העובדים הם נכס, עד למכירה

משרדי תנובה צילום: צביקה טישלר

קרן אייפקס, שמוכרת את השליטה בתנובה לברייט פוד הסינית לפי שווי חברה של 8.6 מיליארד שקל, צפויה לרשום רווח ענק של 3.8 מיליארד שקל. העובדים רוצים לקבל 3% מהשווי הזה לכיס שלהם, כלומר בערך 260 מיליון שקל שיחולקו ל־5,500 עובדי תנובה, גם אלה שעובדים תחת ההסכם הקיבוצי וגם מי שחתום על חוזה אישי. מדובר על בונוס של 6–5 משכורות לכל עובד. אייפקס מוכנה לשלם מענק מכירה בשווי של שתי משכורות, פחות או יותר.

הוויכוח בין העובדים לאייפקס מגיע לאבסורד: האם הבונוס יימדד לפי השכר נטו, ברוטו, כולל שעות נוספות, או רק שכר הבסיס? ואם נמדוד לפי אחוזים מהעסקה, אז האם אותו אחוז ייגזר משווי החברה לפי העסקה, מהרווח אחרי השקעה או לפניה, ואיך בדיוק מודדים זאת? לעובדים לא אכפת מה בדיוק הרווח של אייפקס. מבחינתם, ובצדק, כשהיא נרכשה על ידי אייפקס ב־2007 החברה היתה שווה בערך חצי משווייה כיום, ולכן הבונוס לעובדים צריך להיות בהתאם - הרי הידיים שלהם הביאו להכפלת השווי.

נראה שיש דברים שאי אפשר ללמד בבית הספר למינהל עסקים. אי אפשר ללמד מנהל, בכיר, מוצלח ומתוחכם ככל שיהיה, למה העובדים צריכים לקבל אחוז סביר מהרווח שרושם הבעלים. בדיוק כפי שאי אפשר ללמד למה זה לא בסדר להעלות את מחיר הקוטג' רק כדי לסחוט עוד קצת מהציבור.

חבל, כי סדר הגודל של העסקה הזו היה יכול לעזור ליצור את הנורמה שלפיה במכירה מקבלים העובדים בונוס יפה לפי שווי החברה, ללא צורך במחלוקות מיותרות.

צריך לומר גם משהו על ועד העובדים וסולידריות. בתנובה יש כאמור 5,500 עובדים, אבל יש עוד כ־1,500 עובדים בחברות־בנות כמו סנפרוסט. לחלקם יש ועד ולחלקם לא, אבל גם אלה מהם שמאוגדים לא חזקים כמו עובדי תנובה עצמה. אף שאחיאב שמחי, יו"ר ועד תנובה, לא חייב, מן הראוי שבסופו של המו"מ הוא ייצא עם בשורה לכלל עובדי החברה. ועד, כידוע, נועד כדי לקדם סולידריות ולשפר את מצב העובדים, גם של אלו שלא חברים בו.