"אנחנו יודעים מי משלמים את השוחד, אבל אי אפשר לגעת בהם"

כשדקלן היל ניגש למרכז הבמה בהילוך המתאגרף החובב שלו, אפשר היה לראות בתנועותיו שהוא נכון לקרב. זה כבר היה היום האחרון ב־EL2013, הכנס השנתי של ארגון ההגרלות האירופי שאירחו הטוטו והפיס. בפאנל בנושאי מכירת משחקים, שנערך באותו הבוקר, דיברו שורה אינסופית של בכירים מארגונים ממשלתיים, רשויות חוק וארגוני ספורט, שהציגו שורה אינסופית של מצגות מקצועיות, וקיבלו כולם מחיאות כפיים מנומסות. אחרי שעתיים קשה היה לעקוב אחרי השקפים. ואז עלה לבמה היל, המומחה מספר אחת בעולם למכירת משחקים.

על המסך הופיע צילום בשחור־לבן של איש מבוגר. "זה קוּטאשי רוברט", הכריז היל, עיתונאי־חוקר קנדי שאוחז בדוקטורט מאוקספורד בנושא הטיית משחקי כדורגל. "קוטאשי היה חבר שלי. הוא היה עיתונאי ספורט ומונה למנהל הטכני של REAC, קבוצת כדורגל בהונגריה. הוא נלחם כל חייו בתופעת הטיית המשחקים, אבל בפברואר 2012 חרב עליו עולמו: שישה משחקני הקבוצה שלו נעצרו בחשד להטיית משחקים. כשזה התפרסם הוא אמר לי: 'החיים שלי נגמרו. כל חיי נלחמתי נגד זה ועכשיו זה הגיע אליי הביתה'. מיד אחר כך, ואני לא בטוח בסדר האירועים, הוא כתב במחברת שלו 'המועדון נחרב. האנשים שסמכתי עליהם בגדו בי. אנחנו נלחמים ברוגטקות נגד מרגמות'. ואז עלה לקומה ה־14 של הבניין וקפץ אל מותו".

"קוטאשי השאיר מאחוריו אשה וילדה", המשיך היל. "העמיתים שלי כאן מדברים גבוהה־גבוהה על הצורך להילחם בהטיית המשחקים. אבל מלחמה לא עושים בכנסים, אלא ברחובות. וברחובות מה שקורה הוא טבח: רצח של הספורט ושפיכת דמם של אנשים רבים כמו קוטאשי".

ההימורים החוקיים בספורט הם תעשיית ענק שמגלגלת טריליון דולר בשנה. על כל משחק כדורגל באירופה מונחים לפחות 20 מיליון דולר. אבל לצדה של התעשייה הזאת צמחה תעשיית צללים של מכירת משחקים ושל הימורים לא חוקיים, שלובשת ממדים מפלצתיים: כיום היא מגלגלת לפחות 140 מיליארד דולר בשנה (וכנראה הרבה יותר), והיא צומחת במהירות מבהילה. הכסף הזה עושה שמות בספורט, והופך לאחד ממקורות הרווח העיקריים של העולם התחתון - ובדרך הוא מממן סחר בנשים, רכישת נשק ותשלומי שוחד לפוליטיקאים.

שופט הכדורגל הגרמני רוברט הויצר, שהודה במכירת משחקים לארגוני פשע קרואטיים וסייע בחשיפת רשת בינלאומית להטיית משחקים צילום: איי אף פי

כמה הבעיה גדולה? בעשור האחרון מקרי מכירת משחקים נחשפו כמעט בכל ליגת כדורגל מקצוענית בעולם, כולל ישראל. כמה דוגמאות עדכניות: יותר מ־380 משחקים באירופה הוטו או נמכרו בעונת 2012/13. ב־2012 נחשף שעשרות משחקי קריקט בהודו הוטו. בתחילת 2013 נחשפה באוסטרליה מכירה המונית של משחקי רוגבי למאפיה. בארצות הברית תעשיית ההימורים הבלתי חוקיים גדולה מזו הלגיטימית, וב־2007 נתפס טים דונאהי, שופט בכיר ב־NBA, שהודה כי היה מוכר משחקים סדרתי. ביפן בוטלה השנה אליפות הסומו הארצית, לאחר שהתקשורת חשפה סמסים בין לוחמים בכירים לבכירים ביאקוזה. לאחרונה גילה האינטרפול שארגוני מאפיה רכשו מועדונים בעולם ומגדלים שחקנים שיהיו מוכרי משחקים מקצוענים.

