עתידה הקרוב של אי.די.בי תלוי בהחלטת דנקנר: לערער או לא

אתמול הוגשו לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין תוצאות בדיקות כלל הגורמים שנדרשו על ידיו לבחון את העברת השליטה בקונצרן אי.די.בי לידם של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה. אורנשטיין, במידה ויחליט על העברת הבעלות, צפוי לשרטט את המתווה המעשי של ההעברה לפי תרשים ידוע מראש של פעולות: קביעת הנאמנים להסדר - מן הסתם חגי אולמן ואיל גבאי - רישום המניות על שם הנאמנים ומסלול ההסדרה מול הרגולטורים הייעודיים, מרשות ניירות ערך ועד מס הכנסה.

ועם זאת, נערכים הרוכשים המיועדים לשני תרחישים: הראשון, הגשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע מבית המשפט העליון על ידי נוחי דנקנר. השני, העברה מיידית של הבעלות לאלשטיין ובן־משה. גם אחרי ההכרעה בערעור וגם במקרה של העברה מיידית תיכנס החברה למעין תקופת ביניים שתארך מספר חודשים עד סגירת העסקה. במהלך תקופה זו, אמורים הרוכשים להזרים 100 מיליון שקל כהלוואת גישור. "כלכליסט" מציג את שני התרחישים אליהם מתכוננים הרוכשים, ומה צפוי לקרות במקרה שכל אחד מהם יתממש:

השופט איתן אורנשטיין. ישרטט את מתווה העברת הבעלות צילום: אוראל כהן

דנקנר מגיש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע לעליון

במקרה שדנקנר יחליט להגיש ערעור, עד ההכרעה בן החברה תישאר בשליטת דנקנר וההנהלה הנוכחית. הנאמנים להסדר יפקחו בזכוכית מגדלת אחר כל מהלך ניהולי, ממשמעותי עד זניח. הציפייה של אלשטיין ובן־משה תהיה שאולמן וגבאי יתיישבו על כתפיו של חיים גבריאלי וידאגו כי ישנה ויזיז כמה שפחות. הרי בכוחה של ההנהלה הנוכחית להציב אין ספור מכשולים להכשלת הרוכשים המיועדים ובהם: מינוי ופיטורי בכירים - מנכ"לים, סמנכ"לים מנהלי כספים וכו', שינויים בהסכמי שכר ו"העלמת" ידע חיוני לתפעול החברות. הכל צריך להישאר במקום. פיטורי בכירים אמנם יכולים להצטייר גם כמחווה חיובית של פינוי הכיסאות לבעלים החדשים, אלא שמהלך כזה יכול גם להזיק לבעלים החדשים ולהעלים מידע קריטי מהחברות.

בעיה אמיתית יכולה לצוץ עם הערעור לעליון ייקח זמן. אי.די.בי פתוח צפויה להגיע לפירוק כחדלת פירעון אם העברת הבעלות לא תסתיים עד סוף חודש מרץ 2014. במקרה כזה החוק יחייב את השופט לקבל את בקשת הפירוק של הנושים. תרחיש כזה הוא חלומו הרטוב של דנקנר. כדי שזה לא יקרה, על בית המשפט העליון, להכריע בערעור אם יוגש, בתוך כחודשיים. אפשרות אחרת היא שהשופט אורנשטיין, אם וכאשר יוגש ערעור, יציב מעין אולטימטום לבית המשפט העליון ויבקש ממנו להזדרז בהכרעתו.

השיקול המרכזי בעד הגשת הערעור הוא העובדה כי בכך טמון הסיכוי הקלוש של דנקנר להמשיך ולאחוז באי.די.בי פתוח. בלעדיה, דנקנר חשוף לחלוטין - בקומות העליונות של הפירמידה - בפני תביעות אישיות וסטטוס של פושט רגל. מי שחובותיו האישיים הם במאות מיליונים ונכסיו מנגד ככל הנראה עשרות מיליונים. מצד שני, לא ברור אם עורכי הדין רמי כספי ורובי בכר ימשיכו עמו לערעור בעליון. במיוחד כשברור כבר שעלות ההליכים לא יכולים ליפול על שכמן של החברות.

דנקנר. לא ברור אם עורכי הדין ימשיכו אתו לעליון צילום: אוראל כהן

דנקנר לא מגיש ערעור והבעלות עוברת מיידית

ויליפוד פנתה למחוזי מושכת ההלוואה שהעמידה לטובת רכישת אי.די.בי מדובר ב-65 מיליון שקל שהעמידה חברת מוצרי המזון שבשליטת צבי ויליגר על מנת לרכוש את השליטה בחברה; מוקדם יותר הבוקר הוגש דו"ח הנכסים של מוטי בן משה שיישאר חסוי בשלב זה שי סלינס, 5 תגובות לכתבה המלאה 

במקרה כזה הקונצרן נכנס לתקופת ביניים קצרה עד לסגירה (ה"קלוזינג"). הנאמנים להסדר, אולמן וגבאי, יגיעו לקומה 44 בעזריאלי ומיד אחריהם, יתכן שבאותה המעלית, ירדו ויעזבו דנקנר וגבריאלי. לדירקטוריון יתמנו באופן מידי אלשטיין, סאול זאנג או בן־משה. כנראה שאלשטיין יהיה יו"ר הדירקטוריון.

אחת המשימות הראשונות היא לסיים את קבלת האישורים ממשרד התקשורת - בעקבות העברת הבעלות על סלקום - ומהמפקח על הביטוח - בעקבות העברת הבעלות על כלל ביטוח. תתכן פניה לממונה על הביטוח דורית סלינגר לצורך הפקדת מניות כלל ביטוח אצל נאמן עד להשלמת העסקה עם הרוכשים הסינים. אגב, ביטול העסקה עם הסינים יחייב את אי.די.בי בפיצוי מוסכם של 300 מיליון שקל.

משימה אחרת של אולמן וגבאי היא לערוך רשימה מסודרת של זכויות הנושים ומחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות, כאשר בסיום ההליך יומר החוב למניות של אי.די.בי פתוח. הם גם יפנו לרשויות המס יפנו כדי שאלו יפסקו לגבי השלכות המרת החוב למניות.

במקביל, הנאמנים ידרשו לשבת עם הנושים של אי.די.בי פתוח - בנק הפועלים, קרן יורק והפניקס - כדי לדון ולטפל בחוב של החברה. הדירקטוריון של פתוח צפוי למנות 11 חברים. שמונה מתוכם יהיו אנשיהם של אלשטיין ובן־משה, שני דח"צים, ודירקטור נוסף שימונה על ידי השותפים־הנושים. נראה כי הבעיה העיקרית בתחזית של "היום שאחרי" היא למפות את הדירקטוריונים וההנהלות של החברות הציבוריות והפרטיות ולהחליט מי נשאר ומי הולך.

בחברות הציבוריות יצטרכו להיות זריזים במיוחד כיוון שחוק הריכוזיות קובע שתוך שישה חודשים מכניסתו לתוקף חובה לשנות את הרכב הדירקטוריון ולהוסיף דירקטורים בלתי תלויים בחברות הנכדות - החוליה השלישית בפירמידה. שופרסל למשל. אגב, למשימה הבאה של קיפול הפירמידה הוקצבו בחוק הריכוזיות ארבע שנים.