהינתן העובדה שאנחנו עדים לניסוי הפיננסי הגדול ביותר שנערך אי פעם על ידי בנקים מרכזיים. ובתור משתתפים, אסור שהעצים יסתירו לנו את היער. אנחנו חייבים להסתכל על היער".

זו לא הפעם הראשונה שבאס (43) מסתכל על היער ורואה שחורות. בפעם שעברה, ב־2006, נקודת המבט הביקורתית שלו הביאה אותו למסקנה שבועת נדל"ן אימתנית מתפתחת בארצות הברית. חמוש במסקנה הזאת הוא הקים את היימן קפיטל, קרן גידור קטנה שבימיה הראשונים ניהלה 33 מיליון דולר, פרוטות במונחי התעשייה. בתוך שנתיים כל נבואות הזעם של באס לגבי בועת הסאב־פריים התגשמו, הקרן הרוויחה 500 מיליון דולר, ובאס הפך לעשיר מופלג ולמשקיע מפורסם.

איך זיהית את בועת הנדל"ן?

"זה היה קל יחסית לראות. אם אתה בוחן את נתוני המכירות בשוק הדיור בארצות הברית ב־50 השנים האחרונות, אתה רואה מתאם כמעט מוחלט בין ההכנסות למחירי הדיור. שני הקווים היו מקבילים זה לזה וצמחו ב־1.5% בשנה. אחרי התפוצצות בועת הדוט.קום נגיד הבנק המרכזי של ארצות הברית אלן גרינספאן החליף את בועת הדוט.קום בבועת דיור. בועת הנדל"ן היתה סימפטום של מדיניות מוניטרית גרועה. תחשוב מה גרינספאן עשה: הוא ניצב בפני קריסה כלכלית אפית אחרי התפוצצות בועת הדוט.קום, ירידה דרסטית בהכנסות ממסים ומיתון, אז הוא החליט להחליף את בועת הדוט.קום בגאות בדיור, ובהמשך העביר את הבעיה למחליפו בן ברננקי. גרינספאן הוריד את הריבית בארצות הברית לרמה חסרת תקדים של 1%, והשאיר אותה ברמות נמוכות מדי עד 2004. בזמן הזה וול סטריט בנתה מכונה למכשירי אשראי מובנים, שהביאה לכך שב־2003–2007 מחירי הבתים עלו ב־7%–8% בשנה, בזמן שההכנסה עלתה רק ב־1% בשנה. כך נוצר פער, וכדי שהפער הזה ייסגר ההכנסה החציונית היתה אמורה לזנק בכ־50%, או שמחירי הדיור היו צריכים לרדת ב־35%.

בן ברננקי. "הצהיר בפני הקונגרס ששוק הסאב־פריים 'בשליטה'" צילום: איי פי

"מובן שאת כל זה קל יותר לראות בדיעבד. אבל כשאתה מסתכל על מה שראינו בשיא בועת הסאב־פריים בארצות הברית, אתה מגלה שכדי לקנות בית במחיר חציוני נדרשו 6.5 שנות הכנסה חציונית. אגב, איך המצב בישראל?".

בישראל נדרשות כיום 135 משכורות בממוצע כדי לקנות דירה (כ־11 שנה). הנתון החציוני קצת פחות עדכני, וב־2010 הוא עמד על 183 משכורות, כלומר 15 ורבע שנה.

"אתה צוחק עליי! זה לחלוטין לא בר קיימא. בארצות הברית, בשיא הבועה, הגענו ליחס של 6.5–6 שנות עבודה לבית. היחס בר הקיימא הוא בין 3.5 ל־4 שנות עבודה לבית, וזה באמת היה המצב במשך זמן מאוד מאוד ארוך. יותר מ־10 שנות עבודה לבית הן לא משהו שיכול להתקיים לאורך זמן".

"מייקל לואיס יוצר דמויות"

באס הוא חריג בנוף מנהלי קרנות הגידור האמריקאים, אלה שחיים ברובם על הציר המוזהב שבין גורדי השחקים של מנהטן לאחוזות של גריניץ', קונטיקט, וקיים סיכוי לא רע שנפגשו עוד על מדרגות בית הספר למינהל עסקים בהרווארד. באס, לעומת זאת, למד בעזרת מלגת ספורטאי (קפיצה למים) באוניברסיטה הנוצרית בפורט וורת', טקסס. את רוב הקריירה המקצועית שלו עשה בדאלאס הסמוכה, בסניפים המקומיים של בנק ההשקעות בר סטרנס וענקית ההשקעות לג־מייסון. גם אחרי ההצלחה באס נשאר בטקסס (קרן הגידור שלו ממוקמת בפורט וורת'), אבל כיום הוא ידוע גם הרבה מעבר לגבולות המדינה. למעמד של משקיע סופרסטאר הוא זינק בעקבות הפרק עליו ברב־המכר של העיתונאי והסופר מייקל לואיס, "בומרנג", שמתעד את משבר החובות באירופה.