בתעשיית הצללים הזאת מעורבים כל כך הרבה כסף והטיית כל כך הרבה משחקים, שקשה להקיף אותה בכתבה אחת; כדי לעשות זאת יש לכתוב ספר, לכל הפחות. זה בדיוק מה שעשה היל, שחיבר את רב־המכר "The Fix" ("הקומבינה", בתרגום חופשי) - מסע מרתק, מפתה ומפחיד במסלולים האפלים שמחברים בין ספורט לפשע מאורגן, ומניעים סכומי עתק.

"במשטרה מחפשים את הבאזז"

הכריזמה של היל מסתירה ביוגרפיה תזזיתית ומרתקת: הוא למד תיאטרון בקנדה ואז סוציולוגיה באוקספורד שבאנגליה, שיחק בתיאטראות בקנדה, עבר להודו ושיחק שם בסדרת טלוויזיה פופולרית, שב לקנדה והקים את הסניף המקומי של "רופאים ללא גבולות", למד היסטוריה ומדע המדינה, חזר להודו במסגרת לימודיו והפך שם לעיתונאי בשליחות CBC, רשות השידור הקנדית. כשחזר לקנדה קנה לעצמו שם של עיתונאי־חוקר אמיץ שמתמחה בפשע מאורגן: בין היתר, הוא פרסם כתבות זוכות פרסים על חיסול ראש המאפיה הקנדית, נקמות דם בקוסובו וטיהור אתני בעיראק. אפשר להניח שהעיסוק שלו בתחום ההימורים הפליליים הציב אותו במרכזן של כמה וכמה כוונות. הוא אומר שהוא אינו חושש לחייו, אבל לפני כמה שנים, ליתר ביטחון, החל ללמוד אגרוף.

שחקן הקריקט ההודי שאנטאקומראן סריסנט (מימין), שהושעה בחשד להטיית משחקים צילום: אימג'בנק, Gettyimages

את הפיכתם של ההימורים הפליליים לתעשייה נרחבת, גלובלית ומסוכנת היל קושר לתרבות אנשי העסקים באסיה. "אני לא יודע איך זה בישראל", הוא אומר, "אבל בקנדה, אם אתה ואני בחורים עשירים, ואנחנו נפגשים לראשונה, בתוך שלוש דקות נדבר על אלכוהול: אני אגיד משהו על מרתף היינות שלי, ואתה תגיד שאתה איש של וויסקי, ואז נלך לשתות יחד. אבל באסיה החיבור האנושי הזה נוצר סביב הימורים: אם אנחנו שני סינים עשירים שנפגשים לראשונה, אז אחרי שתי דקות אנחנו מדברים על ההימורים ששמנו באותו יום על קבוצות כדורגל, ומהר מאוד אנחנו בדרך לקזינו.

"עכשיו, יש אנשים בכירים מאוד בכלכלה ובפוליטיקה האסייתית שמהמרים על ספורט, ורבים מהם לא רוצים להפסיד כסף. וכיוון שהם חזקים, הם יכולים ללכת למישהו שהם מכירים, שהוא מנהל רשת הימורים לא חוקית, ולומר לו: 'קח 30 אלף דולר, ותסדר שההימור שלי יניב רווחים'. והוא יעשה את זה. הבעיה הגדולה היא שאת האנשים האלה, שמניעים את כל הכלכלה הזאת - אותם לא יעצרו. הם לא אלו שהשוטרים דופקים אצלם בדלת".

אבל יש מעצרים כמעט על בסיס יומי.

"הדיווחים שאתה שומע הם על מי שעצרו, לא על מי שלא עצרו. אתה שומע על השחקן שקיבל שוחד כדי להטות משחק, אבל אתה לא שומע על המתווך ששילם לו את השוחד, ובטח שלא על מי ששילם למתווך. אנחנו יודעים בדיוק מי עומדים בראש הרשתות של מוכרי משחקים - למשל, יֵה זֵ'יון (סיני המבוקש בבלגיה בחשד שניהל רשת למכירת משחקים - א"ד), דן טאן (סינגפורי שנגדו תלויים חשדות דומים), ווילסון ראג' פֵרוּמאל (פיקסר סינגפורי שנתפס בפינלנד, הורשע ונידון למאסר). אז פרומאל בכלא - אגב, פגשתי אותו, והוא אמר שהוא יכתוב ספר שיגלה לכולם כמה הספורט מכור - אבל האחרים, אף על פי שיש נגדם צווי מעצר במספר רב של מדינות, אף אחד לא נוגע בהם.

