אריאל שרון הלך לעולמו בגיל 85

נדם לבו של אחד האנשים שהשפיעו יותר מכול על מדינת ישראל: שמונה שנים לאחר שלקה בשבץ ושקע בתרדמת היום הלך לעולמו ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, והוא בן 85. שרון, ראש ממשלת ישראל בשנים 2006-2001, היה מהמצביאים הבולטים בתולדות המדינה והשתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. לאחר מכן היה ממייסדי תנועת הליכוד וכיהן במספר רב של תפקידים בממשלה.

"לפני 20 דקות זה נגמר", אמר בשעה 14:19 רוני סחייק, בנו המאומץ של שרון, בעת שיצא מהמחלקה בבית החולים תל השומר. בשעה 14:45, שעה לאחר מותו של שרון, התייצב בנו גלעד מול המצלמות והודה לצוות בית החולים תל השומר והדסה עין כרם, שטיפלו באביו לפני שמונה שנים. "אנחנו חייבים תודה להמונים בארץ ובעולם שהתפללו לשלומו. הוא הלך כשהוא החליט ללכת", אמר גלעד שרון. מיד לאחר הדיווח על מותו הגיעו חולים רבים ובני משפחותיהם למחלקה שבה הוא מאושפז.

מנהל בית החולים השיקומי, פרופ' שלמה נוי, הודיע בהמשך בצער על פטירתו של שרון. "הוא טופל למעלה משבע שנים. היו עליות ומורדות במצבו כשהמשפחה והצוות דיווחו על תגובות מסוימות. הוא ניהל מאבק נגד כל הסיכויים, כולל בשבוע האחרון. היום נדם לבו. במשך כל התקופה שרר שיתוף פעולה מלא בין הצוות למשפחה. יהי זכרו ברוך".

ד"ר אריה וולנר מבית החולים השיקומי הוסיף כי "הטיפול של שרון לא היה שונה משל כל אדם אחר. המשברים העיקריים שהוא עבר היו זיהומים וטיפלנו בהם כרגיל. הוא אדם עם יכולות חריגות בהתחשב במצבו, בגילו ובגורמי הסיכון שלו".

אריאל שרון נולד בכפר מל"ל ב-26 בפברואר 1928 לדבורה ושמואל שיינרמן, אנשי העלייה השלישית שעלו מרוסיה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. השניים התיישבו בכפר מל"ל וניהלו משק חקלאי. מלבד אריאל כללה המשפחה גם את יהודית, אחותו הבכורה. שרון למד בגימנסיה גאולה בתל אביב. ילדותו הושפעה לא מעט ממאבקים קשים שניהלו הוריו מול שאר תושבי הכפר וכן מהשתתפותו מגיל צעיר בהגנה מול התקפותיהם של תושבי הכפרים הערביים הסמוכים. בשנים לאחר מכן יוחסו יחסו אל הערבים, קשיחותו ויכולתו לעמוד בנידוי חברתי למאורעות אותן שנים.

הקריירה הצבאית

ב-1942 הצטרף לארגון ה"הגנה", וכך החל בקריירה צבאית ארוכת שנים. ב-1947 נעשה נוטר במשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות, בהיותו בן 20, היה מפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני ונפצע קשה בקרב לטרון. אחרי החלמתו נעשה קצין מודיעין גדודי, והשתתף בקרבות כיס פלוג'ה. ב-1949 היה למפקד פלוגה, ואחר כך עבר לחטיבת גולני ונעשה מפקד פלוגת הסיור שלה. ב-1951 התמנה שרון לקצין מודיעין פיקודי בפיקוד מרכז, וב-1952 מילא תפקיד זה בפיקוד צפון, ועלה לדרגת רב-סרן. לאחר מכן יצא לחופשת לימודים, והחל ללמוד לתואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות באוניברסיטה העברית.