אלן גרינספאן. "החליף את בועת הדוט.קום בבועת דיור" צילום: בלומברג

הספר של לואיס נפתח ברשמיו מביקור שערך בשלהי 2008 במשרדו של באס. לואיס בא לשאול את באס על ההימור שלו נגד שוק הדיור, אבל באס רצה דווקא לדבר על משבר חובות ענק שמאיים על העולם. "חלק אחד בי נסחף עם הטיעונים שלו, והתחיל לדאוג שהעולם עומד להתמוטט", כותב לואיס. "חלק אחר חשד שיכול להיות שהוא מטורף". כשלואיס שואל את באס במה להשקיע, לנוכח הניתוח האפוקליפטי שלו, באס עונה "רובים וזהב", שולף לבנת זהב מהמגירה, ומטיח אותה על השולחן המשרדי שלו. ב־2011 לואיס שב למשרדו של באס, וגילה שהוא משקיע גם במטבעות של 5 סנט, ששווי המתכת בהם עמד אז על 6.8 סנט. באס קנה 20 מיליון מטבעות כאלה כהשקעה. את הביקור בטקסס חתם לואיס בחוות הענק של באס, שם הם ירו בצוותא ברובה צלפים אל תוך הלילה.

"אני לא מרוצה מהאופן שבו אני מוצג בספר", אומר באס כשאני שואל אותו על כך. "מייקל לואיס הוא כותב מוכשר, בגלל זה הסכמתי לפגוש אותו. הוא בא למשרד שלי ושאל אותי על מה אני עובד. אמרתי לו שנראה לי שהנכסים הפרטיים הגרועים עוברים למאזן הציבורי, ואני לא בטוח אם חלק מהמאזנים הציבוריים יוכלו לעמוד בזה. הוא עזב את המשרד שלי כשהוא חושב שאני משוגע. ב־2011 הוא חזר אליי ואמר: 'אלוהים אדירים! אתה צודק, על אילו מדינות אתה מסתכל?'. עניתי לו שאני מסתכל על איסלנד, אירלנד ויוון. הוא שאל אותי מה לעשות ואמרתי לו: 'אתה צריך לנסוע לשם', וזה מה שהוא עשה.

"הוא אף פעם לא אמר לי שהוא עומד לכלול אותי בספר שלו, ונתתי לו הרים של אינפורמציה. למען האמת, הוא אפילו לא התקשר אליי כדי לוודא את העובדות. למשל, אני לא נוהג בהאמר כמו שהוא טען בספר, אלא בטנדר של פורד. הוא אוהב ליצור דמויות ולהשתמש בהן כדי למכור ספרים, והגזמה היא מה שמוכר. התקשרתי אליו ושאלתי אותו: 'מייקל, איפה כל המידע שנתתי לך? איפה כל השעות שביליתי איתך כדי להסביר לך בפירוט מה קורה?'. אמרתי לו שמה שהוא עשה אפילו לא מספר את הסיפור האמיתי".

סוחר על רקע מסכים המראים את הירידות בשוק היפני בסוף השבוע שעבר. "אתה מתחיל לראות סדקים בביטחון המשקיעים" צילום: איי פי

מה יודעים כולם

ההימור המוצלח של באס נגד שוק הנדל"ן הפך אותו לאדם שהשוק צמא לדבריו, מעמד שהתחזק עוד יותר אחרי שהימר על חדלות הפירעון של יוון. כיום הוא פורס את דעותיו בהרחבה באולפני טלוויזיה ועל דפי "הפייננשל טיימס", ומוזמן להרצות מדי פעם באוניברסיטת שיקגו. למרות מה שעשוי להיתפס כאקסצנטריות, באס הוא משקיע מנומק, שברקע אסטרטגיית ההשקעות שלו עומדת תמונת עולם מגובשת ששמה דגש מיוחד על חובות.