שחקן הרוגבי האוסטרלי ראיין טנדי (משמאל), שהורשע בעבירות דומות צילום: אימג'בנק, Gettyimages

"למה? כי המשטרה עושה איתם דיל: ספר לנו אילו שחקנים קנית, וניתן לך ללכת. במשטרה יודעים שהפרצוף של השחקן יעשה הרבה יותר באזז מהפרצוף של מי ששילם. אף אחד לא מדבר על זה שהשחקנים האלה לא מקבלים שכר חודשים, שמתנהגים אליהם כמו אזרחים סוג ב', שהם חיים בלי לדעת מה העתיד שלהם.

"אז השוטרים והפרקליטות עוצרים את מי שמטה את המשחקים בשטח - השחקנים, ואולי איזה חייל בדרגה נמוכה שביצע הוראות. הפיקסר בורח מהמדינה, ולמקור הבעיה כבר בכלל לא מגיעים".

אתה נותן הנחה לשחקנים. הבעיה היא לא רק במי שמשלמים שוחד, אלא גם בשחקנים שמקבלים אותו.

"מה שמוביל לשחיתות ולהטיית משחקים הוא 'ניצול יחסי': זה לא שאתה מנוצל, כמו שאתה מרגיש מנוצל לעומת הקהילה שלך. כלומר, אם אתה עיתונאי ישראלי, אתה לא תגיד לעצמך 'מלכת אנגליה מרוויחה 60 אלף ליש"ט ביום, ואני מרוויח רק 8,000 שקל בחודש'. אתה תשווה את עצמך לקולגות: אתה תגיד לעצמך 'אני עובד קשה בשביל 8,000 בחודש, אבל הבחור ההוא בטלוויזיה, שיש לו שיער יפה אבל הוא מטומטם - הוא מרוויח 50 אלף שקל בשבוע'. זה מה שירגיז אותך.

מתאבק הסומו היפני קאסוגאנישיקי טקהירו (מימין), שבשל קשריו ליאקוזה בוטלה אליפות הסומו צילום: איי אף פי

"תהליך דומה קורה גם בכדורגל: זה לא כמה גרוע משלמים לשחקנים, זה כמה גרוע משלמים להם לעומת האחרים. כדורגלנים משווים לשחקנים אחרים, וגם לבעלי הקבוצות. הסיבה הגדולה ביותר למכירת משחקים היא שספורטאים מרגישים שמשלמים להם רע. וככל שהפערים גדולים יותר, גם השחיתות גדולה יותר".

זה לא רק עניין יחסי. שליש מהשחקנים במזרח אירופה לא מקבלים את שכרם במלואו. בישראל 44% מהכדורגלנים המקצוענים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק, ורבים מהם לא מקבלים את המשכורת בזמן. זה קורה בהרבה מקומות בעולם.

"נכון, ולכן צריך להבטיח ששחקנים יקבלו את שכרם. כל קבוצה חייבת להציג ערבות על כל המשכורות לשישה חודשים או לשנה שלמה. קבוצה שלא יכולה לעשות זאת - שלא תשחק. זה צריך להיות כמו בפורמולה 1: שם הקבוצה משלמת ערבות מראש, ובכל חודש יורד כסף מהערבות לטובת משכורות. אם תבטיח את ההכנסות של השחקנים, 90% מכל מכירות השחקנים ייעלמו. תמיד יהיו אידיוטים שימכרו את הקבוצה שלהם, אבל ספורטאים לא רוצים להטות משחקים. ואם תשלם להם באופן הגון, הם לא יעשו זאת".

אני לא בטוח. בהימורים יש הרבה יותר כסף מבספורט. הכדורגל מגלגל אולי 26 מיליארד דולר, אבל ההימורים בספורט מגלגלים טריליון דולר. מי שמניע את התעשייה הזאת יכול לתת לשחקנים הצעות טובות בהרבה, בטח כשהשחקן ממילא לא מרוויח יותר מדי. איך אפשר להתמודד עם זה?

