הבנקים הזומבים של אירופה
מגזר בנקאי חולה תוקע את החלמתה של אירופה מהמשבר. הפתרון ברור, אבל הוא לא יגיע בקרוב
מה לא בסדר עם הבנקים של אירופה? התשובה הקצרה היא שהמגזר הבנקאי גדול מדי, יש לו הון מועט מדי והוא כולל יותר מדי שחקנים שאין להם מודל עסקי איתן לטווח הארוך. השילוב של שניים מהרכיבים - עודף הבנקים והיעדר דרך בת־קיימא עבורם להניב רווחים - הוא שיוצר את הבעיה הרצינית והקשה ביותר.
גודלו של המגזר הבנקאי הוא מקור לדאגה מפני שכאשר סך ההתחייבויות הכספיות של הבנקים מגיע להיקף של 250% מהתמ"ג בגוש היורו, כל בעיה רצינית שבה הם ייתקלו עלולה להטיל עול כבד מדי על תקציבים ציבוריים. במילים אחרות, ייתכן שמגזר הבנקאות באירופה גדול מדי מכדי שיהיה אפשר להצילו.
בנק במדריד. כל בעיה רצינית שבה ייתקלו הבנקים עלולה להטיל עול כבד על תקציבים ציבוריים כך שייתכן שמגזר הבנקאות באירופה גדול מדי מכדי להצילו צילום: כרמית פלר מדינות שונות, בעיות שונות
הקשיים שבהם נתונות מדינות דרום אירופה ידועים לכל, אבל ישנם הבדלים עמוקים בקשיים של כל מדינה. בספרד, למשל, הבנקים העניקו משכנתאות ל־30 שנה, כששיעור הריבית שלהן נקבע על פי שיעורי ריבית בין־בנקאית דוגמת יוריבור, וכשטווח קטן של שינוי בריבית (לרוב, פחות מ־100 נקודות בסיס) נקבע לכל משך חייה של המשכנתא.
המודל הזה היה רווחי כאשר הבנקים הספרדיים היו יכולים לבצע מימון מחודש של עצמם בטווח קטן בהרבה מ־100 נקודות בסיס. אבל כיום הבנקים הספרדיים, במיוחד אלו שהתמקדו במיוחד בהלוואת משכנתאות למשקי בית, חייבים לשלם ריבית בין־בנקאית בטווח גדול בהרבה מ־100 נקודות בסיס כדי להבטיח השגת מימון חדש. מסיבה זו רבים מהבנקים המקומיים בספרד מסוגלים לשמור על ראש מעל המים רק מכיוון שעיקר המימון מחדש של המשכנתאות שהם העניקו מגיע מהבנק האירופי המרכזי. אלא שההסתמכות על מימון זול מבנקים מרכזיים אינה דוגמה בשום פנים ואופן למודל עסקי איתן.
בעיות קיימות גם באירופה שמעבר להרי האלפים. בגרמניה הבנקים בקושי מרוויחים משהו על מיליארדי היורו העודפים שלהם המופקדים בבנק האירופי המרכזי. עלויות המימון של הבנקים הגרמניים רחוקות מלהיות אפסיות: הם אמנם יכולים להנפיק איגרות חוב בעלות נמוכה, אבל זו עדיין תהיה גבוהה מהרווח שלהם על הפיקדונות בבנק האירופי המרכזי. כמובן שיהיו בנקים שביצועיהם טובים יותר משל אחרים, בדיוק כפי שיהיו כאלו שייפגעו יותר ממגמות שליליות. מסיבה זו חשוב מאוד לנתח את המצב של כל בנק לגופו, גם כשברור שבאווירה של צמיחה אטית, שיעורי ריבית נמוכים ופרמיית סיכון גבוהה בנקים רבים עלולים למצוא עצמם במלחמת הישרדות.
הקצאה שגויה של הון
במקרה זה לא ניתן להשאיר את פתרון הבעיה לכוחות השוק. מחיר המניה של בנק בלי מודל עסקי איתן עלול לרדת עד לקרוב לאפס, אבל הלקוחות הקמעונאיים שלו לא יהיו מודעים לצרות שבהן הוא נתון. נושים אחרים ימשיכו לספק לו מימון מכיוון שהם מצפים שהמדינה תתערב, בין אם באספקת סיוע לשעת חירום ובין אם באמצעות ארגון של מיזוג עם מוסד אחר בטרם קריסת הבנק.
מצב זה גובה מחיר כלכלי כבד. בנקים עם הון מועט מדי, או כאלו שאין להם מודל עסקי איתן, נוטים להמשיך במתן הלוואות ללקוחות הקיימים שלהם, גם אם יכולת הפירעון שלהם מוטלת בספק. מנגד, הם נוטים להגביל את מתן ההלוואות למיזמים חדשים. ההקצאה השגויה הזו של הון מהווה מכשול לכל ניסיון הבראה ומאפילה על כל אפשרות לצמיחה בטווח הארוך.
מה שצריך לעשות הוא ברור: יש לבצע שינוי מהותי במבנה הפיננסי של רוב המגזר הבנקאי ושינוי מבני עמוק בבנקים שאין להם מודל עסקי איתן. למרבה הצער, לא נראה שהצעדים האלו ייצאו אל הפועל בזמן הקרוב, ולא נראה שאירופה תתגבר על חולייה עד אז.
