הרשעת אולמרט: קיבל שוחד

שלוש דקות בדיוק לקח לשופט דוד רוזן לפזר את הערפל ולהוריד את הגרזן. עד תחילת הדיון בתשע בבוקר איש לא ידע עדיין בוודאות אם רוזן ידחה את הכרעת הדין, יקריא אותה בשלמותה או יפריש ממנה לדיון נפרד את אהוד אולמרט ושולה זקן. את כל האפשרויות האלה הוא הותיר פתוחות בהחלטתו המעורפלת משלשום בערב. בבוקר הוא חזר להיות רוזן המדוייק, הנחרץ והחד משמעי: מי לגן עדן ומי לגיהנום. הוא השליך כלאחר יד את בקשת המדינה לדחיית הכרעת הדין ופתח, כמקובל בשמות המזוכים, נאשמים 3, 4 ו־13. המשמעות תורגמה מיד למסרים ששידרו העיתונאים מהאולם לעולם כולו: נאשמים 8 ו־9, אולמרט וזקן מורשעים. 

עם כל המחמאות שמגיעות ובצדק למשטרה ולפרקליטות על הפיצוח וההרשעות, כדאי לזכור שקטטת גנבים היא זו שהריצה את עד המדינה המנוח שמואל דכנר לזרועות המדינה. לצד המסר החיובי שגלום בהתנדבות זו, יש בה גם בשורה עגומה: מי יודע כמה קומבינות מושחתות לא הגיעו לסיום דומה בגלל שהמושחתים הצליחו להסתדר ביניהם. מצד שני, ריבוי החקירות הפליליות נגד ראשי ערים - המגזר הציבורי המופלל ביותר בישראל - מעיד שענייני התכנון והבניה מצויים זה מכבר על כוונת האכיפה הפלילית. צבי בר, שלומי לחיאני ואחרים. מני מזוז כיועץ משפטי השכיל להבין שלא מעט מבנים ובניינים נוצקו על יסודות שמכילים לא רק מלט אלא גם כסף מזוהם.

הולילנד מבחינה זו בלטה למרחוק. היו רינונים על כך שהמפלצת לא בדיוק כשרה, שצמחה והשתרגה לכיוון השמים באמצעות סטרואידים אסורים. אבל בלי דכנר אי אפשר היה לבנות מהשמועות תמונה עובדתית. לכן התמקדה ההגנה בתיק בריסוק דמותו, דימויו ועדותו של דכנר.

השופט דוד רוזן

השופט רוזן, בהכרעת דינו, לא מתעלם מהסתירות, השקרים והקשיים, אבל מבסס את הרשעתו על המקצועיות והבקיאות שהפגין דכנר, במיוחד במקומות שבהם השתלבה עדותו בראיות החיצוניות. עד המדינה שיקר, אבל אתמול ייחד רוזן את דבריו לשקרנים אחרים מבין הנאשמים, ובכללם אולמרט: "נאשם 8 ביקש לגמד את דימויו של עד המדינה, להשחיר ולשקץ אותו גם במחיר אמירת שקר", הקריא רוזן. הטון והאינטונציה חזקים יותר בקולו מאשר בטקסט הכתוב. "קמצן"? לגלג השופט לאחד הכינויים שהדביק אולמרט לדכנר (והיו גם "מאכער", "טרדן", "נודניק", "אדם לא מאוזן", "יהודי ההולך עם מקל ומסתובב בין הלשכות" ועוד). רוזן הדגיש שאף סניגור ואף עד לא תיאר את דכנר כקמצן. ואכן, איך אפשר לתאר כך את האיש שפיזר מיליונים כדי לשחד כל מה שזז ועשוי להועיל.

ואולי הקמצן בדיעבד הוא אולמרט? רוזן הדגיש את הסצנה שבה דוחה ראש הממשלה את אחד היזמים־הנאשמים בתיק, אביגדור קלנר, שבא לבקש ממנו חצי מיליון דולר כדי "להרגיע" את דכנר. קלנר בתבונתו הבין ונבהל מהנזק הצפוי מהפרוייקטור שעומד לפוצץ את עצמו ביחד עם כל החבורה. אולמרט סירב לשלם, ולמד בדרך הקשה את הלקח שלמד הנשיא קצב שגם הוא סירב בהתחלה לשלם ובסוף שילם ביוקר. מבחינת רוזן עצם הפניה של קלנר לאולמרט היוותה נדבך חשוב בפיצוח הנראטיב הפלילי של הפרשה.