שופט הכדורסל האמריקאי טים דונאהי (משמאל), שמכר משחקי NBA צילום: איי אף פי

"אחד הדברים שלא עושים מספיק בכדורגל זה להבטיח את העתיד של השחקנים - ואז קורה ששחקן מבוגר, לקראת סוף הקריירה, מרגיש שהוא חייב להשיג עוד כסף לעצמו לקראת הפרישה.

"למועדונים אין הרבה כסף כדי להבטיח את עתיד השחקנים, אבל לספונסרים, שיש להם אינטרס שהמשחק יהיה נקי, יש המון כסף. לכן אני מציע שכחלק מהמאבק הזה יוקמו עבור כל שחקן קרן פנסיה, קרן חינוך וקרן בריאות, ובכל פעם שהשחקן ישחק, הספונסרים יזרימו כסף לקרנות האלה. בעונה הראשונה השחקן יקבל, נאמר, 30 שקל למשחק, בעונה השנייה 60 שקל למשחק, בעונה השלישית 120 שקל למשחק וכן הלאה. עד שהשחקן יגיע לשנה השביעית או השמינית שלו יצטבר בקרנות האלה הרבה כסף, כך שתהיה לו פנסיה מעולה עבור מישהו בן 30 וקצת.

דקלן היל. "את המלחמה הזאת צריך לקחת לרחובות, כי מה שקורה ברחוב הוא רצח של הספורט"

"אבל הכסף הזה יהיה על תנאי: אם שחקן יימצא אשם במכירת משחקים, הקרנות יילקחו ממנו. אם שחקן יקבל הצעה למכור משחק ולא ידווח על זה, הקרנות יילקחו ממנו. והרעיון הזה הולך אפילו רחוק יותר: אם שחקן אחד מציע לשני למכור משחק, והשני מדווח עליו, זה שידווח יקבל גם את הכסף בקרנות של השחקן המושחת. אם שחקן ידווח על שני שחקנים, הוא יקבל גם את הכסף של שניהם. החלק הזה הוא קריטי לשיטה, כי העבודה הקשה של מארגני מכירת המשחקים היא לייצר אמון בקרב שחקנים - בזכות מגוון שיטות, מסחיטה ועד קשר חברי. ברגע שאתה שובר את האמון הזה שבין מוכר לקונה, אתה מביס את המכניקה של מכירת המשחק".

"באופ"א ופיפ"א רוצים שקט"

נראה לי שגם תעשיית ההימורים צריכה להשתנות כדי להילחם בהימורים הלא חוקיים. באנגליה 100% מההימורים חוקיים, וכמעט שאין מכירת משחקים. זה גם נובע מכך שרוב חברות ההימורים נסחרות בבורסה, ולא יסתכנו באובדן מיליונים אם ייתפסו מעורבות בפרשיית משחקים.

דן טאן, סינגפורי, חשוד בעבירות שוחד

"קודם כל, אני לא משוכנע שהכדורגל האנגלי נקי מהימורים לא חוקיים. שנית, אין ספק שהרשויות צריכות לקבוע מהי חברת הימורים טובה. כיום יש חברות הימורים בעייתיות שמעניקות חסויות לקבוצות כדורגל. אופ"א ופיפ"א צריכות לקבוע אילו חברות הימורים עובדות כמו שצריך, ולתת להן אישור להיות חלק ממשפחת הכדורגל על ידי הענקת חסות לקבוצות".

אופ"א, פיפ"א והרשויות לא עושות מספיק?

"בשני הארגונים האלה יש אנשים מצוינים, ואין שם קונספירציה, אבל בהחלט, מי שמגיע לשם יעשה הכל כדי להישאר שם - ואתה לא תישאר שם אם אתה מעורר יותר מדי מחלוקת. אז צריך להיות מאוד עדין.

יֵה זֵ'יון, סיני המבוקש בבלגיה בחשד לשוחד

"הגעתי להרצאה בפני כוח של אינטרפול ופיפ"א, ואמרתי שחייבים לעצור את דן טאן - ומיד אחר כך אמרו לי שאני לא יכול להשתתף בפאנלים שלהם יותר. אני לא אומר שדן טאן אשם; אני אומר שכוחות משטרה בכל מיני מדינות מצאו קשר בינו לבין מכירת משחקים, ולכן פיפ"א, שהיא ארגון בינלאומי, צריכה לדרוש את המעצר שלו. זה צריך להיות פשוט, אבל זה לא קורה. ההפך: פיפ"א מקימה משרד ללחימה במכירת משחקים - ואיפה? בסינגפור. בלב הרשת. חמש דקות לאחר שפתחו שם את המשרד, האנשים של דן טאן נכנסו לשם והתחילו להכתיב עניינים".

