שולה זקן על דכנר: "לא ידעתי שהוא שקרן ונוכל כזה"

ביום החקירה השני של שולה זקן במשפט הולילנד, נטל השופט דוד רוזן את מושכות החקירה, בנסיון לפענח את מהות הקשר בינה לעד המדינה המנוח שמואל דכנר.

בשעות אחר הצהריים החקירה הגיעה לכספי השוחד שמייחס כתב האישום לשולה זקן. "בחדרי, במשרד ראש העיר, נתן לי דכנר צ'ק של 50 אלף שקל. היום זה נראה לא טוב, אבל אז הרגשתי מחוזרת..."

השופט רוזן: "למה לא טוב?".

זקן: "היום הייתי מתנהגת אחרת. לא ידעתי שהוא שקרן ונוכל כזה. אז ידעתי שהוא גביר עשיר שרוצה לפנק אותי. שאהב אותי".

הסנגור עו"ד עפר ברטל: "הפקדת את הכספים בחשבון שלך. לא חששת שבעלך יידע מהכספים האלה?"

זקן: "החשבון היה פרטי שלי".

שולה זקן. "תמונה מגעילה" צילום: אלכס קולומובסקי

ברטל המשיך: "את מואשמת שקיבלת טובת הנאה, תמונה שמוערכת ב-1,200 דולר".

זקן: "תמונה מגעילה, שנאתי אותה. בלשכה היו תלויות רק תמונות של עליזה אולמרט. שמוליק בא יום בהיר עם התמונה הזו, תמונה מגעילה ששם הצייר לא היה עליה. קראו לה 'בקר טוב ירושלים'. כך נולדה המתנה הזו".

ברטל עבר למתנה הבאה, נעליים ותיק. "אצלנו ביהדות המזרחית לא קונים נעליים אחד לשני. סוג של אמונה טפלה. לא קיבלתי ממנו נעליים. גם תיק לא קיבלתי. אולי הוא קנה אבל אני לא קיבלתי". המתנה הבאה - 5 צ'קים של 20 אלף שקל, סך הכל 100,000 שמתוכם נמשכו והועברו 60 אלף לאולמרט.

זקן: "חשבתי לתרום לנזקקים, חלק נתתי להם. חשבתי לבדוק אם יש גירעונות. הצ'קים לא התאימו למסר. הפקדתי את הצ'קים לחשבונות הילדים שלי ושל אחותי. הפקדתי אצל הילדים כדי להסתיר מבעלי. יכול להיות שדכנר חשב שנתתי כסף לאולמרט. לא. לקחתי את כל הכסף לעצמי".

זקן העידה אגב פרצי בכי והתרגשות שגרמו לבלבול בגרסתה. גם השופט רוזן לא הקל עליה. ברטל ניסה למקד את תשובתה באשר למעשיה בכל אחד מהסכומים. להחזיר אותה לתשובות שקיבל ממנה במשרד. זקן התעקשה שנטלה את כל הכסף לעצמה. ברטל הנבוך ביקש הפסקה כדי לדבר עם הלקוחה שלו.

המשפט יחודש ביום חמישי

לנוכח מצבה של זקן נענה השופט לבקשת עו"ד ברטל לסיים את החקירה שתחודש ביום חמישי הקרוב.

מוקדם יותר אמרה זקן: "הייתה אהבה גדולה. הייתה רומנטיקה. אני אהבתי אותו. הלכנו שלובי זרוע בטיילת. אבל לא היה מה שנרמז כאן", אמרה  בהמשך העדות. במהלך שאל השופט: עם כל הכבוד, אפשרות אחת היא שוחד לאולמרט. אפשרות שנייה שהוא קנה את שירותייך כאישה. מה נכון?". בנוסף סיפרה זקן, כי קיבלה מדכנר 100 אלף דולר לרכישת דירה ולא סיפרה לבעלה.

זקן תיארה את הקשר שלה עם דכנר: "בשיחות בינינו תמיד היה אומר 'אני רוצה שתתלבשי יפה, שיהיה לך את הכסף שלך'. לא הייתי צריכה את הכסף שלו. אופי השיחות שלנו היו ברמה האישית. מצאתי אצלו אוזן קשבת וכתף לא כדי לנהל שיחות עבודה. אהבתי את היכולת שלנו לנהל שיחות על כל דבר. זה היה הרוגע שלי. זה מה שסובב לי את הראש. בגלל זה לא נדלקה אצלי נורה אדומה".