לא ייתכן שהוא לא ידע

ברקע הכרעת הדין עמדה ההשוואה עם הזיכויים של אולמרט בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם הורשע רק בהפרת אמונים שנוגעת לטיפולו בלקוחות של חברו עו"ד אורי מסר. בירושלים קיבל אולמרט כספים ישירות (טלנסקי) או הטבות טיסה (ראשונטורס), ובכל זאת השופטים קבעו שהכסף הוא תרומת בחירות לגיטימית, וכי לא דרש את ההטבות ולא ידע עליהן. כאן, את הכסף קיבל בכלל אחיו יוסי וניתן לקטלגו בפרשנות רחמנית כצדקה שנועדה להושיע את "יוסי ילד שלי לא מוצלח" ממצוקותיו וחובותיו. ובכל זאת, השופט רוזן מחמיר עם האח אהוד, וקובע שביקש את הכסף עבור יוסי, וגם אם לא ביקש, אין מצב ואין סיכוי שלא ידע. זאת הוא מסיק מטבעם של הנותן והמקבל. אין סיכוי שדכנר כמשחד סדרתי לא טרח ליידע, ואין סיכוי שיוסי לא טרח להודות לאחיו, ממנו ציפה תמיד ליותר. אם תרצו, אלה שתי נקודות הזכות של אהוד. האחת, שניתן לתקוף בערעור את ההכרעה הנסיבתית שמתבססת על "לא יעלה על הדעת שהוא לא ידע"; והשנייה, שהכסף לא הגיע לכיסו אלא נמסר לאחיו הנזקק.

אהוד אולמרט אתמול בביהמ"ש, משמאל שולה זקן צילום: עידו ארז, ynet

אולמרט צבר לעצמו, ובדין, קילומטראז' של סיפורים מפוקפקים שחלקם נסגר, חלקם הגיע לכתב אישום, וחלקם גם הבשיל להרשעה. אבל, מצד שני, כשבוחנים האם התעשר מהסיפורים האלה התשובה לגמרי לא ברורה. סיגרים, עטים, כרטיסי טיסה, מעטפות שלא ברור אם תוכנן זלג לכיסו או לכיסוי גירעונות פוליטיים, ועכשיו חצי מיליון שקל שבכלל נמסרו לאחיו. בהיסטוריה, בוודאי בפוליטיקה הישראלית, הוא יירשם כגדול המושחתים, אבל ניתן למנות כמה מתעשרים גדולים ממנו, שכשרות הכנסותיהם לא נבדקה בעוצמה ובעומק הכירורגי שהופעלו לגביו. יהירותו, זחיחותו, ביטחונו העצמי, לוליינות ההליכה על הקצה מבלי להיתפס, גם סיבכו אותו וגם הקימו עליו לא מעט אויבים.

כמות החזיתות שפתח או שנפתחו עליו היתה גדולה אפילו עליו. בהיסטוריה של השחיתות הפוליטית בישראל היו כמה נאשמים סדרתיים שהיו מעורבים במספר פרשיות. ובהם אהרון אבו־חצירא וכמובן אריה דרעי. אף אחד מהם לא הגיע לעשירית מכמות הפרשות שנכרכו בשמו של אולמרט. הבתים הפרטיים, מכירת בנק לאומי, המינויים הפוליטיים, טלנסקי, ראשונטורס, מרכז ההשקעות ועתה הולילנד. ומחר, אולי גם חקירות השיבוש, ההדחה וההטרדה בפרשה הנוכחית.

מבחינה זו, הכרעת הדין הנוקבת של רוזן סתמה את הגולל על ההצלחה היחסית של אולמרט לצוף עדיין בתודעה כמי שמתמודד עם צרותיו ופרשיותיו. אתמול, הוא נחתם רשמית כמושחת.

ועל מה? בפרשה הנוכחית הרוויחו כל מקורביו ומוטביו – האח יוסי, המהנדס אורי שטרית, המזכירה שולה זקן. הם קיבלו את הקֶש והוא אכל את הקַש. אחד מפרקליטיו אף כינה אותו באוזניי "רובין הוד".