"כל הבנקים המרכזיים של מדינות ה־G7 מסתובבים כיום עם פנקס צ'קים פתוח ומרחיבים את הבסיס המוניטרי (כלומר מייצרים עוד כסף - א"פ)", מסביר באס בשיחת טלפון שאמנם חויגה לטקסס, אך מתברר שהוא בכלל נופש באיי בהאמה. "כל העולם נשען על מדיניות מוניטרית מרחיבה שמשמשת אמצעי לצאת ממיתון חריף שמקורו בחובות - אבל בטווח הרחוק כוח הכבידה הכלכלי ינצח. אתה לא יכול לפתור את בעיות החוב של העולם עם עוד חוב".

ומה יקרה כשכוח הכבידה הכלכלי ינצח?

"למדיניות כלכלית של ממשלות שאינן מודות בבעיות שלהן, שמרחיבות את המאזנים ומייצרות עוד חובות, שמורידות את הריבית ל־0% בניסיון לטייח את הבעיה - לכל זה יש תוצאה אחת: אובדן חמור של כוח הרכישה של הצרכנים. אנחנו כבר רואים את זה ביפן, ואנחנו עומדים לראות את זה במקומות אחרים. אובדן כוח הקנייה עומד להיות מונומנטלי בכמה מדינות. ראינו את זה ביוון, ראינו את זה באירלנד, ואנחנו עומדים לראות את זה בכל מקום שיש בו בעיות חוב רציניות".

כמו לא מעט בכירים מענף הפיננסים, באס תומך בטיפול בהלם: התמודדות מיידית עם הגירעונות והחובות. הוא טוען גם שהשווקים - כלומר משקיעים כמוהו - יכולים לשמש זרז חשוב בכיוון. "כמה פוליטיקאים אתה מכיר שחושבים שצנע הוא רעיון טוב?", הוא שואל, "אם כפוליטיקאי אין השלכות לפזרנות התקציבית שלך, אז למה שאי פעם תשנה את אופן ההתנהלות שלך? אני מייעץ לפוליטיקאים משני צדי המפה. הרבה מהם מודים שיש לנו בעיה תקציבית ארוכת טווח, אבל אם הם רוצים להיבחר שוב הם לא יכולים לקבל החלטות קשות. פוליטיקאים נדחפים לפעולה רק כאשר שוק האג"ח מכריח אותם, ולכן לא תראה את ארצות הברית בוחרת בצנע בקרוב. יוון בחרה בצנע רק אחרי ששוק האג"ח פנה נגדה, רק אז הם ראו פתאום את האור. ולמה? כי הם היו חייבים".

מהדברים שלך משתמע שצנע הוא הדבר הנכון, אבל אנשים כמו הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן טוענים דווקא שהתמקדות בגירעון כרגע היא שגיאה חמורה.

"זה אף פעם לא הזמן המתאים לאמץ מדיניות של צנע. אף פעם - עד שאתה חייב. מה שהפרשנים בעצם אומרים הוא שיוון היתה צריכה להמשיך לבזבז, והאיחוד האירופי אמור היה להמשיך לממן אותה. זו הדרך לאבדון. לך תדבר עם אנשים שהלכו בדרך הזאת: עם ברזיליאים בשנות השמונים, עם גרמנים בשנות השלושים. בדיעבד, הקרוגמנים של העולם הזה יתבררו כשטן הגדול של תקופתנו. אתה יודע למה הפוליטיקאים אוהבים את קרוגמן? כי הוא לא אומר להם שהם צריכים לקצץ בהוצאות וזה נשמע להם טוב. בסופו של דבר כוח הכבידה הכלכלי משתלט, והוא עושה את זה באופן מאוד אלים. אם כל מה שאתה עושה לאורך השנים הוא לדכא תנודתיות בשווקים, אז כאשר התנודתיות תגיע היא תהיה גדולה משמעותית מסכום כל התנודתיות שדיכאת לאורך התקופה הזאת".

ועידת הנגידים ושרי האוצר של ה־G7 במאי השנה. "נגיד באחת ממדינות ה־G7 אמר לי: 'כאשר כל הבנקים המרכזיים נוקטים מדיניות מקלה במקביל, התועלת השולית של הגדלת המאזן קרובה לאפס'" צילום: בלומברג

הבנקים המרכזיים דווקא טוענים שהם טיפלו במשבר נכון, ואפילו די גאים בכך.

