דואר ישראל: למדינה אין זכות לנהוג כטייקון

1

גיוס האג"ח של הדואר המיר הלוואה צמודה עם ריבית של 6.5% באג"ח עם ריבית של 3.88%. זהו מיחזור חוב - מהלך הגיוני כשמדובר בחברה עסקית. אלא שדואר ישראל היא לא חברה רגילה אלא חברה ממשלתית תחת ערפל רגולטורי, וההלוואה שהומרה היא לא סתם הלוואה, אלא הלוואה למדינה. כך שמה שבעצם עשתה הדואר באישור ובסמכות זה להעביר את הסיכון מהמדינה לקרנות הפנסיה - כלומר לציבור. האוצר אישר לדואר כחברה ממשלתית לצאת להנפקה, האוצר הוא שקיבל את מרבית הכסף מההנפקה, ואותו האוצר הוא שמתלבט היום אם ואיך לתמוך בדואר, כשזו מאיימת לא להחזיר את החוב לציבור.

דואר ישראל. אסור שהמדינה תדבר בשני קולות - מחד מקימה ועדות לטיפול בהסדרים ומאידך מסרבת להציל חברות כשנכסיה נקלעים לקשיים צילום: עמית מגל

2

גם אם הנהלת הדואר עושה מהומה על לא מאומה, אי אפשר להתחמק מההשוואה המתבקשת לאגרקסקו. חברת היצוא החקלאי, שגייסה ברשות ובסמכות של המדינה 120 מיליון שקל, אך ארבע שנים לאחר מכן כשהתקשתה החברה לעמוד בהחזר החובות שלה - המדינה סירבה להזרים לה כסף כפי חלקה במניות (30%), החברה פורקה והחובות נשמטו. כך נולדה התספורת הראשונה של חוב, שלה היתה שותפה מדינת ישראל.

3

אם המדינה לא יודעת לנהל נכסים - היא צריכה להפריט אותם, לא לשלוח אותם לגייס חוב מקרנות הפנסיה. פרשות כאלה הן החומרים שמהם עשויים דו"חות מבקר המדינה. אסור שהמדינה תדבר בשני קולות - מצד אחד מקימה ועדות לטיפול בהסדרים ומצד שני מסרבת להציל חברות כשנכסים שלה, שהיו מפוקחים על ידיה בכל העת, נקלעים לקשיים. ולכן המדינה צריכה לעשות בדק בית רציני - לדאוג להתייעלות בדואר, לבחון את מבנה התעריפים שלה ולדאוג שהחוב לציבור לא יהפוך לבן ערובה.