שרון עם שמעון פרס צילום: אלכס קולומויסקי

נסיבות הפעולה בקיביה עדיין שנויות במחלוקת, ואפילו שרי ממשלה מתחו ביקורת על שרון. בעקבות זאת הוחלט בינואר 1954 לשים קץ לקיומה העצמאי של יחידה 101, והיא התמזגה בגדוד הצנחנים הסדיר של צה"ל, בפיקודו של שרון. הגדוד השתתף ברוב פעולות הגמול הבאות. ב-1956 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, ולחם במבצע קדש. במהלכו השתתף כוח בפיקודו של שרון בקרב הקשה על המיתלה. בקרב נפלו חללים רבים מבין הצנחנים, ושוב הוטחה ביקורת קשה כלפי שרון, בטענה שהקרב היה מיותר מלכתחילה. בעקבות זאת יצא שרון ללימודים בבית הספר לפיקוד ומטה בבריטניה, וקידומו בצה"ל הוקפא לתקופה ארוכה.

בשנים 1962-1958 למד משפטים באוניברסיטה העברית ופיקד על חטיבת חי"ר ועל בית הספר לחיל רגלים. עם כניסתו של יצחק רבין לתפקיד הרמטכ"ל ב-1964 מונה שרון לראש מטה פיקוד צפון, ושנתיים אחר כך ב-1966 לראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל. בתפקיד זה הוענקה לו דרגת אלוף.

במלחמת ששת הימים השתתף כמפקד אוגדת שריון וזכה להערכה רבה. פיקודו על הקרב המסובך על מתחמי אום כתף - אבו עגיילה נלמד עד היום בבתי ספר צבאיים ברחבי העולם. לאחר המלחמה שב לתפקידו כראש מחלקת הדרכה, ובמסגרת זו העביר בסיסי הדרכה לשטחי יהודה ושומרון. ב-1970 מונה לאלוף פיקוד דרום. הוא נשא בעיקר בנטל הפיקוד על מלחמת ההתשה, ביקר קשות את מדיניותו של הרמטכ"ל חיים בר-לב והסתכסך עם עמיתיו במטכ"ל. בתום מלחמת ההתשה ובמהלך 1971 עסק בחיסול תאי מחבלים ברצועת עזה. כמו כן פינה את הבדואים מצפון סיני, מעשה שבגינו ננזף על ידי הרמטכ"ל.

ביוני 1973 פרש שרון מצה"ל, ופנה להתמודד בבחירות לכנסת, שהתקיימו באותה שנה, במסגרת המפלגה הליברלית. בין יוני לאוקטובר 1973 פעל נמרצות להקמת הליכוד. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוחזר שרון לשירות פעיל כמפקד אוגדת שריון, הסתכסך עם הפיקוד העליון, וצלח את תעלת סואץ - מבצע שחולל את המפנה במלחמה.

אריאל שרון צילום: אלכס קולומויסקי

הקריירה הפוליטית

בבחירות לכנסת שהתקיימו בסוף חודש דצמבר 1973 נבחר שרון לחבר כנסת, אך כעבור שנה, בדצמבר 1974, התפטר וחזר לצה"ל. בשנים 1976-1975 שימש כיועץ לראש הממשלה יצחק רבין לענייני ביטחון. בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 התמודד בראש מפלגה שהקים, "שלומציון", והיא זכתה בשני מנדטים. לאחר הבחירות התמזגה מפלגתו עם תנועת חרות. בממשלה שהקים מנחם בגין התמנה שרון לשר החקלאות. בתקופה זו קרא להגברת ההתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון.

ב-1980, לאחר התפטרותו של עזר ויצמן מתפקיד שר הביטחון, שאף שרון להתמנות במקומו, אך בגין סירב לבקשתו, ובין השניים נוצרה מתיחות. רק לאחר הבחירות לכנסת העשירית ב-1981 מונה שרון לשר הביטחון. במסגרת תפקידו זה יזם את "מבצע אורנים", שנועד לחסל את בסיסי המחבלים בלבנון ולהפסיק את ההתקפות על גבול הצפון. 