"עוד מוקדם לשפוט. העברת חובות המגזר הפרטי אל המגזר הציבורי (כפי שקרה למעשה בארצות הברית ובחלקים מאירופה - א"פ) היא פתרון שעובד בהתחלה, ואז יש אנחת רווחה אדירה מכך שאין מחיקת חובות. זה מה שקרה מ־2009 ועד 2012, אבל תסתכל מה קורה עכשיו. תסתכל על מדדי הייצור העולמיים: הם נופלים במהירות עוצרת נשימה. בשנה האחרונה פגשתי כמה מנגידי הבנקים המרכזיים החשובים בעולם. מאחורי דלתיים סגורות, נגיד באחת ממדינות ה־G7 אמר לי: 'אתה מבין שכאשר כל הבנקים המרכזיים נוקטים מדיניות מקלה במקביל, התועלת השולית של הגדלת המאזן קרובה לאפס'".

אבל בינתיים לא קורה כלום. אם כבר, האינפלציה ברחבי העולם דווקא צונחת, ומשבר החובות נותר תחום ליוון. צריך גם לתזמן את ההימור על המשבר.

"התזמון הוא המפתח. כל הקוראים שלך בישראל - כלכלנים, אנשי עסקים או סתם אנשים שמתעניינים בכלכלה - כולם יודעים, כולם, שהמערכת הכלכלית העולמית נתמכת בידי הבנקים המרכזיים. כשהבנקים המרכזיים קונים דברים, המחיר שלהם עולה. כשהם מדכאים את התנודתיות בשוק האג"ח, התנודתיות נשארת מדוכאת במשך תקופה. התזמון לא ידוע לאף אחד, אבל בכל מיני אזורים אתה מתחיל לראות סדקים בביטחון המשקיעים. אתה רואה את זה, למשל, בשוק המניות היפני בשבועות האחרונים. אתה רואה סדקים באמונה שהבנקים המרכזיים לא יכולים לטעות, וברגע שהאמון בהם אובד - זה קורה".

פול קרוגמן. "פוליטיקאים אוהבים אותו" צילום: גיא אסיאג

חשבתי שמשקיעים אוהבים להגיד "לא מהמרים נגד הבנק המרכזי".

"בוא נתעכב שנייה על האמירה הזאת. כשחוזרים על דברים הם הופכים לאקסיומות: כמה פעמים שמעת ששוק הדיור בארצות הברית אף פעם לא יורד? זה היה נכון במשך הרבה מאוד זמן, עד שזה לא היה נכון. במקרה של הכרזות גורפות, שמאמינים בהן באופן כמעט דתי, תמיד יגיע יום שבו הן יתבררו כלא נכונות, וכשהיום הזה יגיע תוכל להפסיד הרבה כסף. בזמנים שבהם אנחנו חיים משתלם לפתח דעות משלך, כי ממשלות ברחבי העולם לעולם לא יגידו לך כשמשהו שלילי עומד לקרות".

באס מצטט את אמירתו המפורסמת של ז'אן קלוד יונקר, נשיא גוש היורו לשעבר, שהצהיר ערב הסדר החוב של יוון כי "כשהעניינים הופכים להיות רציניים, אתה חייב לשקר". "קח לדוגמה את מקסיקו ו'משבר הטקילה' של שנות התשעים", מוסיף באס, "הממשלה המקסיקנית הכריזה 'אנחנו לא עומדים לבצע פיחות' בדיוק יום אחד לפני שהם ביצעו פיחות של 60%. כשדברים עומדים להתפרק, הם אף פעם לא יכולים להגיד לך את האמת, ולכן משתלם שתהיה לך קצת מחשבה עצמאית. אל תתייחס להצהרות כמו 'אל תהמר נגד הבנק המרכזי' כאקסיומות ואל תיקח שנים שבהן התנודתיות בשווקים דוכאה כעדות למה שעומד לקרות בהמשך. הבנקים המרכזיים מבצעים את הניסוי הפיננסי הגדול ביותר בימי חייהם, ואתה לא רוצה להיתפס עם שאר הקהל".

משבר יוצא משליטה

בשנים האחרונות באס מפנה את עיקר תשומת לבו ליפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, מדינה מזדקנת ששקועה בדשדוש כלכלי עמוק כבר שני עשורים. ב־20 השנים האחרונות הלך נפח החובות של יפן ותפח לרמות דמיוניות, והיחס בין החוב לתוצר מתקרב כבר ל־230% - כלומר החוב גדול יותר מפי שניים מהכלכלה היפנית. כאן נכנס ההימור של באס: הוא סבור שבעתיד הלא רחוק הריבית שיפן משלמת על החוב תזנק, הין יתרסק, וכל העסק יתמוטט.

