מה אפשר ללמוד מספאם?

ספאם. באופן אירוני, הספאמרים הם אלה שמגשימים במלואו את הפוטנציאל שבאינטרנט

ספאם הוא כבר לא רק דואר אלקטרוני. הוא נפוץ ומתגבר גם בתוכנות מסרים מיידיים, בהודעות SMS פרסומיות, בבלוגים בדויים, בחשבונות טוויטר שמופעלים בידי תוכנות שכבר מכונות SpamBots, בסטטוסים שיווקיים, פרסומיים ואחרים של רשתות חברתיות כגון פייסבוק, בשיחות טלפון שמתבררות כהודעה מוקלטת, בתוצאות חיפוש שמופיעות בראש רשימת התוצאות אך מובילות למסלקות לינקים או לאתרי מכירה ותדמית. ישנם אפילו "ספרי ספאם", לדוגמה כאלה שבהם מידע מוויקיפדיה נאסף ונערך בגסות באמצעות תוכנות אוטומטיות, והספר מוצע בתשלום באמזון ומקודם בדרכים שונות במנועי האתר. 40 השנים האחרונות ידעו לפחות שלושה גלים של ספאם אלקטרוני: מתופעה ששורשיה במתיחות של חובבי מחשבים, דרך תהליך תיעוש ואוטומטיזציה, ועד התארגנות ברמה של ארגונים חובקי עולם לדואר זבל.

זו אינה תופעת טבע. הספאם אינו מחויב המציאות. למעשה, היבט מרתק של שגשוגו הוא שיתוף הפעולה שהוא זוכה לו מכולנו. החל במגוון השותפים לתעשייה, שכמו באגדות ובסיפורי הפיתוח שמופיעים בתוכני הודעות הזבל, כך גם הם מקובצים ממקומות שונים: החל במתכנתים ועורכי דין, יצרני תרופות ומשווקי פורנו, ספקולנטים של מניות ולוחמי חופש; וכלה בלקוחות התעשייה הזאת - אנחנו, האנשים הרגילים שבסופו של יום כן מקליקים על מספיק קישורי פיתוי כדי לפרנס את הספאמרים. על אחד מ־100 אלף, אבל כשאין עלות כלכלית למשלוח של מסר נוסף, והתעשייה שולחת כ־10 טריליון הודעות בשנה, די בכך.

ההיסטוריה העשירה של הספאם נפרסת בספרו החדש של פין ברונטון, מומחה לטכנולוגיות מידע מאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית, "Spam: A Shadow History of the Internet" ("ספאם: היסטוריית צללים של האינטרנט"). ברונטון סוקר ומנתח את מירוץ החימוש הממושך של הספאם, המסננים מכאן ושיטות הזיבול המתחדשות מכאן, ומנסה להראות לנו שמדובר לא רק בפרסומות מציקות אלא בסכנה הולכת וגדלה, שכן דואר זבל הוא הערוץ שבו פורחת תעשיית גניבת הזהויות ושתילת הסוסים הטרויאניים. וככל שעוד היבטים מחיינו, מהתקשורת שלנו ומהפיננסים שלנו יעברו לרשת, כך פגיעתו של הספאם ושל האיומים שהוא מטפח תלך ותרע.

באופן אירוני, ברונטון כותב, הספאמרים הם אלה שמגשימים באופן המוחלט ביותר את הפוטנציאל שבאינטרנט. הם אלה שמגיעים אל כולם, שמנצלים את קלות הפצת המידע, שאוספים נתונים, לומדים את קהלם ומשתכללים כל הזמן, שמתנסים בטכנולוגיות חדשות, ושמתפרנסים הודות להמונים. בפרספקטיבה מעט סוטה, הוא כותב, הספאמרים הם הם תכליתה של תשתית האינטרנט.

ספרו של ברונטון הוא סקירה היסטורית וטכנולוגית מרתקת, וקריאה מומלצת לאנשי טכנולוגיה. אבל עצם קיומו הוא אמירה: הוא עוזר להבין שהספאם יישאר בחיינו, כנראה לעד, ושהחדשנות והקידמה בו יהיו הטִרדה והסכנות שלנו. האלמנות הניגריות שמנסות להבריח ירושות עתק והסקרים הטלפוניים האוטומטיים ימשיכו להתקדם ולהשתכלל. וכפי שנכתב באחת הביקורות על הספר: יום אחד יהיה ספאם גם בחלל, ואולי זה מה שסוף סוף ישכנע חייזרים מפחידים שלתקוף אותנו זה בזבוז זמן.