שלוה זקן (ארכיון) צילום: חיים צח

שמואל דכנר המנוח צילום: עמית שעל

זקן הבהירה שמסלול המתנות בינה לבין דכנר היה דו סטרי. "גם אני נתתי לא מתנת. עניבות, חפתים. נתתי לו דברים מאד יקרים ממפעל היודאיקה של אבא שלי", אמרה זקן, "אבל את המשטרה זה לא עניין".

הסנגור עו"ד ברטל חזר ל"אהבה" שבין זקן לדכנר. "לא חשתי אליו אהבת אשה לגבר, אבל אהבתי אותו. האיש הזה נתן לי (נחנקת) ... אני מתביישת... הוא נתן לי להרגיש משהו מיוחד..."

כאן דרושה הבהרה: ככל שישתכנע השופט רוזן ביחסים הרומנטיים בין דכנר לזקן, יגדל הסיכוי של זקן להחלץ מאישום השוחד. השופט כבר רמז בדיונים קודמים על "קשר מושחת", כהסבר למתנות ולכספים שהרעיף דכנר על זקן. ההסבר הרומנטי יטה את ההסבר וכנראה את העבירה משוחד להפרת אמונים, עבירה שהתיישנה. אבל, כמו בדילמת הנשיא קצב, זקן מסרבת לדבר על רומנטיקה שכללה יחסי מין. כבודה, מעמדה כאשה נשואה, נוכחות ילדיה באולם, מקשים על כך.

ברטל יודע שסיכוייו לשכנע את השופט גדולים ככל שיחסים אינטימיים ייכרכו בקשר. הוא ביקש מרוזן דלתיים סגורות. רוזן סירב: "איך אפשר דלתיים סגורות על קו הגנה?". ברטל וזקן יצאו להתייעצות וחזרו לאולם. זקן סירבה להודות ביחסים האינטימיים. אבל חשוב להגנה שאפשרות זו תרחף.

ברטל: "למרות שזה קשה, ספרי על גילויי החיבה בינך לבין דכנר".

זקן: "סיפרתי שהיה מאד נעים לי אתו. נתן לי להרגיש מלכת העולם בלי לבקש דבר. נישק אותי, חיבק אותי, ניגב את דמעותיי".

"דכנר נתן לו להבין שעשינו דברים אחרים"

ברטל חזר לעדות הנהג: "עפר לוי העיד כאן שהביא את דכנר למלון מצודת דוד והבין שעליתם יחד לחדר..."

שולה: "הוא צודק שהיינו שם 3 שעות, לא לקחנו חדר ישבנו בקומה 10 בטרקלין עסקים. אולי דכנר מבחינת האגו הגברי נתן לו להבין שעשינו דברים אחרים".

ברטל: "מילא אם הייתם לוקחים חדר במלון, אם זה לא היה, למה לשלם כאלה כספים לשבת ולהשקיף על חומות העיר העתיקה".

שולה: "ישבנו, השענתי את ראשי עליו, היה לנו כיף, היינו נינוחים הין כל רגעי המנוחה. הוא אהב אותי, אהב את הטמפרמנט שלי, את הסיפורים שלי. הייתה הרבה אהבה ולא היו יחסי אישות".

השופט רזון התעקש לנסח את הנדיבות של דכנר כ"השקעה" ולא "מתנה". זקן: "לא פתחתי לו דלתות. דלת אחת. כמה פגישות היו לו עם אולמרט? אחת, שתיים בשנה. על זה משלמים שוחד?"

רוזן התערב: "בשביל החיבוק, הנישוק, ניגוב הדמעות דכנר שילם מאות אלפים עבור כל זה כשיש לו במקביל מאהבת שקנה לה דירה ובית ומרצדס. מה שאת מציגה את מניחה בסיס לתביעה – דכנר לא קנה חיבוק ונשיקה במאות אלפי שקלים, אלא כדי לשחד את אולמרט ואת הולכת איתם".