המבצע, שיצא לפועל תחת השם "מבצע שלום הגליל", החל ב-6 ביוני 1982. שרון היה מעורב בכל שלביו, ולטענת מבקריו ביצע חלקים ממנו בלא ליידע את ראש הממשלה מנחם בגין ובלי לקבל את אישורו. בספטמבר 1982, לאחר ההתנקשות בנשיא לבנון בשיר ג'ומייל, ביצעו כוחות הפלנגות הלבנוניים טבח בתושביהם הפלסטינים של שני מחנות פליטים בלבנון - סברה ושתילה.

בדו"ח ועדת כהן, אשר חקרה את הפרשה ואת אחריותה של מדינת ישראל לאירועים, נקבע כי שרון היה אחראי להתעלמות מפני האפשרות של הטבח, הן בקבלת ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות והן באי-נקיטת אמצעים למניעת אפשרות לטבח. בעקבות המלצת הוועדה העביר ראש הממשלה דאז מנחם בגין את שרון מכהונתו כשר הביטחון.

אריאל שרון צילום: מיכאל קרמר

שרון המשיך לכהן בממשלה כשר בלי תיק, ובממשלת האחדות שקמה לאחר הבחירות ב-1984 מונה לשר התעשייה והמסחר, למרות התנגדות חברי המערך. בפברואר 1990 התפטר מן הממשלה, עקב התנגדותו להחלטת הממשלה להתיר עריכת בחירות בשטחים. לאחר נפילת הממשלה ב-15 במרס התמנה שרון לשר הבינוי והשיכון בממשלה שהקים יצחק שמיר. בתפקידו זה האיץ את הבנייה אדירת הממדים בשטחים. לקראת בחירות 1992 התמודד שרון על ראשות הליכוד, אך הגיע שלישי, אחרי יצחק שמיר ודוד לוי. מפלת הליכוד בבחירות הביאה לפרישת שמיר מראשות התנועה. בבחירות הפנימיות שהתקיימו בתנועה בפברואר 1993 נמנע שרון מלהתמודד מול בנימין נתניהו.

בממשלה שהקים נתניהו ב-1996 לא נכלל תחילה שמו של שרון, אך בעקבות אולטימטום שהציב דוד לוי "נתפר" למענו משרד התשתיות הלאומיות. הוא היה חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, וכיהן בסוף הקדנציה כשר חוץ.

ראש הממשלה ה-11

בעקבות ההפסד בבחירות 1999 פרש נתניהו מהנהגת הליכוד. בבחירות לראשות התנועה, שהתקיימו בספטמבר 1999, נבחר שרון ליו"ר הליכוד. בכנסת ה-15 כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון.

בספטמבר 2000 ערך שרון ביקור בהר הבית, למרות אזהרות של גורמים שונים מפני השלכות מעשהו, וזה זכה לסיקור תקשורתי נרחב. ואכן, לאחר הביקור פרץ גל מהומות אלימות בקרב הפלסטינים ביו"ש ועזה וכן בקרב אזרחי ישראל הערבים. גל זה היה למעשה אות הפתיחה לאנתיפאדת אל-אקצא. אולם הקישור הסיבתי בין הביקור לפריצת האנתיפאדה שנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית, ויש הרואים בביקור שרון בהר הבית רק עילה מקרית, ששימשה את הפלסטינים כאמתלה לחידוש המאבק האלים במדינת ישראל.

בבחירות שהתקיימו ב-6 בפברואר 2001 התמודד שרון על ראשות הממשלה מול אהוד ברק, וניצח בהפרש גדול. ב-7 במרס 2001 הקים שרון ממשלת אחדות לאומית. בינואר 2003 הוביל את הליכוד לניצחון סוחף בבחירות לכנסת, והרכיב שוב ממשלה בראשותו, אם כי לא הייתה זו ממשלת אחדות. בבחירות אלו נבחר בנו עומרי שרון כח"כ מטעם הליכוד. במהלך שנת 2003 נחקרו שרון ובניו (גלעד ועומרי) על ידי משטרת ישראל במסגרת חקירת הלוואה שקיבל מהמיליונר סיריל קרן, ובפרשה נוספת שבמרכזה העסקתו של גלעד שרון כיועץ על ידי איש העסקים דוד אפל.

