העברת מפעלי תנובה לסין מסוכנת?
התערבות פוליטיקאים ואנשי ממסד בעסקת תנובה תהיה שגויה, ועלולה להזיק לישראל
בימים האחרונים שמענו את מחאותיהם של כמה חברי כנסת, הקוראים לממשלה לפעול נגד מכירת גרעין השליטה של תנובה לחברת ברייט פוד הסינית. זוהי גישה שגויה, שאני חושש כי תזיק מאד לישראל.
ברמה העקרונית, החלטות עסקיות אמורות להתקבל ע"י בעלי המניות וההנהלה של חברה כתנובה. אין מקום להתערבות המדינה בשיקולי הבעלים, אשר מטרתם הלגיטימית היא להשיג את התמורה הגבוהה ביותר עבור אחזקותיהם בחברה. במקרים מיוחדים מחזיקה המדינה במניית זהב, המאפשרת לה למנוע עסקה, שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי. זה לא המצב בתנובה, ולכן אין מקום להתערבות המדינה.
לא שמעתי נימוקים כבדי משקל במקרה של תנובה, מדוע לא ראוי לעשות עסקה עם הסינים. אינני מבין מה ישראל מסכנת בכך שמוכרים את תנובה לחברה סינית, ולא לחברה זרה אחרת. אני מתרשם שפוליטיקאים תופסים טרמפ על הנושא, ולדעתי זה לא נכון ולא ראוי.
הפגנה נגד מכירת תנובה לסינים צילום: אוראל כהן
אין כל סכנה ממשית להעברת מפעלי תנובה מהארץ לסין. להערכתי, אם העסקה תתבצע, היא תסתכם בפועל בעיקר באימוץ הידע ונהלי העבודה של תנובה בתחום השמירה הקפדנית על תהליכי הייצור ואבטחת האיכות, הלוקים בחסר בחברות דומות בסין. הרכישה יכולה לפתוח בפני תנובה, את שוק החלב הסיני העצום, שעדיין נמצא בחיתוליו ובכך לתרום להרחבת הייצור בארץ.
גם מכירתה של חברת הדשנים הישראלית מכתשים אגן לחברת כמצ'יינה הסינית במחיר הולם היא דוגמא לעסקה, שבסופו של יום עשויה להביא ברכה לשני הצדדים, ולפתוח לחברה הישראלית שווקים נרחבים, שלא הייתה נחשפת אליהם אלמלא העסקה.
לא מדובר במקרה של הפרת זכויות יוצרים על ידי חברה סינית, המבקשת לנכס לה את הידע, שנצבר בחברה הישראלית מבלי לשלם בעבורו - חשש מוצדק לכשעצמו לאור ניסיון העבר. החברה הסינית מוכנה לשלם בעבור תנובה - להערכתי בעיקר עבור הידע שצברה - מחיר ראוי לדעת רוב בעלי המניות של תנובה. זהו מחיר העולה, כנראה, על כל חלופה אחרת העומדת בפני תנובה, כולל הנפקתה בבורסה בארץ או בחו"ל, אחרת לא הייתה נשקלת המכירה לחברה סינית.
אם המדינה תתנגד בדרך כלשהי לעסקת תנובה עם סין, זה לא ייעצר כאן. גורמים עסקיים ממדינות אחרות עלולים להדיר רגליהם מישראל בשל המעורבות הממשלתית הלא ראויה זו. כך ניסוג עשרות שנים אחורה לכלכלה מוכוונת ממשלה.
רגשית, ניתן להבין את התחושות. כולנו גדלנו על כוס החלב של תנובה בבוקר, אבל עסקית, ישראל תפסיד מהעניין. מדינת ישראל עשתה מאמצים גדולים מאד לקרב את סין לישראל, שהגיעו לשיאם עם ביקור ראה"מ נתניהו בסין במאי 2013, שנתן תנופה לתהליך. תהא זו טעות להשמיע חדשות לבקרים ביקורת נוקבת מפוליטיקאים ואנשי ממסד בכירים בישראל, המתריעים על הסכנות הכרוכות בעסקאות מהסוג הנ"ל עם חברות סיניות גדולות, שרובן חברות ממשלתיות.
גישה זו מעבירה מסר שלילי לממשלת סין, באשר לכוונותיה של מדינת ישראל. טמונה בה סכנה ממשית שירדו לטמיון כל המאמצים וההצלחה להביא לתודעת סין ומנהיגיה כי ישראל יכולה ומעוניינת לשתף פעולה עם סין בתחומים בהם היא התברכה ביתרונות מובהקים, כגון תעשייה עתירת ידע, פיתוח בתחומי הרפואה, אנרגיה, מים, חקלאות, תקשורת ועוד. עשויה להיות לכך השפעה על טיב היחסים הנרקמים בין המדינות גם בתחומים דיפלומטיים ואחרים.
סין היא המעצמה השנייה בחשיבותה בעולם, ויהא זה אך מועיל שלצידה של ארה"ב, הידידה הוותיקה, תתווסף סין כמי שתתמוך בפיתוחה ושגשוגה הכלכלי של ישראל, ותתרום גם במישורים נוספים, שיחזקו את מעמדה וביטחונה של ישראל.