מה עוד אופ"א ופיפ"א לא עושות?

"צריך להקים רשות למלחמה במכירת משחקים, בדיוק כמו שהוועד האולימפי הקים את WADA, הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט. הרשות הזאת צריכה להיות גלובלית, ושחקנים צריכים לדעת שהם יכולים לפנות אליה ושמישהו ידאג לפנייה שלהם.

"פיפ"א ואופ"א ממש מתפתלות כדי לא לגרום לרשות כזאת לקום, הן צריכות להבין שהן חייבות לטפל בבעיה לפני שאף אחד לא ירצה לצפות בכדורגל, כי הוא ירגיש מרומה. אבל ארגוני הספורט זורקים את האחריות על רשויות החוק, רשויות החוק זורקות את האחריות על חברות ההימורים, וחברות ההימורים זורקות את האחריות על ארגוני הספורט. אין מישהו שעושה סטופ לכל הברברת ובאמת נלחם בתופעה הזאת - שלא פוגעת רק בספורט, אלא מממנת מגוון פעילויות לא חוקיות".

"צריך למנוע משחקים שוליים"

יכול להיות שיש בעיה מובנית בארגונים כמו פיפ"א ואופ"א. אלו ארגונים פוליטיים שדואגים להתאחדויות שלא עושות את העבודה, בשביל להרוויח את קולותיהן. לכן יש ליגות מנופחות ומשחקים חסרי חשיבות. זה כר פורה למכירת משחקים.

"זה נכון, אחת הבעיות המרכזיות של הספורט היא שיש המון משחקים שאינם חשובים מבחינה ספורטיבית. הרשויות חייבות לוודא שבכל משחק יהיה תמריץ ספורטיבי, כדי לצמצם את האינטרס למכור את המשחק. אופ"א, למשל, צריכה לשנות את ליגת האלופות, שם הרבה מהמשחקים חסרי חשיבות ספורטיבית בגלל פערים ענקיים בין הקבוצות בשלבים המוקדמים.

ווילסון ראג' פֵרוּמאל, שנאסר בפינלנד צילום: רויטרס

"איך אפשר לחולל שינוי כזה? למשל, על ידי יצירת טורנירי אליפויות אזוריים. טורנירים כאלה יהפכו כל משחק באירופה ליותר נקי, בגלל האמוציות. דמיין אליפות שבה קבוצות ישראליות ישחקו נגד קבוצות מצריות, לבנוניות או ירדניות: אין סיכוי בחיים שמישהו ימכור משחק כזה. יהרגו אותך לפני שתמכור אותו.

"אם אופ"א תעשה, למשל, ליגת אלופות בלקנית שהמנצחת בה תתחרה בליגת האלופות, אז הסיכוי שקבוצה בוסנית תמכור משחק נגד קבוצה סרבית יהיה נמוך מאוד, נוכח היריבות המקומית וההיסטורית בין המדינות. אבל כשקבוצה מקדונית הולכת לשחק מול קבוצה איסלנדית רק כדי לעלות לטורניר שאין לה סיכוי להצליח בו - אז יש הרבה יותר סיכוי שמישהו ימכור את המשחק".

"ליגות שבהן יש רק עשר קבוצות ולשחקנים יש רישיון לשחק יהיו נקיות יותר מליגות מנופחות עם שחקנים שלא מקבלים את הכסף בזמן, זה ברור. יש עוד הרבה צעדים שאפשר לנקוט, צעדים יצירתיים, דרמטיים, מעוררי מחלוקת - אבל צריך לעשות אותם, והגופים האחראיים מעדיפים לדבר, ולא לעשות.

"אם סינגפור, למשל, היא בעיה בגלל רמת השחיתות שם בכדורגל, אז פיפ"א צריכה להעיף אותה מתחרויות בינלאומיות עד שיפתרו שם את הבעיות - בדיוק כמו שאופ"א העיפו את האנגלים מתחרויות באירופה בגלל בעיית החוליגנים שלהם. כל עוד אופ"א לא מנקה את ההתאחדויות המושחתות, ופיפ"א לא פועלת כדי להביא אנשים למעצר, כל עוד לא עושים את הדברים שיכולים להדביר את תעשיית מכירת המשחקים - אז כולם משתתפים בכיסוי התחת הגדול בהיסטוריה".