במהלך כהונתו של שרון כראש ממשלת ישראל, התמודדה מדינת ישראל עם התקפות טרור רבות, במסגרת אנתיפאדת אל-אקצה. שרון הוביל שלושה מהלכים עיקריים נגד מתקפת הטרור. הראשון היה פעולה צבאית תקיפה ורציפה נגד ארגוני המחבלים. פעולות צה"ל הגיעו לשיאן במבצע "חומת מגן", באפריל 2002.

במישור נוסף, החליטה ממשלת שרון על הקמת גדר ההפרדה, שחצצה בין שטחי יהודה ושומרון לבין שאר חלקי ארץ ישראל ומנעה חדירת מחבלים לערי ישראל. המהלך השלישי נועד להטות את דעת הקהל העולמית לטובת ישראל והוא המכונה "תוכנית ההתנתקות".

ב-18 בדצמבר 2003 הציג שרון את תוכניתו להתנתקות חד-צדדית מרצועת עזה. פרטיה המלאים של התוכנית הוצגו באפריל 2004, אז הודיע כי יש בכוונתו להוציא לפועל תוכנית התנתקות והיפרדות ברצועת עזה, אשר תכלול את פינוי כל היישובים היהודיים מן הרצועה וכן פינוי כמה יישובים בצפון השומרון.

במהלך החודשים הבאים הצליח שרון, למרות קשיים מרובים, לשמור על יציבות ממשלתו ולהביא את תוכנית ההתנתקות לשלב הביצוע: באוגוסט 2005 פונו היישובים הישראליים מרצועת עזה, וכן ארבעה יישובים נוספים מצפון השומרון.

ביצועה של תוכנית ההתנתקות גרר משבר פנימי חריף בליכוד, בין המתנגדים למהלך זה למצדדים בו. משבר זה לא הסתיים גם לאחר השלמת ההתנתקות. בנובמבר 2005, לאחר פרישתה של מפלגת העבודה מממשלתו של שרון והסכמה על הקדמת הבחירות לכנסת למרס 2006, הודיע שרון על פרישתו מן הליכוד ועל הקמתה של מפלגה חדשה - מפלגת קדימה.

השבץ

הסימנים הראשונים למשבר הרפואי הגיעו בדצמבר 2005, כאשר שרון עבר אירוע מוחי קל והובהל ל"הדסה". האירוע הוביל לסדרת בדיקות ולאשפוזו של ראש הממשלה למשך כמה ימים. זמן קצר לאחר מכן כינסו רופאיו של שרון מסיבת עיתונאים ובה הודיעו כי במהלך האשפוז נתגלה בלבו מום מולד, והוא שגרם על פי החשד לאירוע המוחי. הרופאים קבעו גם כי על שרון לעבור צנתור שגרתי בלבו כעבור כמה שבועות, אולם ראש הממשלה עצמו לא נותר תחת השגחה במשכנו בירושלים, אלא עמד על כך שיחזור לביתו בחוות השקמים.

הצנתור נקבע לראש הממשלה ליום חמישי, 5 בינואר. יממה קודם לכן שרון עדיין עסק בפעילות שגרתית, אולם בסביבות השעה 21:20 באותו ערב הוא שוב חש ברע. רופאו האישי, פרופסור שלמה שגב, המתגורר באזור המרכז, הוזעק לחווה והורה לעוזריו של שרון לפנות אותו לבית החולים, בשל החשש כי מדובר באירוע מוחי. ראש הממשלה היה בהכרה בשלב הזה ורק בשעה 22:00 החלה השיירה לנוע לכיוון בית החולים הדסה עין כרם. שרון עצמו הובהל בניידת טיפול נמרץ של מד"א לכיש, שהוצבה דרך קבע בחווה מאז האירוע המוחי הראשון.

