בלי בשורה לכיס

ועדיין מדובר בחוק משמעותי מאוד לכלכלה הישראלית. חוק שבונה תשתית ל־5–10 השנים הבאות. חוק שזיהה כשל מבני ומערכתי שגרם לנזקים ומנסה כעת למזער אותם ולמנוע נזקים דומים בעתיד. יצליח או לא, ימים יגידו. אבל הניסיון לטפל בכוח בלתי מרוסן ולכפות נורמות התנהלות חדשות הוא חשוב מאוד.

חוק הריכוזיות. אפשר להחזיר את הארנק לכיס צילום: שאטרסטוק

על העובדות הרי לא ניתן לחלוק: מספר מצומצם של אנשי עסקים שולטים במקביל בהון ובייצור. הם מנצלים זאת ללקיחת סיכונים עסקיים בלתי סבירים ולהרפתקאות פיננסיות על חשבון חסכונות הציבור שמופקדים בידיהם דרך הבורסה, הבנקים או חברות הביטוח. במקביל, כוח המיקוח שבידיהם מסייע להם ליצור תנאי שוק שנוחים רק להם. משם הדרך לתחרות צולעת שמובילה בתורה לגביית מחירים לא סבירים היא קצרה. שלא לדבר על דלתות שנפתחות בפניהם אצל פקידי ממשלה, שמוטב והיו נשארות נעולות.

המציאות הזאת, שנשמעת כמו תיאורים מ"הקפיטל" של קרל מרקס, היא מסוכנת לכלכלה שמתיימרת להיות חופשית. היא פוגעת בה בבטן הרכה: התחרות ההוגנת. וכשאין הוגנות, היד הנעלמה נשארת קשורה מאחורי הגב. בכלכלה כזאת האנשים מרגישים מנוצלים וממורמרים. ובלעדיהם אין מה שיזיז אותה. נכון, עשויה להיווצר כעת אי־ודאות עסקית. וגם יש חשש שחברות לא יסתגלו למצב החדש וייקלעו לקשיים. אולי עוד טייקון אחד או שניים יעברו ללונדון. ועדיין, כשהמציאות כה זקוקה לשינוי כיוון ולתיקון, זה סיכון ששווה כנראה לקחת.