כמה אדירה השפעת הגנטיקה?

כל הורה שמתבונן בילדיו לא יכול שלא לתהות: איך אלה, על מי שהם, יצאו ממני? איך עברו אליהם התכונות האלה, העיניים, אופן ההליכה הזה שזכור לי מסבתי, ואולי עוד יהיו גם חלק מניניי? הגנים טומנים בחובם את סוד העתיד, שאותו הם סוחבים מן העבר. ולא רק אלו של בני אדם: הם מגדירים חלקים מהזהות שלנו, אבל הבנה שלהם יכולה לעשות יותר מלענות על שאלות אנושיות גדולות. היא יכולה גם להיות מפתח לפתרון בעיות ענק, להוביל לטיפול בחלק מהמחלות או לייצור מזון באיכות ובכמות הדרושות לצמיחת האוכלוסין, למשל.

פרופ' סידהרתא מוּחֶרג'י (Siddhartha Mukherjee) הוא חוקר סרטן מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, העוסק בפיתוח תרופות ביולוגיות למחלות ממאירות. מאמריו ראו אור בחשובות שבבמות המדעיות, והוא גם מחברם של רבי־מכר. ספרו "מלכת כל המחלות - ביוגרפיה של מחלת הסרטן" אפילו זיכה אותו בפוליצר.

אחרי הביוגרפיה של הסרטן, מוחרג'י מפרסם כעת את ההיסטוריה של הגנים. "The Gene: An Intimate History" כבר מככב בראש רשימות רבי־המכר, וכמו קודמו גם הוא משלב הסברים נגישים של תופעות מדעיות מורכבות שבחזית המחקר עם ניתוח המשמעויות הציבוריות והאתיות, המשפטיות והערכיות. כי הרי הסיפור של "קילוף" שכבות הידע על ידי החוקרים מלווה בהופעתן של שאלות משמעותיות. תורשה וגנטיקה מככבות לא רק בביולוגיה ורפואה, אלא משחקות תפקיד ראשי גם בהתלבטויות מוסריות ובדרמות היסטוריות. מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים עליהן מניעים את גלגלי ההחלטות החשובות ביותר גם ברמה הלאומית וגם ברמת הטיפול בפרט; למשל, דיונים על הפלות, סירוס ועיקור ופסקי דין ספציפיים הנוגעים לאדם מסוים מוזנים כולם מההבנה שלנו את סוד החיים הגלום בגן.

פרופ' סידהרתא מוּחֶרג'י. מטפל בשאלות הגדולות צילום: בלומברג

ספרו של מוחרג'י מנסה ללמד אותנו עוד על הסוד הזה, באמצעות סיפורים אישיים ומשפחתיים המשולבים בסיפור המדעי. הוא מספר, למשל, על כמה מבני משפחתו פגועי הנפש, פגיעה ששורשיה כנראה תורשתיים. כולנו הרי עסוקים במה שיש לבן דוד שלנו, פגיעה כזו או אחרת, עיוורון צבעים או נטייה לסוכרת, כישרון מוזיקלי או אוזניים גדולות. לכן כשמוחרג'י מסביר את תגליותיהם של מנדל ודרווין, את הוויכוחים בין ליסנקו ללאמארק על האבולוציה, הסיפור הופך אישי.

והדרמה נוכחת שם כל הזמן, בסיפור הפענוח של מבנה הדנ"א כמו גם בקונפליקטים בני ימינו המערבים כספי עתק ומאבקים מסחריים על מיפוי הגנום האנושי, או שאלות של הנדסה גנטית, במזון ובבני אדם. מוחרג'י מצליח להפוך את הסיפור המורכב, מתפיסותיהם של היוונים הקדמונים ועד להבטחות לתרופות בימינו, לקריא מאוד, וכל הזמן נשאר גם בדיון המוסרי. הוא עושה זאת בשאלות גדולות - עד כמה משפיעים הגנים על העדפות וזהות מינית? מה הקשר בין גנטיקה לגזע, מנת משכל, טמפרמנט? מה אפשר ללמוד באמצעותה על האינטראקציה שבין המולד לנלמד? - אבל גם מגיע לפינות נוגעות מאוד ללב. למשל, מה אחריותנו למי שנחשבים מפגרים או חולי נפש? האם עלינו להתיר או אף לסייע להורשה של גנים כאלה? הספר מוקדש, באופן מרגש, לקארי באק, שהוגדרה רפת שכל ולכן עוקרה בכוח במסגרת המדיניות שהיתה נהוגה בארצות הברית עד אמצע המאה ה־20. כי הגנטיקה תמיד מכתיבה מדיניות, כזאת או אחרת. שיפור המחקר שלה עשוי להבטיח מדיניות אנושית יותר.