שרון הוסע מרבית הדרך בישיבה, ולצדו בנו גלעד ופרופסור שגב. במהלך הנסיעה הידרדר המצב ונשקלה האפשרות להעביר את שרון במסוק. בסופו של דבר, הוחלט לוותר על האפשרות הזו מחשש לטלטולים מיותרים שיחריפו את המצב. האמבולנס שהוביל את שרון הגיע אל בית החולים דקות ספורות לפני 23:00. בדקות טרם הגעתו לבית החולים חלה הידרדרות במצבו והוא הוכנס ישירות לבדיקת הדמיה (MRI), ובמהלכה התגלה דימום תוך-מוחי. צוות המומחים של בית החולים אבחן כי ראש הממשלה עבר אירוע מוחי משמעותי והוא הורדם והונשם לצורך המשך הטיפול.

את הניתוח הראשון במוחו של שרון ביצעו ארבעה רופאים בכירים בבית-החולים. אמנם הם הצליחו לעצור את הדימום המרכזי במוחו, אך מצבו הוסיף להידרדר בשעה שהיה מאושפז בטיפול נמרץ במחלקה הנוירוכירורגית. בכל אותה העת שהו במקום בניו ויועציו הקרובים של שרון. נשיא המדינה, רבנים, פוליטיקאים וגם מנהיגים רבים בעולם התפללו לשלומו. במקביל הופקדו סמכויות ראש הממשלה בידי ממלא-מקומו של שרון, אהוד אולמרט. יומיים לאחר האשפוז נותח שרון בפעם השלישית בעקבות דימום נוסף שהתגלה במוחו ולאחר שהלחץ התוך גולגולתי בראשו עלה. הניתוח הסתיים ואף אובחן שיפור במצבו. כעבור 100 ימים הוגדר שרון כבעל "נבצרות קבועה" מלשוב ולמלא את תפקידו כראש ממשלה ובכך הסתיימה באופן רשמי כהונתו.

במאי 2006, לאחר כחמישה חודשי אשפוז בבית החולים הדסה עין כרם, הועבר שרון לאשפוז במחלקה לשיקום נשימתי במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר. בנובמבר 2010 עזב שרון לראשונה את המחלקה לשיקום נשימתי במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, והוא הועבר להמשך טיפול בביתו בחוות השקמים. מאז הוא הועבר כמה פעמים לביתו מבית החולים.

באוקטובר 2011 התראיין בנו, גלעד שרון, ל"ניו-יורק טיימס", ושם סיפר על מצבו של אביו. "כשאבא ער, הוא מביט בי ומזיז אצבעות כשאני מבקש ממנו. אני בטוח שהוא שומע אותי". הוא גם סיפר שלמרות העובדה ששרון מוזן ישירות לווריד, הוא עלה במשקל. בחודש ינואר 2013, במהלך סריקה בבית החולים סורוקה הוצגו לשרון תמונות בני משפחתו, השמיעו לו את קול בנו גלעד, ונערכו לו מבחני גירוי חושי באמצעות מגע. ממצאי הסריקה הראו כי קיימת אצל שרון פעילות מוחית שהוגדרה "משמעותית" בכל אחת מהבדיקות שנערכו.

בחייו האישיים ידע שרון כמה טרגדיות: רעייתו הראשונה, מרגלית, שהייתה המפקחת הראשית על בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל, הייתה בת 30 כשנהרגה בתאונת דרכים. ב-1968 שיחק בנו גור בן ה-11 ברובה, ונהרג מכדור שנפלט. בשנת 2000 נפטרה רעייתו לילי שרון. סיפור אהבתם של שרון ולילי נמשך 37 שנים, והוא לא התבייש להודות שוב ושוב עד כמה הוא מתגעגע אליה לאחר מותה. "כל דבר בבית הזה בחווה", אמר בראיון, "הוא נגיעת יד של לילי. אני מתגעגע פשוט לשבת ולדבר איתה. אין לי את זה עכשיו - ולילי חסרה לי".

שרון התגורר במשך שנים רבות בחוות השקמים ליד שדרות, שאותה רכש אחרי פרישתו מצה"ל. הוא הותיר אחריו שני בנים - עומרי וגלעד.