בעניינו של דכנר נאמר שהוא "מושחת אבל לא אידיוט". אולמרט, לפי הכרעת הדין, יצא גם מושחת וגם אידיוט, כיוון שנקבע עליו שנטל שוחד באמצעות מוטבים אחרים ברחבי העיר.

עד המדינה, שמואל דכנר המנוח צילום: אוראל כהן

הכרעה בתוך שנתיים

רוזן, בהקראת תמצית הכרעת הדין אתמול, הקדיש את עיקר הזמן כדי לדרוס את גרסאות ההגנה של נאשמים 8 ו־9. על כל היתר התעכב בקצרה. במרכז היו אהוד ושולה, "היעד העיקרי" ו"היעד המשני" בכיבושיו של דכנר. כבר במהלך עדותה, לא נטה רוזן חסד להסבריה. מבחינתו, רמז אז כאשר נחקרה על הדוכן, הכספים שהרעיף עליה עד המדינה היו תמורה ליחסים אינטימיים או שוחד. את האופציה של ידידות נפש אפלטונית שלל. אתמול, הכריע השופט: שוחד. שוחד שהצטלב בחמדנות ובניצול ההזדמנות של זקן. "לא שררה חברות אמת בין השניים", אמר רוזן, "הוא ביקש לכבוש יעד משני בדרך ליעד העיקרי והיא רצתה לעשות לביתה ולסייע לאולמרט", סיכם רוזן את מערכת היחסים.

זקן ביקשה לשפר עמדות. בהתחלה זה היה מאוחר מדי ומועט מדי ונדחתה על ידי הפרקליטות. את המועט מדי השכילה לעבות בהקלטות שפתחו את לבה של הפרקליטות לחתום עימה הסדר טיעון, אבל עדיין לא את לב השופט שהבהיר לנציגי המדינה בסיום הדיון: "אם מדובר בשיבוש הליכים אין מהפך גדול. אם יש ניקוי אורוות אמיתי, אני מוכן להקשיב. סתם שיתוף פעולה שלה לא ישכנע אותי להקל. אני מבקש פירוט רחב".

והסיפור הזה הוא עוד לקח. זקן, כמו גם נאשמים אחרים, בחרו שלא לחתום הסדרי טיעון ולהציל את עורם במחיר נמוך מזה שהם עתידים לשלם. אולי הם בנו על הזיכוי המהדהד של רוזן שלווה בביקורת הקשה שהטיח בפרקליטות בתיק הלבנת ההון של "הדסק הרוסי" בבנק הפועלים סניף הירקון. אתמול, בחר רוזן לפתוח בשבחים חמים לסניגורים ובמיוחד לפרקליטות, אותה פרקליטות מיסוי וכלכלה שחטפה ממנו אז. אז מבחינתו החשבון הזה יושב.

האח, יוסי אולמרט (ארכיון) צילום: דוד רובינגר

ואולי הם בנו על הכרעת הדין המזכה של המחוזי בירושלים בסיפור אולמרט הקודם. "יש שופטים בתל אביב", הגיבה אתמול ח"כ שלי יחימוביץ', מבליעה במחמאה זו את הגינוי לשופטים בירושלים. מבחינה זו, אני מניח, רוזן קנה את עולמו כלוחם הנחוש בשחיתות, כמי שלא היסס לזרוק לפח את ההסברים המפותלים של פרקליטים מתוחכמים ולזקק בבהירות את המתווה המושחת במלוא קלונו. בשפה חדה וברורה. והכי מדהים, זו היעילות. קצת יותר משנתיים, מאז הדיון הראשון, ניתנה הכרעת הדין בתיק שדווקא החל עבור אולמרט בציפייה לזיכוי, ציפייה שהתחזקה עם פטירתו של עד המדינה, והסתיימה בהרשעה. בירושלים, לאחר ההרשעה המינורית התייצב אולמרט לפני המיקרופונים והתגאה בזיכוי. אתמול הוא נראה הרוס, והצליח להיעלם מבניין המחוזי מבלי שאיש יבחין בו. המדינה ביקשה בכל מקרה צווי עיכוב יציאה מהארץ.