5 הערות על הדרישה להקים ועדת חקירה בעניין אי.די.בי

1. "מי בעד חיסול הטרור?"

לפני 24 שנה השתלט אריאל שרון על מערכת ההגברה בכינוס מרכז הליכוד וקרא "מי בעד חיסול הטרור?". קריאה דומה השמיעו בתחילת השבוע חברי הכנסת בוועדת הכספים, כשדרשו להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת תפקוד הרגולטורים בפרשת אי.די.בי. כמו שכולם רוצים בחיסול הטרור, כך גם האינטרס לרגולציה יעילה משותף לכל סיעות הבית. קל וחומר כשמדובר בפרשת אי.די.בי, שמספקת את רעבונו של הציבור צמא הדם.

אלא שעם כל הכבוד לחברי הכנסת הנכבדים, יש בעיה עם מינוי ועדה פרלמנטרית שתפקידה לחקור ולפשפש כדי לחשוף את האמת, כשהדרישה להקמתה מקורה בדיון שכותרתו כבר חורצת את גורלה וקובעת את מסקנותיה: "כישלון 'שומרי הסף' בפרשת אי.די.בי".

2. פופוליזם

"אני לא יודע למה, אבל ככה זה בעולם: יש צרות, ויש עושי צרות". נזכרתי באמרה הזאת, הלקוחה מהמחזמר "כנר על הגג" המבוסס על סיפוריו של שלום עליכם, בשבוע שעבר, בכנס של הכונס הרשמי בנושא חדלות פירעון. בפתח הכנס אמר הכנ"ר, פרופ' דוד האן, שהתקשורת מטפלת בהסדרי החוב באופן בעייתי ו"עושה בלגן". אם הדברים היו יוצאים מפיו של אחד מהטייקונים שומטי החובות, הם היו בוודאי נופלים על אוזניים ערלות. אלא שכאן מדובר בכונס הרשמי, שאין לו עניין להגן על בעלי ההון (לשעבר).

מבלי להסיר מאחריות התקשורת, שבוודאי צריכה לעשות חשבון נפש נוכח דבריו של פרופ' האן, האם יכול להיות שבדבריו יש גם ביקורת, ולו מרומזת, גם כלפי נבחרינו בכנסת?

ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת הכספים צילום: עמית שעל

3. שעתם היפה של החוסכים

בשנה החולפת חברות גדולות ובולטות בשוק ההון המקומי כשלו מלעמוד בהתחייבויותיהן למשקיעים: אי.די.בי, אלביט הדמיה, חבס ורבות אחרות. אולם באופן מפתיע, בשעה ששנת 2013 היתה איומה עבור בעלי השליטה באותן חברות, שירדו מנכסיהם, השנה האחרונה היתה חלומית עבור ציבור המשקיעים. דווקא בשנה שהתאפיינה בכמה מהסדרי החוב הגדולים שנראו בישראל, קרנות הפנסיה השיגו תשואה שנתית ממוצעת של 12%(!). האם מישהו מחברי הכנסת סבור שאפשר להציג תשואות דו־ספרתיות ללא סיכון (הימור, בלשון הח"כים)?

לא "הכל דבש". ירידת הריבית לשפל תרמה לרווחי הון שלא יחזרו באיגרות החוב, יש הרבה ליקויים והרבה מה לתקן ולשפר. אבל האמת צריכה להיאמר, גם אם היא לא פופולרית: השפעת הסדרי החוב על הפנסיה שלנו זניחה. זעקות השבר על אותם "אלמנות ויתומים" אומללים התבררו כעורבא פרח.

4. הפוסל במומו פוסל

דין פרוטה כדין מאה, קל וחומר כשעסקינן במיליארדים של כספי ציבור. אין כל הבדל בין התספורות המונחתות על מחזיקי האג"ח לבין הכספים שהמדינה מפזרת בשלומיאליות. תמוהה בעיניי העובדה שחברי הכנסת לא ששים אלי קרב, ולא ניגשים באותה מידה של נחישות לטפל במימון של מאות מיליוני שקלים שהמדינה מעניקה מדי שנה ללא הצדקה לאגד, כפי שנחשף בדו"ח מבקר המדינה; או כיצד המדינה נתנה הלוואות של 2.75 מיליארד שקל לתעש, חוב שישנו חשש סביר שלא יוחזר; שלא לדבר על ההתנהלות הפיננסית הכושלת של החברות־הבנות של המדינה, הדואר וחברת החשמל.

ובכלל, ברגע שהמדינה הפקירה את חובותיה של אגרקסקו — היא עצמה הצטרפה לפול של שומטי החובות. ואחרי כל זה, חברי הכנסת עוד מעלים לעצמם את השכר. האם "כשלים" אלו ועוד רבים אחרים אינם מצדיקים הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית?

כשחושבים על כל הכשלים של המדינה, אז בהשוואה לנבחרינו, הרגולטורים מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים נראים פתאום כמו ילדים טובים ירושלים.

5. רגולציה ורגולציית יתר

במהלך הדיון בוועדת הכספים התהלך פיל גדול בחדר. שעה שחברי הכנסת הטיחו ביקורת בחברות הדירוג, שהעניקו לאי.די.בי דירוג אשראי גבוה והתמהמהו להוריד אותו, ישבה בחדר דורית סלינגר, היום הממונה על אגף שוק ההון באוצר, אז מנכ"לית חברת הדירוג מעלות. חברי הכנסת עשו לסלינגר כבוד ונמנעו מהפניית האשמה באופן ישיר. אולם יתר "שומרי הסף" זכו לביקורת על תפקודם בכל הקשור למתן אשראי בכלל ובהסדרי החוב בפרט.

ראשון להתמודד עם הביקורת היה יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר, שספק אם דבריו הנלהבים בזכות הפעולה החריגה שנקטה הרשות למנוע מאי.די.בי את יישום תקן 9 במתכונתו המקורית היו נהירים לח"כים. האוזר, מי שהוטחה לעברו ביקורת ארסית על "תרומתו" להתייבשות הבורסה, אמר: "תחום ההסדרה הלך רחוק מדי". בכך נתן ביטוי לרחשי לבם של רבים במגזר העסקי, שתובעים לאכוף את החוק נגד אלה שסוטים ממנו, ובלבד שתוסר חגורת החנק מצווארם של ההולכים בתלם.

דורית סלינגר צילום: אבי אוחיון, לע"מ