החיים ב־6 שקל

קוֹפִיקְס, רשת הקפה־לדרך ששברה את הכלים ומתמחרת כל כוס קפה, סנדוויץ' ועוגה ב־5 שקלים בלבד, נפתחה ברעש גדול ומצליח. הימים הראשונים שלה התאפיינו בהתנפלות ייצרית על הסניף בנפתח ברחוב אבן גבירול בתל אביב.

אבל קופיקס היא רק צעד נוסף במגמה שקטה ומתרחבת, של מקומות שמוכרים אוכל רחוב זול במקומות יותר ויותר מרכזיים, בלב האזורים שמובילים את זינוקי המחירים.

זה נולד בשכונות חרדיות. על גבול בני ברק, ברחוב ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא, פיצריית דודא לפיצה מוכרת כבר שנים מגש שלם ב־14 שקל, ומהצהריים עד הערב מתפרסים במקום תורים ארוכים. קרוב לשם, בז'בוטינסקי 180, פלאפל הלל מוכר מנה ב־6 שקלים, ובתוככי בני ברק, בחזון איש 59, מוכרים מנה ב־5 שקלים. בירושלים, ברחוב דוד ילין ליד מאה שערים, מנה עולה 6 שקלים, ובקינג ג'ורג' 8 שקלים.

תור לפלאפל זול במרכז תל אביב. הבעלים לירון רצון: "יש לנו הסכמים טובים עם הספקים, בגלל הכמות" צילום: עמית שעל

באחרונה התופעה התפשטה לפריפריה, וגם למרכז תל אביב. פלאפל רצון, שמוכרים מנת פלאפל ב־6 שקלים ופועלים גם ברמת גן וברחובות, פתחו לפני כשנה את הסניף השלישי שלהם, בקינג ג'ורג' 17 בתל אביב. הוא הפך מיד לאטרקציה, ובכל יום משתרכים מאחורי הדוכן תורים ארוכים ומבולגנים, מהצהריים ועד הסגירה בסביבות 7 בערב. באחרונה, הפלאפליות שפועלות קרוב לפלאפל רצון התחילו להוריד מחירים ל־8 שקלים למנה, ודוכני המיץ החלו למכור כוס קטנה של מיץ תפוזים או גזר ב־4 שקלים, והסיבה היא שרצון לוקח להם את הקהל. אף על פי שהיה אפשר לצפות לראות במקום אוכלוסיה קשת יום, בתור סביבי אני רואה הרבה אנשים כמוני.

ליד אחד השולחנות המעטים יושבת קרן (40), שעובדת במשרד עורכי דין. "זאת מחאה בפיתה. אני לא מתביישת לומר שאני פה בגלל המחיר. אם זה לא היה טעים הייתי מוכנה לשלם יותר במקום אחר, אבל זה טעם, וכן, גם המחיר קובע". בדלפק ליד יושבים קרן ועודד מרמת השרון, בסביבות גיל 50. הם ראו את התור והחליטו לנסות. "איפה שיש תור יש גם תחלופה וטריות" הם אומרים, "ואחרי שראינו את המחיר וטעמנו גם הרגשנו טוב עם עצמנו". גל, סטודנט למשפטים בן 25, אומר שלא מזמן ניסה את פלאפל ג'ינה המיתולוגי, שמנה בו עולה כמעט פי שלושה. "בגלל התור אני מנסה גם את הפלאפל הזה. וכן, הכסף הוא גם פקטור פה".

"כשהתחלנו, פלאפל באזור עלה 12 שקל למנה", אומר לירון רצון, שהקים את הפלאפליה עם אחיו מורן. "היום זה כבר 18 שקל. אבל אנחנו נשארנו ב־6 שקלים. למה, מה זה פלאפל? חומוס ותבלינים, וזה צריך להיות חם. יש לנו הסכמים טובים עם ספקים ואנחנו מרוויחים בזכות הכמות".

איזה אנשים מגיעים לכאן?

"כולם, עניים ועשירים, אבל גם מלא אנשים שידם אינה משגת. יש לנו קבוצה גדולה שאוכלים גם בבוקר וגם בערב, באים ב־12 בצהריים וב־7 בערב. היום אנשים אין להם כסף, שוחטים אותם מכל הכיוונים. אצלנו זוג יוצא ב־20 שקל כולל שתייה. במקום אחר הם היו צריכים להתחלק בארוחה כדי לצאת במחיר הזה. ומשפחה עם ילדים, הם יכולים לצאת מדוכן פלאפל באזור עם חשבון של יותר מ־120 שקל".

בשוק הכרמל, באחד מהשולחנות העמוסים והרועשים של חומוסיית "חומוס הכרמל", שמוכרת מנת חומוס ב־10 שקלים, יושבים רפי ורינה, זוג פנסיונרים. רפי אהב בעבר לאכול אצל "הסורי בכרם", מוסד חומוס תל אביבי מיתולוגי. אבל לדעתו החומוס פה לא נופל ברמתו מזה של הסורי. הוא יושב על ספסל, שהיה פעם ספסל בבית הכנסת של השוק, שעל חורבותיו קמה חומוסיית הכרמל, ומסביר לי למה המיר את חומוסייתו: "למה לי בעצם לשלם 50% יותר שם, אם אני יכול ליהנות כאן?".

יש בתי תמחוי בתל אביב, ויש דוכני אוכל זול שמושכים בעיקר הומלסים ואנשים קשי יום. אבל המוכרים של מזון הרחוב הזול החדש מראות שהקבוצה שמעדיפה אותו הולכת ומתרחבת, במקביל לפערים הכלכליים, ומתחילה לכלול עוד ועוד אנשים עובדם שהמשכורות שלהם לא זזות לנוכח המחירים שהולכים ועולים, בדלק, בחשמל, בדיור ובמזון. רשת קופיקס היא לא יוזמה חדשה. החידוש הוא שזה כבר לא מביך.