אקטיביזם או היפראקטיביות?
הרעה החולה הקיימת בפעילות המוסדיים כשהם מנסים לשמור על האינטרסים של לקוחותיהם נעוצה בכך שאקטיביזם הפך שם נרדף לפופוליזם
חמש שנים חלפו מאז שהמושג "אקטיביזם מוסדי" חדר לשוק ההון המקומי והפך לסמל למעורבות ולדאגה של מנהלי ההשקעות לכספי לקוחותיהם. מאז קיבל המושג משמעויות נוספות ונעשה בו שימוש באופן נרחב הרבה יותר, עד שלאחרונה עולות השאלות: אם מדובר במהלכים לגיטימיים או בכאלו שאינם מוצדקים? האם מדובר באקטיביזם או בהיפראקטיביות?
הפנים הלא יפות של האקטיביזם
האקטיביזם המוסדי רשם לזכותו בשנים האחרונות הרבה הצלחות. אלו באו לידי ביטוי בכמה מישורים, החל מפעולות מנע שטרפדו מהלכים בעלי פוטנציאל פגיעה הרסני בחברות הציבוריות, דרך התעקשות על הסדרי חוב ראויים וכלה במאבק על תנאי התגמול בחברות הציבוריות.
המקרה של פלאזה סנטרס מהווה דוגמה בולטת לתרומה ולחשיבות של האקטיביזם המוסדי ככלי לשמירה על כספי המשקיעים. הודות לערנותם של הגופים המוסדיים טורפדה חלוקת דיבידנד נדיבה מפלאזה סנטרס לבעלת השליטה (62.5%) אלביט הדמיה, והודות לערנות מחזיקי האג"ח והנאמן נעצר תשלום למשקיעים פולנים, רגע קט לפני שפלאזה סנטרס הפכה לחדלת פירעון.
אלו הפנים היפות של האקטיביזם המוסדי, זה ששומר על המשקיעים מפני מהלכים פוגעניים של בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברות הציבוריות. אלא שמה שהחל כמאבק למניעת צעדים לא לגיטימיים נגד המשקיעים, הפך לתופעה שבמקרים מסוימים הלגיטימיות שלה עצמה מוטלת בספק.
הניסיון של קרן יורק ובית ההשקעות פסגות לכפות הסדר חוב על אי.די.בי פתוח מהווה דוגמה קלאסית ל"שטח האפור" של האקטיביזם המוסדי. הרי הגבול בין מעורבות, המבורכת לכשעצמה, להתערבות בהחלטות הנתונות לדירקטוריון אינו מסומן, ולמרבה הצער, לא זכה להגדרה ברורה וחד־משמעית מבית המשפט. השאלה הקשה והחשובה נותרה ללא מענה: האם יש זכות לכפות הסדר חוב על חברה שעומדת בהתחייבויותיה וטוענת שהיא סולבנטית?
חגי בדש מנכ"ל פסגות צילום: עמית שעל אקטיביזם או פופוליזם?
הרעה החולה הקיימת בפעילות של המוסדיים כשהם מנסים לשמור על האינטרסים של לקוחותיהם נעוצה בכך שאקטיביזם הפך לשם נרדף לפופוליזם. במערכת הבנקאית מקובל לפרוס חובות של לקוחות המתקשים לעמוד בהתחייבויותיהם לבנק, והדבר לא נחשב לפשע ולא גורר אחריו דרישה של ח"כים למינוי ועדות חקירה. רמת האקטיביזם שמגלים הבנקים בניהול האשראי שהעמידו ללקוחותיהם גבוהה שבעתיים מזאת הנהוגה בקרב הגופים המוסדיים.
אולם היכולת של המערכת הבנקאית לדאוג לאינטרסים של עצמה מבלי לעורר מהומות ולשמור על חשאיות, עומדת לזכות הבנקים ומשרתת אותם. מנגד, למוסדיים אין את הפריבילגיה לנהל מו"מ "במחשכים" מתוקף העובדה שמדובר בחוב ציבורי.
הכוונות הטובות של המוסדיים עלולות להתברר כהרסניות. באופן טבעי נוצר כדור שלג שמתפתח להורדות דירוג, לעליית תשואות האג"ח בשוק ולקשיים בגיוס אשראי למיחזור החוב, וזה עוד לפני שמדברים על ההשלכות על הספקים, הלקוחות והעובדים. בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברות הציבוריות, כמו גם מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים, כמהים לכללים ברורים שיסדירו את חוקי המשחק ולפסיקה נחרצת שתסמן היכן עובר הקו בין אקטיביזם להיפראקטיביות.
עד לקבלת תשובות ברורות באולמות בית המשפט, טוב יעשו הגופים המוסדיים אם ינופפו בדגל האקטיביזם ויפעלו באותה נחישות שבה הם פועלים כשדברים משתבשים, כבר בשלב מוקדם יותר, כש"המותר והאסור" נקבעים בשלב ההנפקה.
