הדרך לגיהינום

חיסכון בעלויות לתאגידים, דיווח ממוקד, ויתור על מידע עודף, טיוב הדו"חות הכספיים. הכוונות העומדות בבסיס פרויקט שיפור הדו"חות של רשות ניירות ערך מבורכות. אלא שפעמים רבות, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.

לא ניתן להתעלם מהמגרעות שיש לדו"ח סולו, החל בבעיות יישומיות וכלה במשאבים הנדרשים להפקתו, אולם חרף הבעיות והקשיים, הוא בבחינת "הרע במיעוטו". לא ניתן להפריז בחשיבותו של דו"ח סולו בתהליך ניתוח יכולת שירות חוב של חברה, קל וחומר כשמדובר בחברת אחזקות.

דו"חות מאוחדים עלולים להטעות את ציבור המשקיעים שהרשות אמונה על הכנתם. שליטה של חברה־אם בחברה־בת אמנם מאפשרת את איחוד התוצאות בדו"חות הכספיים, אולם אין לפרש את המונח "שליטה" ככזה המאפשר לחברה־האם לעשות בחברה־הבת כראות עיניה. נהפוך הוא, בחברות המיישמות כללי ממשל תאגידי תקין עצמאות הדירקטוריון של החברה־הבת היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה. זאת ועוד, הניסיון מלמד שפעמים רבות חברות־אמהות נכשלות לכפות את עמדתן על החברות־הבנות לנוכח לחצים שמפעילים גופים מוסדיים.

אין חולק ביחס לחשיבות של מתן מידע כספי נפרד של החברה (סולו). למעשה, אמירה זאת משותפת גם לרשות ניירות ערך וגם לאלו המתנגדים לביטול חובות פרסום דו"ח סולו. הצלחה או כישלון של המהלך לביטול דו"ח סולו יקומו וייפלו על היכולת של הרשות לייצר מנגנונים חלופיים תחתיו ובאכיפתם.

המודל המוצע אמנם מתבשל ומתגבש כבר שלוש שנים, אך הוא מגיע לישורת האחרונה בתקופה שהרשות והעומד בראשה נמצאים תחת מתקפה וביקורת על הרגולציה הכבדה בשוק ההון ועל אחריותם להתייבשות הבורסה. הרצון לעשות דה־רגולציה בשוק ההון מבורך, אך על הרשות להישמר שלא לשפוך את התינוק יחד עם המים.

דוחות כספיים (אילוסטרציה) צילום: shutterstock