מייקל לואיס. "אני לא נוהג בהאמר כמו שהוא טען, אלא בטנדר" צילום: בלומברג

להימור הזה יש כבר שם - "יוצר האלמנות", כי בכל שנה קם משקיע אחר, חוזה התמוטטות יפנית, מהמר בהתאם ומפסיד את הכסף. באס כמובן חושב שהפעם זה שונה. יש לו הסבר מפורט: המאזן המסחרי של יפן הורע, חלקים גדלים והולכים מהתקציב מוקדשים לתשלום חובות, ותוכנית החילוץ השאפתנית של הממשלה הנוכחית תוביל לאינפלציה בלי צמיחה, כלומר סטגפלציה. באס, כדרכם של מנהלי קרנות הון גידור, שומר על עמימות בנוגע לאופיים המדויק של ההימורים שלו, ומשרטט את האסטרטגיה בקווים כלליים בלבד. "אני קונה אופציות שנמצאות מחוץ לכסף", הוא אומר, כלומר השקעות שעשויות להימחק ושיהפכו למשתלמות רק במקרה של ירידה בשווקים, "כך שאם שוק האשראי של יפן ייפול, הביצועים של התיק לא יהיו גרועים. השאלה המרכזית היא אם הגידור גדול מספיק, וכדי לדעת את התשובה נצטרך לחכות ולראות. זה תלוי בחומרת המשבר".

מה לדעתך עתיד לקרות?

"לדעתי המשקיעים המקומיים ביפן עומדים לאבד חלק ניכר מכוח הקנייה שלהם. כשיפן תגיע למשבר, אני חושב שהיא תיאלץ למחוק 80% או יותר מהחוב שלה".

עד כמה אנחנו רחוקים מהנקודה הזאת?

"אני חושב שנגיע לשם בשנתיים הקרובות".

יפן רחוקה מישראל וגם מטקסס, ורוב החוב היפני מוחזק בידי משקיעים יפנים. המשבר הזה יפגע בנו?

"תחשוב רגע על השאלה הזאת. זה כמו שברננקי הצהיר בפני הקונגרס ששוק הסאב־פריים 'בשליטה', ושמדובר בבעיה של 250 מיליארד דולר בלבד. באותה תקופה, כשהסתובבתי ברחבי ארצות הברית וגייסתי כסף לקרן הסאב־פריים שלנו, פגשתי בכל מקום את תופעת ה־NIMBY (Not In My Back Yard - לא בחצר האחורית שלי). הייתי נוסע לשיקגו ואומר: 'זה מה שקורה בשוק הדיור האמריקאי, ולדעתי זה מה שעומד לקרות בעתיד', והם אמרו: 'כן, אנחנו יודעים ששוק הדיור בפיניקס או במיאמי הוא מטורף, אבל כאן בשיקגו הכלכלה במצב מצוין'. אחת התכונות הראשוניות של טבע האדם היא שימור עצמי. בכל מקום שהלכתי אליו כולם אמרו: 'כן, זו בעיה, אבל זה לא עומד לקרות כאן', מסיבה זו או אחרת. תחשוב על זה - הכלכלה השלישית בגודלה בעולם מבצעת מחיקת חובות רצינית. מאזן הסחר באסיה הולך להיות נוראי, ויהיו לזה השלכות על כל העולם. אם הסחר יאט ויהיו הפרעות בזרימת ההון בעולם, העולם כולו יאט. אף על פי שטכנית יפן ממומנת באופן פנימי, וזה נראה בשליטה, הפיצוץ יורגש מסביב לעולם".

בחזרה לימי AIG

אם גם הפעם באס יצליח בהימור שלו, מישהו צריך להיות מולו - בצד המפסיד. מישהו גם עמד בצד השני כשבאס הימר נגד שוק הדיור, אלא שכאשר אני רק מזכיר את הנושא, באס מזדעק. "תן לי לתקן אותך, זה משחק סכום אפס", הוא אומר, "מישהו צריך לנצח ומישהו צריך להפסיד, אבל ההימור שלי היה נגד עוד משקיע מקצועי, שהיה נחוש למנף את החברה שלו פי עשרה במוצרי אשראי סינתטיים. לא הימרנו נגד מיין סטריט, לא הימרנו נגד האנשים שאיבדו את הבית שלהם, הימרנו נגד משקיעים מקצוענים שקיבלו החלטות טיפשיות".

אז האם גם עכשיו יש בצד השני מישהו שעושה הימור מטופש?