שולה חוזרת על גרסתה: "הוא לא ביקש ממני דבר. אולמרט לא ידע על המתנות והכסף שקיבלתי. והוא ידע שאולמרט לא יודע. שהסתרתי זאת ממנו".

רוזן בשלו: "יהודי לא צעיר, הולך עם מקל, שאת, מנשקת, הולכת שלובת זרוע בחוף הים. יש לו מאהבת רשמית. והוא משקיע בך חצי מיליון שקל ועוד נתון: הוא לא מטומטם. עם כל הכבוד, אפשרות אחת היא שוחד לאולמרט. אפשרות שנייה שהוא קנה את שירותייך כאישה. מה נכון?"

זקן: "אולי היה חשוב לו לשדר שהוא נותן לי כסף. אבל הוא אהב מאד להיות אתי. הייתי צעירה יותר ואולי מעניינת יותר מהמאהבת שלו ואינני רוצה לדבר על אשתו. באגו שלו היה גם ללכת לצ'רני וקלנר ולהראות את הקשר אתי".

"אם היו עוד דלתות הן היו כאן מזמן כעדי תביעה"

עו"ד ברטל: "מה ידעת על מעורבות דכנר בהולילנד?"

זקן: "ידעתי שהוא קשור. לא את הגדרת התפקיד. את המפות, הנתונים, את העניין המקצועי ראיתי לראשונה רק כאן באולם. דכנר לא בא אליי בקטע של עבודה. ידעתי שהוא מבקר בעירייה בקשר לפרויקט, אבל הוא לא שיתף אותי".

ברטל: "מה ידעת על תמיכת אולמרט בתב"ע ג'"? (המרת שטחי מלונאות לדיור בפרויקט – מ.ג)

זקן: "אין לי מושג. תיאמתי את הופעתו בוועדה המחוזית. הייתה הצלחה ואני מניחה שסיפרתי לשמוליק כמו שסיפרתי לכולם על כל הצלחה".

ברטל: "דכנר אמר שהפעלת את אולמרט לטובת הפרויקט, פתחת את כל הדלתות..."

זקן: "הוא רק שכח להגיד ששמתי לאולמרט בטריות לפני כן... ומדובר רק על דלת אחת. אם היו עוד דלתות הן היו כאן מזמן כעדי תביעה...."

למה לא סיפרת לבעלך?

מהעדות עולה כי את דירת הגן בשכונת מלחה בירושלים, בשווי 480 אלף דולר, רכשה זקן בין היתר בעזרתו הנדיבה של דכנר – 100 אלף דולר.

"אף פעם לא ביקשתי ממנו", העידה זקן, "הוא התלהב מהדירה וביוזמתו הציע לעזור לי. אמרתי שאחזיר לו כשאמכור את הדירה. הוא לא הסכים, ראה בכך פגיעה גדולה".

רוזן בציניות: "הוא ראה בכך עלבון... מי אני שאעליב אותו..."

ברטל: "350 אלף שקל זה הרבה מאד כסף".

זקן: "זה הרבה, אבל לא בשבילו. לא הזיז לו בכלל. הוא נתן את זה בהרגשה שזה כלום בשבילו... אם אני יכול לעזור לאהובה שלי למה לא... דיבר כל הזמן על העושר שלו..."

ברטל: "היה לך נוח לקבל כל כך הרבה כסף?"

זקן: "פחדתי לקנות את הבית שהיה מעבר ליכולותי. הוא דירבן אותי. כשיכולתי להחזיר לו את הכסף הוא אמר 'את מעליבה אותי?' אני לא זקוק לכסף הזה. בעיניי והוא רצה לצייר עצמו כ'עשיר העולם'".

ברטל: "אשת ציבור בכירה מקבלת כסף מיזם".

זקן: "אצלי הוא לא היה יזם. התחברתי לאיש, לא ליזם".

רוזן: "למה לא סיפרת לבעלך?"

זקן: "לא רציתי שיחשוב שמדובר ביחסי גבר-אישה. את העניינים הכספיים ניהלתי בלעדיו. הוא היה בטוח שאבא שלי עזר".