בלעדי לכלכליסט
משרד הבריאות יכיר ביד שרה כזרוע אספקת הציוד לנכים
המדינה התנערה מהאחריות לאספקת ציוד לנכים כבר לפני שנים רבות, ואלו מסתמכים על פילנתרופים שתורמים ליד שרה ועזר מציון. כעת החליט משרד הבריאות להסדיר את פעילות העמותות ולאפשר להן גישה אל מחלקות בית החולים
06:5930.01.14
המדינה מתכוונת להכיר באופן רשמי ביד שרה ובעמותות דומות נוספות כספקיות ציוד לנכים, ובכך אולי להסיר את ה"גיבנת" שרבצה על משרד הבריאות כמי שאמור לספק את הציוד, אך לא עושה זאת. ל"כלכליסט" נודע כי מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו עתיד להוציא בקרוב חוזר לבתי החולים, שבו ימליץ למנהלים לאפשר גישה של נציגי העמותות אל הסגל הרפואי והמנהלים במחלקות לשם הפצת מידע על שירותי העמותה, השאלת כיסאות גלגלים, קביים ועוד בעזרת מסמכים שיכינו אנשי הצוות הרפואי במחלקות.
צעד זה של משרד הבריאות הוא הכרה הלכה למעשה במציאות שבה משרד הבריאות, האחראי לדאוג לכיסא גלגלים או הליכון למי שזקוק לו, כבר לא מספק שירות כזה זה שנים רבות. לשכות הבריאות של המשרד מספקות אך ורק מכשירי שיקום וניידות למי שמוגדר כנכה קבוע. מי שהוא נכה זמני יכול לשאול ציוד במחיר סמלי של 50 שקל מאחת העמותות. לכאורה, אחרי שלושה חודשים הציוד אמור לחזור לעמותה, אך בפועל גם מי שצריך אותו באופן קבוע מעדיף לחדש את ההשאלה בכל כמה חודשים במקום להתחיל את ההליך הבירוקרטי מול משרד הבריאות.
"בעמותות יש זמינות טובה ויעילות גבוהה שמשרתות היטב את החולים", אמר אתמול גמזו ל"כלכליסט". לדבריו, "נכון, ההכרה היא למעשה הסתלקותה של המדינה מתפקיד ספקית השירות, אך אני לא רואה לנכון לשנות את מעמד העמותות אלא לחזק אותו".
אורי לופליאנסקי, נשיא יד שרה (ארכיון) צילום: שאול גולן
המדינה לא תגדיל את השתתפותה בתקציב יד שרה
בשבוע שעבר חנך ארגון יד שרה עוד סניף, ה־104 במספר, באדיבות משפחת תורמים מלוצרן שבשוויץ. הסניף נמצא במיקום אסטרטגי — בתוך בית החולים הממשלתי הלל יפה בחדרה, ויאפשר לחולים המשתחררים מבית החולים לקבל כיסאות גלגלים, קביים, הליכונים וציוד החלמה אורתופדי ממש לפני שהם ייכנסו לאוטו. הלל יפה הוא בית החולים ה־11 שבו יש סניף של יד שרה.
שיתוף הפעולה בין הצדדים לא יגדיל את ההשתתפות המעטה ממילא של המדינה בתקציב של יד שרה: המדינה מעבירה ליד שרה קצת יותר ממיליון שקל בשנה, שהם פחות מ־1% מתקציב מכשירי השיקום והניידות של העמותה, והסכום הזה לא הולך להשתנות.
לצד ההכרה הרשמית מצד המדינה, העמותה תקבל אפשרות ליצור שיתוף פעולה לוגיסטי עם משרד הבריאות. אורלי בוני, מי שמונתה לאשת הקשר עם העמותות מטעם המשרד, הסבירה ל"כלכליסט" כי הצדדים עובדים כעת על האפשרות של התחשבנות כספית או ברכוש בין העמותה למשרד, כך שהחולה לא יצטרך להחזיר ציוד לעמותה ולקחת אותו מחדש במשרד הבריאות, אלא להישאר עם הציוד שלו, ושני הגופים יתחשבנו ביניהם.
קופות החולים לא אחראיות על מכשירי השיקום סתם כך
בניגוד לשירותים רפואיים אחרים כמו בדיקות, תרופות וטיפולים, קופות החולים לא אחראיות למכשירי השיקום והניידות. הסיבה לכך אינה רפואית או לוגיסטית, אלא אנקדוטה היסטורית. ב־1995, כשנחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הוחלט לשם הפשטות שסל הבריאות יכלול את כל מה ששירותי בריאות כללית נותנת למבוטחיה. ברשימת השירותים הללו לא הופיעו מכשירי שיקום כמו מכשירי שמיעה או ניידות ככיסאות גלגלים. לכן המהפכה של החוק פסחה על הנכים (ולא רק עליהם, גם על הנזקקים לשירותי בריאות הנפש ולקשישים הסיעודיים, שנשארו באחריות של משרד הבריאות ועוברים לאט לאט לאחריות הקופות).
במונחים משפטיים, שירותים כמו כיסאות גלגלים לנכים שייכים למה שמכונה "התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי", בעוד כל השירותים של קופות החולים נמצאים בתוספת השנייה. הקדימות הטכנית הזו היא גם קדימות תקציבית - רק השירותים הרפואיים שנמצאים בתוספת השנייה זוכים לעדכון שנתי פחות או יותר מסודר, וכך אינם נשחקים עם הזמן. לאלו שבתוספת השלישית, כמו שירותי בריאות הנפש ומכשירי שיקום וניידות, לא מובטח דבר. בתקופות שיש במשרד הבריאות מי שרוצה ביקרם, הם יקבלו עוד כמה שקלים. כשאין מי שיילחם בשבילם, הם לא יקבלו.
כך, אף שהמדינה לא סיפקה כיסאות והליכונים לנזקקים עוד לפני קביעת סל הבריאות הממלכתי, אחרי חקיקת החוק היה לה קשה עוד יותר למצוא את התקציב לכך. מי שסיכם את המצב היה דווקא גורם בכיר ביד שרה, שאמר אתמול: "אנחנו לא אמורים לספק את המכשירים הללו. המדינה אמורה לספק אותם, אבל עד שהיא תעשה את זה, אנחנו נספק".