"זה בדיוק המצב. חזרנו לימי AIG. מסיבות ברורות אני לא סוחר מול בנקים יפניים, כך שהצד השני לפוזיציות שלי הוא בנקים גלובליים. חזרנו בדיוק לאותה נקודה שבה בצד השני יש ילד בן 26 שמוכר לי סיכון יפני שצריך להיות בדירוג זבל עבור ריבית של כמה מאיות אחוז בלבד. גם אם הם יפוצצו את המאזנים של הבנקים שלהם, הסוחרים האלה עדיין יקבלו את המשכורות שלהם, ואם הסיכון לא יתממש מעכשיו ועד סוף השנה הם אפילו יקבלו בונוס - אף על פי שזה אחד ההימורים הגרועים ביותר שבנק ביצע אי פעם. אורך הזיכרון בתעשיית הפיננסים הוא שנתיים והמשבר הפיננסי היה ב־2007, אנשים כבר שכחו ממנו. הסוחרים של היום היו עדיין בקולג' כשהמשבר קרה".

האם הנזקים שיכולים להיגרם למאזני הבנקים דומים לאלו שנגרמו ב־2008?

"אני חושב שהם יהיו גדולים יותר. העובדה שמשבר כזה לא קרה מעולם בכלכלה מפותחת כמו יפן מובילה אנשים לחשוב שהוא לא יכול לקרות, מערכות ניהול הסיכונים שלהם אינן מביאות בחשבון את ההסתברות שזה יקרה. גודל שוק הריביות הגלובלי הוא 500 טריליון דולר תאורטיים - השוק הגדול ביותר בעולם. ברור שיש אנשים בצד הלא נכון של הפוזיציה, בסכום שמגיע למאות רבות של מיליארדי ואולי טריליוני דולרים. האם זה אומר שמוסדות פיננסיים יגיעו לפשיטת רגל? כנראה. אני לא חושב שמערכת התשלומים העולמית תיפול, כמו שהיא לא נפלה כשליהמן ברדרס פשטו רגל, אבל אני מאמין שמה שישלמו לך יהיה שווה הרבה פחות".

מה אדם מהשורה יכול לעשות כדי להתכונן לתרחיש כזה?

"מובן שאם יש לו השקעות ביפן - כמו למשל מניות יפניות, שלדעתי זה רעיון נורא - הוא צריך למכור אותן, או לגדר את ההשקעה שלו במטבע היפני. באופן כללי יותר, מה שאפשר לעשות הוא לא לרדוף אחרי תשואות. 50% מהאג"ח הממשלתיות בעולם נסחרות בתשואה של פחות מ־1%, ואג"ח כאלה לא צריך להחזיק, עדיף מזומן. הבנקים המרכזיים מנסים לגרום לך לעשות את כל הדברים הלא נכונים עם הכסף שלך: תחזיות ההכנסות של החברות בארצות הברית ירדו ב־8% בשנה שעברה, ובכל זאת ראינו זינוק במכפילי הרווח של המניות. אנשים מסתערים על נכסי סיכון כי הם רודפים אחרי תשואות. הם עושים את מה שהבנקים המרכזיים רוצים שהם יעשו, אבל לא את מה שצריך. אתה יודע מה הדבר הקשה באמת? לחשוב באופן עצמאי. אולי זה אומר לשים את הכסף במזומן לזמן מה, להיות יותר הגנתי ופחות אגרסיבי".

נניח שהתרחיש שלך לגבי יפן מדויק. מי הבא בתור?

"אם אני צודק לגבי יפן, והתרחיש שלי יתממש, צריך לחשוב מה עומד לקרות מיד אחר כך. אני חושב ששערי הריבית בארצות הברית וגם בגרמניה יהפכו לשליליים מכל הסיבות הלא נכונות. ההון העולמי יברח ליעדי מקלט כמו ארצות הברית, גרמניה וקנדה. אולי גם שוויץ, אולי זהב. זה יהיה הרגע להמר נגד שערי הריבית של ארצות הברית וגרמניה, כי הם לא יישארו שליליים לאורך זמן. מה שאתה צריך לעשות הוא להשקיע את הכסף שלך נגד זרימות הון שנובעות מכל הסיבות הלא נכונות. מה שהעולם הזה צריך הוא הסדר של החובות במאזן שלו, כדי שהוא יוכל לצמוח מחדש. זה אומר שהרבה אנשים עומדים להפסיד הרבה מאוד כסף, והמטרה שלי היא לא להיות אחד מהם".